נדחתה בקשת בכיר במע"מ לבטל את האישום נגדו

שופטת בית משפט השלום בירושלים, דניאלה שריזלי, דחתה את בקשתו המקדמית של שוקי משעול, עובד רשות המיסים, לבטל את כתב האישום נגדו על מרמה ושימוש לרעה בתפקידו, בנימוק של "הגנה מן הצדק". השופטת שריזלי דחתה את טענת משעול כי ניהול ההליך הפלילי נגדו עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית וכי הפרקליטות אוכפת כלפיו את החוק בדרך סלקטיבית פסולה.

משעול היה ממונה על תחנות מע"מ 1 ו-2 בתל אביב. בכתב האישום נטען כי מסגרת תפקידו כעובד ציבור, ובניגוד לחובת הסודיות החלה עליו, קשר קשר עם אדם ששמו גבי אפללו ומסר לו מידע ונתונים מתוך מחשב מע"מ, ומתוך תיקים של עשרה עוסקים מורשים. עוד נטען כי במסגרת קשרי העבודה שלו עם עו"ד שמואל קליין, שאף הוא העומד לדין, סיפק לקליין נתונים עסקיים ממחשב מע"מ על עוסק שכינויו "א.ב." - מחזור מכירותיו, היקף דיווחיו למע"מ ושיעור חובו למע"מ, אף שידע כי קליין מעוניין לפגוע בו בא.ב. כמו-כן נטען כי משעול קשר קשר עם סוכן הביטוח ליאור אסולין וקיבל בסיועו במרמה החזר הוצאות גבוה יותר בגין פוליסת ביטוח מקיף לרכבו, לשנים 2003, 2004 ו-2005.

משעול כפר באישומים, והוחל בשמיעת הראיות. בקשת סניגוריו של קליין לבטל את כתב האישום מטעמי "הגנה מן הצדק" נדחו; כמו-כן נדחו בקשות שהגישו הסניגורים להמצאת חומר חקירה, לגילוי ראיות חסויות, ולעניין אי-חוקיות חומר הראיות.

הקב"ט של מע"מ הופעל להפיל את משעול

בבקשה שנדחתה כעת טען סניגורו של משעול, עו"ד מנחם רובינשטיין, כי אגף המכס ומע"מ, המשטרה והפרקליטות פגעו בזכותו להליך פלילי הוגן, משום שהתנהגו כלפיו "באורח שערורייתי ובלתי נסבל, בדרך של דיכוי ורדיפה". כמו כן נטען כי היו פגמים מהותיים בחקירה ובהגשת האישום, הפוגעים בהגינות ההליך הפלילי. עוד טען הסניגור כי משעול הופלה לרעה לעומת מעורבים אחרים בפרשה שנעצרו, נחקרו ולא הואשמו עד היום.

לגבי רדיפתו של משעול, נטען כי מנהל אגף המכס ומע"מ לשעבר, איתן רוב, רדף אותו אף שכיהן בתפקידים בכירים, משום שמשעול סירב להיות עושה דברו של רוב ולתת ידו למעשי שחיתות ואי-סדרים באגף. בשל סירובו, הוא "סומן", ומכאן ואילך חתרה ההנהלה להדיחו.

על-רקע זה, כך נטען, פעלו גורמים בכירים בהנהלת המכס להפללתו, ורתמו לצורך זה את יורם טיבי, הקב"ט הארצי של אגף מכס ומע"מ, ואת רפ"ק נאור וולפמן מן היחידה הארצית לחקירות הונאה של משטרת ישראל. השניים ניסו להניע את עובדיו למסור נגדו הודעות שקריות אך כשלו. הם גם הפעילו גורמים שיזרימו למשטרה מידע כוזב בדבר שחיתותו של משעול, כדי שתיפתח נגדו חקירת משטרה. המידע הכוזב הוזרם למשטרה מתוך אינטרס פסול, ביוזמתם של וולפמן וטיבי, והביא לפתיחת חקירה נגד משעול, שהפך מושא לחקירה סמויה, מבישה ומעליבה.

מעצר משפיל ומבזה

במסגרת החקירה הסמויה הפעילה המשטרה אמצעי חקירה בהיקף עצום, בלא הצדקה, נערך עיקוב סמוי, בוצעו האזנות סתר ותצפיות, נבדקו חשבונות בנק של משעול ומקורביו, ונשלחו אל הנאשם סוכנים מדיחים במטרה להדיחו. כדי לשכנע את בית המשפט להתיר האזנת סתר, מסרו השוטרים לבית המשפט מידע כוזב, בידיעה שאינו נכון.

החקירה הסמויה הממושכת הפריכה את החשדות בדבר שחיתות ושוחד, שהיו בסיס לפתיחה בחקירה, ולמרות שלא הופקו ממצאים מפלילים, החליטו רשויות החקירה במרס 2005 לפתוח נגד משעול בחקירה גלויה, והוא נעצר.

הסנגור טוען כי רשויות החקירה נקטו נגדו הליכי מעצר משפילים ומבזים. הוא שהה במעצר 12 ימים, בתנאים משפילים, ונמנעה ממנו זכות להתייעץ בעורך דין. הוברר כי הליכי הארכת המעצר מבוססים על מידע ודוחות סודיים שהוגשו לשופטי המעצרים, ובהם חשדות לשוחד, סחיטה ואיומים, למרות שהחוקרים ידעו אותה עת כי כל החשדות הללו הוזמו. בסופו של יום, כך מוכיחה המציאות, לא הואשם הנאשם בעבירות חמורות אלה. עובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשם שונות מאוד מן החשדות החמורים שיוחסו לו בעת שנעצר ונחקר.

התעמרותה של הפרקליטות במשעול ניכרת בשני נושאים: הפרקליטות מתעקשת לקיים נגדו הליך פלילי, ולא משמעתי, כפי שמתחייב מסוג העבירות. כמו-כן, נמנעה הפרקליטות מלהעביר לו את מלוא חומר החקירה. וכך אירע שחומר ראיות רב נמנע מההגנה, והועבר אליה רק לאחרונה, לאחר שניתנה החלטת השופט רוזן במסגרת ערר שהוגש לביהמ"ש המחוזי. חומר זה לא היה ברשות משעול בעת השימוע שנערך לו.

לטענת הסנגור, משעול גם הופלה לרעה לעומת מעורבים אחרים: יצחק אוזמו, שנחשד בעבירות דומות; אסולין, החשוד בהנפקת פוליסות ביטוח הרכב הכוזבות; ואפללו החשוד שקיבל ממנו מידע חסוי. למרות מכלול החשדות נגד השלושה, ולמרות אזכור אפללו ואסולין בכתב האישום, לא העמידה הפרקליטות את השניים לדין.

לגבי קליין, הוסב עניינו, במסגרת הסדר טיעון, להליך משמעתי שידון בלשכת עורכי הדין.

אמירות סתמיות

בהחלטתה לדחות את בקשתו של הסנגור, כתבה השופטת שריזלי כי לא מצאה בסיס לקביעה נחרצת כי ראשי אגף מכס ומע"מ, המשטרה והפרקליטות, נהגו בנאשם התנהגות נפסדת, שרירותית או מתעמרת. השופטת כתבה כי הטענות בדבר "רדיפת" משעול היו אמירות סתמיות בלא שבוססו בראיות.

אם בידי ההגנה ראיות ספציפיות בדבר התנהגות מושחתת או בלתי נאותה מצד בעלי תפקידים בשרות המדינה, להבדיל מאמירות ברמה של רכילות, "ראוי שתפנה תלונה לגורמים המתאימים - מח"ש ו/או נציבות שרות המדינה", כתבה השופטת.

לגבי נסיבות החקירה והמעצר, כתבה השופטת כי "עצם קיומם של הליכי מעצר וחקירה, גלויה או סמויה, יהיה היקפם אשר יהיה, אינו יכול לשמש, כשלעצמו, בסיס לקביעה כי הנאשם נרדף על-ידי המשטרה באורח שרירותי". אשר לטענה שלפיה הטעו נציגי המשטרה את בית המשפט במזיד על יסוד מידע כוזב ומוזמן, כתבה השופטת כי טענה זו אינה ראויה להישמע. "נראה בעליל, כי בית המשפט נענה לבקשותיה השונות של המשטרה לאחר שעיין בחומר הראיות שהופק מהחקירה", כתבה.

הפרקליטות הציצו לתיק הסניגור

השופטת קיבלה גם את טענת הפרקליטות, כי הטענות כל תנאי מעצר משפילים, או כי נשללה ממנו זכות ההיוועצות בעו"ד, צריכה להידן במשפט עצמו.

השופטת גם דחתה את טענות הסניגור בדבר אי-מסירת חומר חקירה לידיו. היא כתבה בהחלטתה כי נציגות הפרקליטות הציצו לתוך תיק מסמכים של הסניגור והתברר להן כי יש בידיו חומר מסמכים רב יותר מאשר אצלן, והן עתרו להחזיר את המסמכים לרשות הפרקליטות. השופטת הגדירה את ההצצה: "עיון אקראי בקלסר המסמכים אותו שכח בא כוח הנאשם באולמי".

אשר לסוגיית אפליתו של משעול לרעה, כי אין לפניה העובדות והנסיבות הקונקרטיות של הפרשה, עדיין אין בידיה כלים די שיאפשרו לה לקבוע כבר עתה שהחלטת הפרקליטות להעמיד את אותו לדין, בעודה גונזת את התיקים נגד אפללו ואסולין ועושה הסדר טיעון עם קליין, חרגה בברור ממתחם הסבירות, או, שפגעה בתחושת הצדק וההגינות.