|
|
אשכול. לא היה מסוגל [צילום: אלדן דוד/לע"מ]
|
|
|
|
|
ב-5.6.1967, לפני מעל יובל שנים, נשטפה ארצי בחזון המשיחי שנקרא שחרור שטחי ארץ אבות - הרי יהודה, הרי שומרון והרי גולן - ועל הדרך נוספה גם רצועת עזה, שלא הייתה כלל נחלת אבות, ממנה נפרדנו בלחץ אומות העולם והעיקר ארצות הברית.
אודה, שגם אני נשטפתי באותם הימים בחזון המשכר של חזרה לנחלת אבות. לצערי, לא הבנתי באותם ימים, שארצי עולה של שרטון משכר ומשקר. לא הבנתי ב-1967 את מה שהבין 11 שנים קודם לכן ב-1956 משה שרת, ראש הממשלה השני, בכותבו - "ארצי הלכה ממני" בתגובה לידיעה, שפרצה מלחמת סיני.
"ארצי הולכת ממני" זו הייתה תגובת מי שהיה ראש הממשלה השני ושר החוץ הראשון למשיחיות המטורפת שאחזה בדוד בן-גוריון בשנת 1956. למרבה הצער, המשיחיות המכריזה במסדר צבאי בשארם-אל-שיח', כי קמה "ממלכת ישראל השלישית", כבשה את הלבבות של רוב העם.
חלפו שנים והבנתי, שיעדים אסטרטגיים תורגמו למשמעויות מיסטיות עמוקות, שהשתלטו על התנועה הציונית, שהשתכרה מניצחון מוחץ תוך ששה ימים בשנת 1967, כשלהבנתה "אלוהים חזר והתגלה בקצה כידוני צה"ל... ראש הממשלה לוי אשכול... לא היה מסוגל לעמוד מול נחשול דתי-לאומני שסחף את ישראל, הוא נכנע להנפקת תעודת זהות חדשה, שהנפיקה מלחמת השטחים למדינת ישראל, שהחלה לסגוד לעץ ולאבן. מדינה שאיבדה את הצדקתה המוסרית והעניינית לטובת הצדקה דתית מיסטית, אלוהית. דגל ישראל הומר בטלית" (יעקב שרת, בנו של משה שרת, בספר "מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה" עמ' 57-56).
מחלצות משיחיות אלו ניסה כביכול להסיר בנימין נתניהו בנאום בר-אילן ביוני 2009. בנאום זה התקבע רושם מוטעה בעולם, שהנואם מכיר בקיום העם הפלשתיני ותומך בפתרון שתי מדינות לשני העמים. למעשה נתניהו נותר לכוד במה שכתב בספרו "מקום תחת השמש", שיש למנוע בנחרצות רבה את הקמתה של מדינה פלשתינית וכי אין עם פלשתיני.
תנועת העבודה
גם חוגים בשמאל הציוני, המבקרים את המדיניות של ממשלות ישראל אינם עושים חשבון נפש וביקורת כלפי תנועת העבודה, שתרמה תרומה גדולה ומשמעותית להעצמת ההתחרדות המשיחית המסוכנת בהוויה הישראלית, שטרפה וטורפת כל בינה מדינית, שטרפה וטורפת את הסיכוי להנחת נדבכי הידברות בינינו ובין הפלשתינים.
הנהגת תנועת העבודה, מרכיב בכיר במחנה הציוני, נתנה ידה למפעל ההתנחלויות וגם היום במסגרת ממשלת השינוי בראשותו של נפתלי בנט בולטת תמיכתה של תנועת העבודה במפעל ההתנחלויות. ממשלות הליכוד שפעלו טרם ממשלת השינוי, שבאו בעקבות תנועת העבודה, ידעו ביתר הצלחה להמשיך ולנתב את המחויבויות להתחרדות ההוויה המשיחית ואמרו לא למחויבויות לתבונה המדינית, המכירות בכך שחיים כאן שני עמים, ולכל עם זכות להגדרה עצמית.
אנחנו כבר מעל יובל שנים שולטים על עם אחר, כשמתעצמת תפישה תיאולוגית מסוכנת, לפיה רק לנו היהודים יש זכות על ארץ ישראל מתוקף הבטחה אלוהית. חמור ביותר מהלך מדיני והתיישבותי מוזן מתפישה זו, זאת כשהעולם כולו מכיר בזכותו של העם הנכבש לעצמאות לאומית.
גם אם נתניהו יטען היום את מה שאמר בשנת 2009 באוניברסיטת בר-אילן כמי שקפאו השד, על הכרתו בפתרון שתי מדינות לשני העמים, הרי למעשה הוא מונחה על-ידי התפיסה, שממשיכה את הקו שהתעצם מאז מלחמת ששת הימים - קו ההימור על קלף הכוח. קו זה ממשיך לנווט נפתלי בנט, ראש ממשלת השינוי, בגיבוי של מפלגות שמאל ציוניות עם מס ערך מוסף בדמות תמיכת ארבעת חברי רע"ם.
אני מצר על כך, שארצי לא העצימה את הדרך היחידה המצדיקה תקווה - דרך ההתפשרות והשלום, דרך בה תראה ארצי את עצמה מתקיימת במזרח התיכון עם הפנים לעבר סביבתה - סביבה ערבית - לא כטריז ולא כמצודה במצור נצחי, שעלולים להביא רק שחיקה והתשה.
