למרות שנציגי השמאל נכשלו ב-12–13 באפריל 1948 לשכנע, בעזרת עלילת הדם בדיר יאסין, את חברי הוועד הפועל הציוני שהתכנסו תוך כדי המלחמה מכל רחבי העולם, בתל אביב, לא לאשר את הסכם האיחוד בין ארגון ה"הגנה", לבין האצ"ל,¹ המשא והמתן על יישום ההסכם ועל תיאום מבצעי התנהל בעצלתיים מכווָנים מצד ראשי המוסדות בהנהגת בן-גוריון והמפקדים הבכירים של ארגון ה"הגנה". בן-גוריון וחבריו, בייחוד חברי מפ"ם, לא רצו שבצבא המדינה העתידה לקום בעוד כחודש יהיו מפקדים יוצאי האצ"ל. מבחינתם הצבא הוא מסגרת אידיאלית לשם אינדוקטרינציה, שטיפת מוח, לטובת השמאל הציוני. צריך להודות שבמשימה זאת הצלחתם הייתה מלאה. כזה היה צה"ל גם אחרי המהפך הפוליטי ב-1977 ועליית בגין לשלטון, כי שטיפת מוח כמעט לא ניתן לשטוף והיא לא נשארת רק במסגרת שבה נעשתה אלא מתפשטת בכל המדינה ואף מחוצה לה. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה העשרים אסור היה במסגרת קצין חינוך ראשי לשחזר את התקפת האצ"ל על יפו מבלי להציג את הפרסומים התעמולתיים של ה"הגנה" בנושא, שהיו שִקריים.²

מפקדי האצ"ל הבינו שמבצעי הגרילה שלהם לא השפיעו על גורל מלחמת הדרכים שהתנהלה בכל עוזה בכל הארץ במשך ארבעה חודשים, מתחילת המלחמה לאחר ה-29 בנובמבר 1947 עד סוף מארס 1948, ושבה הביסו הערבים את היהודים וגרמו לארה"ב לחזור בה מתמיכה בהקמתה של מדינת ישראל, ולהגיש למועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה לביטול תוצאות ההצבעה בכ"ט בנובמבר. כמו אחרים, הם עדיין לא עִכּלו את ההשפעה המהממת של פרשת דיר יאסין על כל הערבים בארץ ישראל ולא צפו את התמוטטות הערבים בטבריה³ ובחיפה.⁴ הם הבינו שעל מלחמת הדרכים לא יוכלו להשפיע על-ידי חיסול כמה ערבים ופיצוץ בתיהם ושארגון ה"הגנה" נושא בעול העיקרי של המלחמה.

לוחמי האצ"ל התל אביבים,שהיו בקשר עם מפקדם מנם בגין ואף השפיעו עליו, היו מתוסכלים יותר מחבריהם. בירושלים תקפו חבריהם יחד עם אנשי לח"י את דיר יאסין ב-9 באפריל. זה היה האירוע החשוב ביותר במלחמה אך הם לא הבינו זאת ורוב הישראלים אינם מבינים זאת עד היום.⁵ בחיפה תקפו חבריהם את שכונת ואדי ניסנאס כשהשתלטה ה"הגנה" על חיפה. הם שאלו את עצמם: ואנחנו?!. בניגוד לאידיאולוגיה של השמאל ששׂמה דגש על התיישבות ויחסי שלום ושלווה עם הערבים, האידיאולוגיה של ז'בוטינסקי ותלמידיו בהנהגת מנחם בגין התמצתה בשורה משירו של המשורר יעקב כהן "הקנאים" שנכתב אחרי הפוגרום בקישינב ב-1903: "בדם ואש יהודה נפלה / בדם ואש יהודה תקום".⁶ והנה הפציפיסטים, אנשי האידיאולוגיה המרכּסיסטית, מבצעים הלכה למעשה את רעיון הדם והאש בשעת המבחן הגדולה. תסכול זה אגב, מלווה את אנשי מורשת ז'בוטינסקי עד כתיבת שורות אלה בעוד שהשמאלנים מתאמצים להשכיח את מורשת הדם והאש ממלחמת העצמאות ולצורך זה התפתחה בישראל תרבות אפולוגטית של בקשת סליחה ומחילה. דגל הדם ואש עבר לרב מאיר כהנא ז"ל, לחבר הכנסת איתמר בן-גביר ולנוער הגבעות, שהרי ההיסטוריה היא דיאלקטית – מתפתחת מתוך קונפליקט.

כבר בסוף דצמבר 1947 ראה פיקוד האצ"ל בכיבוש יפו משימה אפשרית לכוחות הארגון. הנושא שב ועלה בישיבה משותפת למפקדת האצ"ל ולחטיבה הכנון שלו בסוף ניואר 1948.⁷ מפקד האצ"ל, מנחם בגין, כתב בספרו "המרד" שמִפקדת הארגון שעליו פיקד וחטיבת התכנון שלו קבעו ארבעה יעדי תקיפה: ירושלים, יפו, מישור לוד-רמלה והמשולש הקטן לפני חיפה שחלש על הדרך אליה. "בשעה שקיבלנו את החלטתנו על האסטרטגיה של כיבוש לא היה לנו עדיין נשק לביצועה של פעולת כיבוש כלשהי", כתב בגין. "... בחודשים פברואר ומארס עמדנו ללא טיפה של חומרי נפץ.⁸ בחודש אפריל הצלחנו לייצר טונות של חומר בעל כוח נפץ אדיר. עוד בחודש מארס הייתה לנו כמות מבוטלת של מכונות יריה, רובים ותחמושת. בחודש אפריל ביצענו שתי פעולות 'רכישה'⁹ אשר שינו את מצב הציוד של יחידותינו. התעשרנו בכוח אש הרעשה, שעלה בימים ההם על כוח ההרעשה של ה'הגנה'".¹⁰ מדובר בשוד אמצעי לחימה במחנה 80 ליד פרדס חנה ב-6 באפריל ושוד רכבת נשק בריטית בדרכה לחיפה ב-17 באפריל.¹¹

שרגא אליס, שכינויו במחתרת היה חיים טויט, מי שהיה עוזר קצין המבצעים של האצ"ל,¹² סיפר: "היה לנו מידע מפורט על מחנה 80¹³ של הצבא הבריטי ליד פרדס-חנה. יהודים שסיפקו מצרכים למחנה שיתפו פעולה איתנו. במחנה 80 חנה גדוד של חיל התותחנים האנטי-טנקי הבריטי והיה בו מחסן נשק גדול. נסעתי לשם עם הספק והוא הציג אותי לפני הקולונל, מפקד המחנה, כמוכר דגלים. התרשמתי שהחיילים הבריטים עומדים ברגל אחת בחוץ, ושהם יתחבאו מתחת למיטות כשתישמע הירייה הראשונה. דיווחתי על התרשמותי לקצין המבצעים שלנו גידי והמלצתי לבצע את התוכנית של מחלקת התכנון, להחרים נשק ותחמושת ממחנה 80. המלצתי התקבלה".¹⁴

חמישים אנשי אצ"ל בפיקודו של אליהו טמלר¹⁵ נכנסו למחנה 80 ב-6 באפריל בשתי מכוניות משוריינות ובארבע משאיות. ברוך וינר כתב: "מכונית-משא צבאית סגורה בברזנט שבּה כעשרה אנשים לבושים מדים בריטיים... התקרבה עד לשער ושם נעצרה ונדרשה למסור תעודות. בו ברגע קפצו ממנה, בזריזות, חיילי הארגון המאומנים, התקרבו בשקט, כהולכים לתומם אל משמר השער, ובהימצאם ליד החיילים הבריטים הפנו מולם את נשקם והסבירו להם באנגלית שעליהם להיכנע ולהתקדם בשקט לעבר חיילי המשמר, בקרבת הצריפון של המחסום שהותקף... שני החיילים הבריטים שלועי תת-המקלעים בידי כוח המתקיפים איימו עליהם, נכנעו ונכנסו לחדר המשמר כשחיילי הארגון בעקבותיהם. כעבור רגע יצאו מחדר המשמר שניים מחיילי הארגון כשוטרים צבאיים בריטיים לכל דבר, והרימו את המחסום בפני המשאית של הארגון... בתוך המחנה הייתה תחנת אלחוט... על חוליה בת שלושה אנשים מכיתת החוד הוטל להתקדם לעבר התחנה ולפוצץ אותה בעזרת מטענים שהוכנו מראש ושהכילו כשלושים ק"ג חומר נפץ".¹⁶

לוחמי האצ"ל פוצצו את המשדר והעמיסו את תכולת מחסן הנשק על המשאיות. חיילים מעטים ניסו להתנגד להם, ובחילופי היריות נהרגו הקולונל ושבעה חיילים. מאנשי אצ"ל נהרג יצחק קווה ואחדים נפצעו. השלל – שהוחבא בזכרון יעקב ואחר-כך הועבר לתל אביב – היה מרגמה 3 אינטש, תותח קל, שלושים וחמישה מקלעי ברן, שבעים רובים, שמונים תת-מקלעים, עשרות אלפי כדורים וזחל"ם.¹⁷ עכשיו העריך בגין שיש לאצ"ל די אמצעי לחימה לתקוף את יפו.

באותו יום דיווח קצין המודיעין של חטיבת "אלכסנדרוני", שהייתה אחראית על המרחב, למח"ט דן אבן: "בערך בשעה 06.00 (בבוקר) חדרה קבוצה של אצ"ל למחנה 80, התגברה על המשמר, הרגה שבעה אנשים ואת המפקד בדרגת קולונל, הוציאה מכונות יריה תחמושת ונשק... חשש לחיפושים בסביבה, אך אין הכנות לעוצר. נערכים חיפושים".¹⁸ למחרת דיווח הקמ"ן שהבריטים הקימו מחסומים בדרכים ומחפשים בכל המכוניות.¹⁹
__________

בשבוע הבא: המאבק הפוליטי הפנימי לא פסק בזמן המלחמה; היעד של מפ"ם במלחמה היה למנוע איחוד בין ארגון ה"הגנה" לאצ"ל; מידע על רכבת נשק מאחיו של יגאל אלון; הסיבות שהאצ"ל תקף את יפו; השתלטות ה"הגנה" על חיפה דחפה את האצ"ל לתקוף את יפו; זלזול ביכולת הלחימה של הערבים; קציני המודיעין של האצ"ל לא ידעו לקרוא מפות

1. ראו את פרטי הדיון בוועד הפועל בתל אביב בכרך תשיעי, "הכרעה – בדיר יאסין, במשמר העמק, ברמת יוחנן", שהתפרסם השנה במסגרת הסִדרה "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות", שעד כה התפרסמו ממנה עשרה כרכים מתוך שלושים מתוכננים.
2. נוכחתי בכך אישית כאיש מילואים בכיר במפקדת קצין חינוך ראשי באותן שנים וכמי שהוזמן על-ידי גורמי מִמסד שונים להרצות ולשחזר את קרבות מלחמת העצמאות.
3 ראה בכרך הנ"ל, תיאור מלא של הקרב על השליטה בטבריה בין הערבים לארגון ה"הגנה" שהסתיים בפינוי כל הערבים על-ידי הבריטים מהעיר מפחד שהיהודים "יטבחו" את הערבים בעיר כמו ש"טבחו" בדיר יאסין.
4. תיאור מפורט של השתלטות ארגון ה"הגנה" על חיפה התפרסם כאן בסדרה זאת וגִרסה מעודכנת ביותר תתפרסם בעוד חודשים אחדים בכרך 11 של "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות", ובה יתפרסמו גם קרבות נבי יושע, זרעין, "מטאטא" ו"נבי סמואל".
5. ראו הערה מספר 1.
6. מעניין שארגון הביטחון השמאלני "בר גיורא" שפעל בימי העלייה השנייה, בחר לו את השורה הזאת כסיסמא. אנשי "בר גיורא" הקימו את ארגון "השומר" ודוד בן-גוריון פירק אותו כי הוא צבאי-מקצועי-מיליטריסטי מדי לטעמו.
7. אלון קדיש ואחרים, המערכה על יפו בתש"ח, מכון בן-גוריון 2017, עמ' 95.
8. לארגון ה"הגנה" הייתה תעשיית נשק מפותחת יחסית שייצרה אמצעי לחימה לרבות חומרי נפץ.
9. הכוונה, לשוד נשק מהבריטים.
10. מנחם בגין, "המרד", אחיאסף, 2020, עמ' 428-427.
11. ויקיפדיה.
12. שהיה עמיחי, "גידי", פאגלין.
13. בסיס טירונים - בט"ר דותן (מחנה 80) הוא בסיס טירונים צבאי השייך למערך מגל, האחראי על קיום הטירונות הכלל-צה"לית בבסיסי הטירונים השונים. בבט"ר מוכשרים טירונים לרמת רובאות 02 לשירות ביחידות עורפיות בטירונות הנמשכת בין 4–7 שבועות ולרמת רובאות 03 לשירות כמפקדי כיתה.
14. ראיון עם שרגא אליס ב-3 ביולי 1978.
15. אליהו טמלר פיקד על פעולות אצ"ל בפתח תקוה ובתל אביב, נעצר ונשפט לשבע שנות מאסר. ברח מן הכלא ב-20 בפברואר 1948. נהרג בהתקפת האצ"ל על יפו.
16. דוד ניב, "מערכות הארגון הצבאי הלאומי", חלק שישי (להלן מאצ"ל), הוצאת הדר, 1980, עמ' 139.
17. מאצ"ל, עמ' 141-139; ראיון עם שרגא אליס.
18. א"צ, אל אלכסנדרוני מאת קמ"ן, 6 באפריל 1948.
19. שם, 7 באפריל 1948.