אין בפי די מילים, שיביעו את צערי על לכתו של יורם טהרלב ללא עת, שהיה "חתן האור" שלנו בשנת תשס"ט - 2008. יורם היה משורר, פזמונאי, סופר ילדים ומתרגם. היה בו דבר נוסף וחינני, הוא ידע להציג בעל פה בעברית, אנגלית ויידיש עסיסית את יצירותיו בפני קהל, צעיר ומבוגר כאחת. הן היו אותנטיות ומתאימות לכל עת מאז ועד היום, מלאות הומור, חידודי לשון ורמזים עדינים שהעלו צחוק על פני כל שומעיו.

זכיתי להכיר את יורם טהרלב גם בתרומתו למיזם הזמר העברי של אגודת הסופרים העברים. המיזם נקרא "תרבותנו היא מולדתנו", בתקופת כהונתם של הרצל ובלפור חקק בראשות האגודה (ניתן למצוא ביוטיוב).

בלפור החל את המיזם בספטמבר 2009 בשיתוף המפיק אמנון ברנזון (שהפיק את 'הכל עובר חביבי'). זהו מיזם זמר שפעל בבתי הספר "תלמה ילין" ו"הכפר הירוק", והיה אמור להתרחב לבתי ספר רבים. יורם טהרלב היה מגיע לישיבות ב'בית הסופר' של הצוות המארגן ותרם מעצותיו. אני הייתי צמודה אז לאמנון ברנזון, סייעתי לו בהקלדת החומרים שלו לבתי ספר וגם למוסדות לצורך גיוס כספים למיזם. הכוונה הייתה לחשוף את הנוער לזמר העברי הארצישראלי, כדי לקרב אותו לשורשים של ארץ ישראל היפה, ולהוביל תהליך ששיאו אמור היה להיות: מחזה שעולה בסוף שנת הלימודים והתלמידים מציגים במחזה את הזמר העברי. הייתי גאה להיות שותפה למיזם זה, ושמחתי על תרומתו הרבה של יורם טהרלב לצוות המארגן, שהיושב-ראש שלו היה שר החינוך לשעבר, אהרן ידלין.

צעיר נצחי

יורם טהרלב, כידוע לרבים מאתנו, היה צעיר נצחי! הייתה לו נפש של גבר צעיר שנשמתו מלבלבת וירוקה בגוף שצבר שנים עד שיבה. הוא נולד ב-1938 בקיבוץ יגור. גם בשירותו בצה"ל עשה חיל ושימש ככתב צבאי. בשנים 1967 - 1987 ערך את העיתונים "במחנה נח"ל" ו"במחנה גדנ"ע". מ-1987 שימש כעורך בכיר בהוצאה לאור של משרד הביטחון. את שיריו הראשונים פרסם בגיל 14 בעיתון "דבר לילדים" וחיבר למעלה משמונים ספרים ועוד ידו הייתה נטויה.

ספריו "הנשיקה הראשונה", "הדודה שלי מרחוב הנביאים", "משק יגור - טיוטה", "לאוהבים את האביב", "שיישאר בינינו", "אלף בית של אהבה" היו לרבי-מכר ונמכרו בעשרות אלפי עותקים כל אחד. ספרי הילדים והנוער שלו עובדו להצגות, לתוכניות טלוויזיה ולתקליטים. שיריו משובצים בעשרות אנתולוגיות. כתב (יחד עם אחרים) את ההצגות לילדים "עברית יפה שלי", "פצעי בגרות", "מסע הנסים והנפלאות". כאלף משיריו ופזמוניו הוקלטו, רבים מהם הולחנו והושרו על-ידי הזמרים יהורם גאון, אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין, רמי קליינשטיין, ירדנה ארזי, אילנית ואחרים. וכן הם מושרים בפי להקות צבאיות, "הגבעטרון", "החלונות הגבוהים", "הפרברים", "הגשש החיוור" ועוד.

שיריו "הורה" ו"שירו" וכן רבים אחרים, זכו בפרסים בפסטיבלי זמר וכמה מהם אף ייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון. בין שיריו הבולטים: "בפרדס ליד השוקת", "גבעת התחמושת", יואל משה סלומון", "קום והתהלך בארץ", "שהשמש תעבור עליי", "הייה לי חבר, הייה לי אח", "על כפיו יביא", "ההר הירוק תמיד", "עוד לא תמו כל פלאייך", "אינך יכולה" ועוד.

הלחינו את שיריו טובי המלחינים בארץ: סשה ארגוב, משה וילנסקי, יאיר רוזנבלום, נורית הירש, שלום חנוך, מתי כספי, נחום היימן, מוני אמריליו, אפי נצר, שמוליק קראוס, חנן יובל ועוד רבים. יורם תרגם לעברית עשרות ספרי ילדים וזכה בפרס "נוצת הזהב" על מפעל חיים בתחום הזמר העברי (1996) ובפרס "חתן האור" (2008).

יש באמתחתו של טהרלב שירים מדליקים ומלאי רמזים גלויים, כמו הארוטיקה של הכינרת, שיר שכתב יורם טהרלב, עם רמזים נטולי רזים!

"הוי כינרת כינרת כינרת / מזל שאת אצלנו ולא בארץ אחרת. / לו היית בשווייץ או בפינלנד, היית אפס ! / שם יש אלפים כמוך ! / שלא לדבר על סקוטלנד, שם היו קוראים לך פשוט לוך....../ אבל אצלנו, כינרת כינרת, / מתייחסים אליה כמו לדוגמנית צמרת, / ומעל דפי העיתונות ועל גלי האתר / מדווחים כשנוסף לה או יורד לה סנטימטר. / ואולי, ותסלחו לי אם זה נשמע קצת אידיוטי,/ כוח משיכתה בא לה רק בזכות הדימוי הארוטי. / כשאתה מביט במפה אתה מגלה / כי בעניין הזה יש לה כמה פיתויים בעלי ערך: / על בטנה כתוב 'פורייה' / בין מתניה שם 'בית ירך' / ואם תמשיך תמצא בדרך / שני מקומות מבטיחים שיגעון: / לאחד קוראים - בית זרע / לשני קוראים - האון, / ואם לא תפסיק באמצע / תיכנס למבוא חמה / ותוך דקות אתה תגיע, / בלי ספק, אל הרמה. / ואתה עומד מול אלה וחוזר לשאול בתום: / הוי כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום"?

ועוד שיר כתב כמחווה לאישה -

"לילה טוב" - אני אומר לה אחרי החדשות, / "אני מת מעייפות, אני הולך לישון"./ ונכנס אל המיטה וממש נופל אפיים / ומושך את השמיכה ועוצם את העיניים./ "אני באה אחריך!" היא קוראת לי מאחור, / "אני רק מכבה בסלון את האור". / ובינתיים היא סוגרת את התריס ונועלת את הדלת, / ממלאה במים את הקערה של הכלב, / דוחפת למדיח עוד שלוש ארבע כוסות,/ בודקת אם נכנס איזה אי-מייל מאוחר, / מגהצת לעצמה חולצה למחר, / כותבת פתק למורה, / מוציאה מהפריזר עוף להפשרה, / משאירה צ'ק לוועד הבית בארון החשמל / מכניסה למטען את הטלפון הנייד.../ ואז נכנסת למקלחת. / מתרחצת, מתמרחת, מתבשמת, מצחצחת / ונכנסת למיטה. /

כך הולכת לישון משפחה מאושרת./ ואף פעם אינני שואל איך היא מספיקה את הכל / אלא רק איך היא זוכרת. / ואלמלא הייתי ישן, הייתי לוחש לה בשקט: / איך את כל כך עניינית וכל כך מדויקת? / ובכלל, איך העניק לך השוכן ממעל/ כישורים לגדל גם את הילדים וגם את הבעל? / ואיך, תגידי איך, למרות כל מה שעובר עלינו / את עדיין אופטימית, מלאת שמחה ונחושה, / ובעידן החומרני הזה,

את עדיין פתוחה לסבלם של אחרים, כנה ורגישה? / כל בוקר אני מודה לאלוהים: ברוך שעשה אותך אישה!"

הו ארצי ארצי, מולדתי, כתב לך יורם שיר אמתי.

מפה ומשם ליקט פניני שירה, והביא אותם לנו בעטיפה יקרה.

שיעור מולדת חדש

"כשעלו הבילויים מלאי תקוות / ויתד תקעו בארץ האבות / בקדחת הם חלו פה מחמסינים הם סבלו פה / אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה: / הפרה גועה ברפת, / על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה / ובצריף בוכה הילד / שמספרו שבעים ארבע מאות ארבע עשר. / מי יצילנו מרעב? ומי ישקנו כוס חלב?/ שטמפר בא וגוטמן בא וזרח ברנט: / "שכב בני, שכב במנוחה, אל נא תבכה מרה,/ אתמול רק באנו באונייה! / נבנה ארצנו ארץ מולדת, / כבישי בטון בחול נמתח / עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה / בשנה בשנה הבאה! / שכב בני, שכב מנוחה, אבא הלך לעבודה, / הלך הלך אבא". / הן יחרוש בשדות המשק, / למה ואקדח וסטן? / "אין חריש עמוק בלי נשק, / נומה בן, נומה בן, / על ידך יושבת אמך, שומרת מכל רע!" / והוא שאל: האם? והיא אמרה: זוכרת - / מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה. / עכשיו דבר אין להכיר, על המשלט יושבת עיר! / והוא שאל: מי זה חולל הפלא, ארץ מולדת? / מי זה הקים כל אלה, ארץ מולדת? / ענו רעיו בפה מלא עפר: / משיח! משיח! משיח! / ככה זה בעולם, אין אמון בבני אדם.

הוי ארצי מולדתי, / אינך יכולה ככה סתם ללכת / אינך יכולה לעזוב אותי, /כאן ולדתי, כאן נולדו לי ילדיי / כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי / אם זה טוב ואם זה רע אין לי ארץ אחרת."

היה ליורם טהרלב הומור חם, עוקץ (בעדינות) מטובל בחשקומיצין, (כמו שאומרים הגששים), ולעיתים הומור עם קורטוב של מרירות כמו בשיר זה על המולדת. הייתה לו גם נפש עדינה. הוא סיפר לי סיפור מרגש מחייו, ששלף אותו "מאחורי הפרגוד". הסיפור הוא אישי, חף משירה וסיפורת והוא בבחינת גילוי פרק חיים שלו, שיצא מן הלב ונכנס אל הלב.

הז'קט

"שמחה, האיש שהכניס אותי אל עולם השירה ואל נפלאות השפה העברית", כך החל יורם את סיפורו, "היה אבא שלי ז"ל, שנפטר בגיל מאוד צעיר. אבא היה איש ספר כל ימיו. הוא עלה לארץ בראשית שנות השלושים והיה מה שקראו אז 'חלוץ'. אבל לא כמו החלוצים שאנחנו קוראים עליהם בספרים, הוא בחיים שלו לא רכב על סוס עם רובה על שכמו בשדות העמק. בשנותיו הראשונות בקיבוץ אומנם זכה להיות רועה צאן, שזה היה חלומו האמתי, אך עד מהרה, בשל לחץ הנסיבות, הפך לאופה במאפיה של יגור. בלילה, אחרי שהיה גומר את העבודה במאפיה, היה יושב בחדר בצריף ולאור מנורת נפט היה כותב. הוא כתב שירים ומחזות.

שנתיים לפני קום המדינה הוא זכה להישג מאוד גדול, בעצם ההישג הגדול ביותר של חייו: מחזה שהוא כתב התקבל להצגה בתיאטרון 'הבימה' בתל אביב. זה היה עיבוד שהוא עשה ל'אהבת ציון', רומן שכתב אברהם מאפו. ההכנות לקראת ההצגה מילאו את החיים שלו ואת החיים של כל המשפחה כבר חודשים רבים לפני ההצגה, עד שהגיע היום הגדול - היום של הצגת הבכורה בתל אביב!

אימא הכינה לאבא עוד יום קודם חולצה לבנה מגוהצת יפה ומכנסיים אפורים עם קמט חד. גולת הכותרת הייתה, שאבא קיבל ממחסן הבגדים את הז'קט של הקיבוץ! היה ז'קט אחד ויחיד שנועד לאירועים חגיגיים מהסוג הזה. למחרת בבוקר לבש אבא את הז'קט וירד לתחנת האוטובוס, כדי לנסוע לחיפה ומשם לתל אביב. והנה הוא רואה את המחסנאית רצה אחריו וצועקת לו:

'חיים, אתה חוזר הלילה, נכון'? 'מה פתאום הלילה'? אמר אבא, 'יש היום הצגה ואחריה יש מסיבה מאוד גדולה. אני אחזור מחר בבוקר'. 'זה לא בא בחשבון', אומרת המחסנאית. 'למה'? שואל אבא. 'כי מחר בבוקר יוצא ישראל אידלסון לשליחות באירופה והוא מוכרח לקחת אתו את הז'קט'.

אבא ניסה להתווכח, להסביר לה כמה חשוב לו להישאר למסיבה, לעשות היכרות ולקשור קשרים עם כל השחקנים והבמאים של תל אביב, אך היא אמרה לו: 'חיים, בימים אלה, כשאידלסון יוצא להציל את שארית הפליטה של יהדות אירופה, אתה הולך למסיבות ועוד מתווכח איתי'?

אבא הפסיק להתווכח. הוא חזר באותו לילה והביא את הז'קט אתו. ישראל אידלסון, שאחר כך החליף את שמו ונקרא 'ישראל בר-יהודה', התקדם עם הז'קט הזה עד שהיה שר הפנים ושר התחבורה של מדינת ישראל! ועד היום גשר הכניסה לתל אביב נקרא על שמו: 'גשר בר-יהודה'. והכול בזכותו של אבא שלי"!

בזאת סיים יורם את סיפורו. הוא השפיל מבטו, הניד ראשו ואמר: "אה, היו זמנים. והיום, זמנים חדשים - זמירות חדשות!" כך אמר ולא יסף!

מקאמה מהלב לכבוד יורם טהרלב

כל "כלה וחתן אור", זוכים למקאמה הנכתבת עליהם בחרוזים, המתארת את חייהם ומעשיהם. באותה שנה (2008), כתבו התאומים, בלפור והרצל חקק, מקאמה מקסימה שהפעימה כל לב באותו ערב, והרי היא מובאת בפניכם:

"לספר הזהב של שירי ארץ ישראל / נכנסים מכובדים עטורי שם וראויים להלל./ שם ביציע המזרח, כבר תמצאו את יורם טהר לב עם שירים לרבבות/ יורם אכן נכנס לכאן מזמן, ותפס מקום של כבוד./ ליד הכינרת כאשר שומעים את שמו, יש כבר היסטֶריה / וההמנון שלו מתנגן באגם - זו ה"קפטריה של טבריה"./ התזמורת כבר ערוכה עם כל הכֵּלים / כדי להשמיע סימפוניה לפי כל הכללים/ ועל כן, ידידינו, בערב כזה של הצדעה באור מהבהב / כתבנו ליורם קנטטה מיוחדת מכל הלב/ קנטטת השדות הירוקים ליורם טהר לב./

זה מתחיל כמו מזמור או אגדה נהדרת / שם בשׂדות הפורחים הוא נולד עם עלי כותרת / הצליל באוויר היה קסום, הנוף יפה לאין שיעור/ כאן בצפון היפה נולד יורם בקיבוץ יגור / זה נשמע כמו אידיליה או סצנה מהסרטים / אבל יורם תיעד בשיריו אותו צריף ללא ברז וללא שירותים / יורם תיאר ארץ תמימה, כשעדיין

הלבבות בה היו רוטטים./ הארץ הייתה באמת זבת חלב ודבש / ואהבה עשו בגורן, ממש על מצע קש / ויורם מספר והוא עדיין נרגש / איך המצע לָהט והוא אותה אָהב/ ילדים נולדו עם עיניים כחולות ושיער זָהב / והכול היה ידוע, ולא חדש/ כי אימא שלהם ראתה את השמיים, ואבא שלהם ראה...את הקש./

הילדוּת של יורם הייתה קסומה / כמו אותה ארץ יפה ותמימה:/ ההורים היו חלוצים ומלאי אידיאל / וכשיורם נולד כתב אביו שיר לשמיים מֵעל / בפסוקים שקשה לשכוח, שלעולם לא נשכח / כתב האבא כאילו נולד בימי התנ"ך: "אֶל הנער הזה התפללתי הָאל ובטרם נזרע עוד בָּרחם / הקדשתיו לעמל בשדמות יזרעאל, לעמוס עול עמו עלי שֶכם./

עם שליחות כזו על הגב / יצא יורם הנער אל הדרך כממלא ייעוד וגם צו / וכך חלפו ימי ילדות מטורפים שנותרו מצועפים בגעגועים / אלה היו ימי ילדות בקיבוץ של שנות הארבעים./ מה שקראנו בהיסטוריה, חווה הילד יורם במִקלטים / מלחמת העולם השנייה, מטוסים איטלקיים מפציצים ומְיַירטים / חיפה מופגזת, בקיבוץ יגור שָׂרר פחד מכל פצצה ורסיסים נופלים / והילד יורם צופה במו עיניו - איך מגיעים בחשאי קבוצות מעפילים./ יורם חי בקיבוץ היסטוריה, וכל אירוע אותו מֵעיר / השבת השחורה בחיי היישוב מטלטלת, זה אירוע מסעיר / הילד יורם בן שבע וחצי - והוא כותב על זה שיר./ לשירו הראשון יש משוב והוא זוכה למתנה נהדרת / "יפה מאוד יורם, הנה קיבלת מחברת / מחברת עם פרחים וקישוטים וסרט / כאן תכתוב שירים לתפארת קיבוצנו ולמשמרת".

הימים ימי מאבק, וכל יום הוא אתגר / הבריטים נכנסים לקיבוץ מחפשים נשק שהוסתר / אביו הטוב של יורם נלקח בידיהם לרפיח למעצר / ויורם לא ישכח לא בכזה ולא בכאילו / שאביו חזר עם שיר טמון במכנסיו, השיר - "הם יעפילו"./ יורם טהר-לב גָדל עם ראשי היישוב וכל כוכב עַל / והוא כותב על חנה סנש שטיפלה בו כשהיה עוד עולָל / ברטונוב צָבט לו בלחי, אשר ברש אותו ליטף / וכשיצחק שׂדה עבר לידו, הוא אפילו התכופף.

הקריירה שלו מתחילה בשנת 1964 - וזה כבר ידוע / עם שירו הנצחי - "את ואני והרוח" / את השיר שלח לבית אלפא, למלחין נחום היימן / ונחצ'ה אז כבר מוכר,

כמובן / יורם חִיכה, אולי התשובה היא שלילית.../ אבל לפתע ברדיו מתנגן שירו - שהָפך תוך ימים ללָהיט. המים זרמו בכינרת, והלהיטים הפכו לזהב / וכך זרמו עוד ועוד להיטים אחריו / "הגביע" ו"ריח תפוח אודם שני", "ארבע אחרי הצהרים"/ ועוד שירים יפים שבעתיים / והשורות זורמות צלולות ויפהפיות / הלהיטים שלו שוטפים את כל הלהקות הצבאיות.

יורם רואה איך בכל תדר יש לו מזמור / וכך הוא כובש את פסטיבל הילדים וגם פסטיבל דרור / שיריו מוּשָרים בכל צד - לאורך, לרוחב, באלכסון- / ובמופעי האירוויזיון חותכים שיריו אוקיינוסים וגם את האוזון... / יורם כותב ספרים, וספרו הראשון יפה להלל / הספר על גברת אחת מרחוב בצלאל / ומיד נכבשות חנויות הספרים / עם ספרו על הדודה מרחוב הנביאים / וספרוניו היפים כובשים לב ילדים, כמובן/ הספרון על אייזיק ניוטון ועל ארכימדס הקטן...

אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא מפרסם שירה שבאה בעיתה / קובץ לירי אנושי ואמתי - "משק יגור, טיוטה"./ הוא מַגיע ככַתב צבאי לרמלה ופוגש נגר אמתי ולבבי,/ ושם נגלה סודו של האיש, בונה כיסא לאליהו הנביא,/ יורם כותב על זה שִירות/ ומחפש בשיריו יהדות ולא כותרות./ עומק ההיסטוריה מדבר אליו והוא מלקט ממנו נצנוצי אורות / כך נולד הספר "שמע בני", ליקוטים נפלאים מחכמת הדורות/ על כך זומן לדין תורה, ובלב רועד שמע איך דינו נחרץ / כן, יורם, קראנו את הספר - ויש לך מהיום חותמת של בד"ץ!!

ממרחק של שנים, זורחת שירתו ומבהיקה / שירת זמן ומקום וארץ אהובה ומתוקה / שיריו מאירים היסטוריה ויופי של זמנים ודורות / זהות של עם בן אלפיים נחשפת בשירתו באור יקרות / יורם כותב כמאה ספרים, ותמצית יצירתו היא המהות/ כתיבה אוהבת על עם ועל ארץ, שירה שהיא תעודת זהות. / כשהוא כותב שיר אהבה אין הוא שוכח את האדמה,/ וכל מילה שנכתבת היא גם בת אנוש וגם ארץ מקסימה./ וכך כתב בעט של משורר לירי, של אמן:

אני פוסעת חרש בשביליךָ, / אני נוגעת בעשבי הזמן / אני לומדת את כל משעוליךָ / חונה ליד כל מַעין. / היום כאשר אנו מברכים אותו בשם הסוכנות ובשם המועצה הציונית לישראל / קשה לשכוח את דרכו של האיש, את כתיבתו בחסד האל,/

כתיבה מלאה עומק יהודי, כאילו היה נצר למשוררי תהילים / אוחז בנבל ופוסע באותם שבילים / יורם מעניק לכולנו בטוהַר ובחמדה / יצירה ענפה שהפכה לאגדה / הרי לכם חופן יצירה מחכימה ורוטטת,/ שירים שנכתבו בערגה לוהטת / ולנו רק נותר להביט בכל החֶמדה/ ולנו רק נותר לומר בקול - תודה! / לזכור לו חסד אהבתו, חסד שירתו המעצבת זהות / לומר לו - כל מילה שלך בסלע, והכול על לב חָרות ! / וכאות תודה כי נתת חייך להיות כוהן של קדושה ומזמור, / בחרנו בך להיות נושֵׂא לפיד, בחרנו בך להיות 'חתן האור' ".

קראתם בשטף את זו המקאמה והכרתם את יורם פי כמה וכמה ועתה, נוח בשלווה בחיק שמיים בעוד אנו תמהים, לא יום ולא יומיים איך לא קיבלת את "פרס ישראל"? את התשובה לכך, יודע רק האל! זכרך שוכן עמנו, בכל הלבבות ולך, יורם, נאמר - כל הכבוד!

חבל על דאבדין ולא משתכחין!