אפילו שחם לא יכול היה להבליג

1. איננו יודעים האם השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם יידרשו לכתוב פסק דין במשפט נתניהו, ומובן שאין לאיש - כולל להם - שום מושג מה ייאמר בו. אבל כבר כעת ניתן לומר בצורה די בטוחה, שאם יהיה פסק דין - תהיה בו ביקורת קשה על האופן בו נחקר ניר חפץ בלהב 433. הדברים כל כך ברורים וכל כך בוטים, עד שבית המשפט לא יוכל לעבור עליהם לסדר היום. חוסר שינה, איומים, לחצים, פשפשים, טרטורים - אמרנו ונאמר זאת שוב: חרפה למדינה דמוקרטית במאה ה-21.

היום (18.1.22) אפילו שחם, השתקן שבין שלושת השופטים, לא יכול היה להבליג. הוא אמר ליניב פלג, חוקרו הזוטר של חפץ, שדבריו יצרו משוואה ברורה: אם חפץ רוצה שסבלו ייפסק - הוא צריך למסור גרסה. פלג, שכבר איננו במשטרה, לא הכחיש. כל שהיה לו לומר הוא, שחפץ היה חשוד שלא מסר גרסה. שחם לא המשיך ולכן אנחנו נשאל: אז מה? הוא לא חשוד מסוג פצצה מתקתקת שהחוק מתיר בתנאים מסוימים להפעיל עליו "לחץ פיזי מתון". אין לו דם על הידיים, הוא לא חשוד באונס, הוא לא מסתיר ילד חטוף. זה לא שמותר לענות חשודים כאלה, אבל העדר הצדקה כלשהי ללחצים פיזיים זועק עוד יותר כאשר עסקינן בעבירות צווארון לבן.

במדינה מתוקנת, וסליחה על הביטוי השחוק הזה, היו צריכים לקום היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ולהודיע: אנחנו מקימים ועדת בדיקה למתרחש בלהב 433. לא ייתכן שחוקרים ביחידת העילית הזאת, חוד החנית של המאבק בשחיתות השלטונית ובתחומים חשובים נוספים, ישתמשו במצבו הרפואי של חשוד. ליתר דיוק: לא ייתכן שהם יתעלמו ממצבו הרפואי של חשוד (בכירים ביחידה ונציגי הפרקליטות עקבו בשידור חי אחרי חקירתו של חפץ). וזה אחרי ששוורץ אמר בגלוי, שמצב רפואי ועייפות קיצונית לא עוצרים חקירה. אבל מאחר שהמשטרה והפרקליטות לרוב עושות יד אחת, זה לא יקרה. הכדור צריך לעבור לכנסת.

2. בועז בן-צור חקר ארוכות את פלג על תרגיל החקירה עם המקורבת, זה שאסור לדבר עליו אבל כולם יודעים/מבינים במה מדובר. לשיטתו, זו הייתה הפצצה שתזעזע את עולמו של חפץ ושאותה איים פלג להפיל עליו, אחרי ימים רצופים בהם החוקרים מזהירים את חפץ מפירוק התא המשפחתי שלו, למחרת חקירתה של אשתו דאז וכאשר חפץ אינו מוכן שיגעו בחומרים אינטימיים שיש במדיה הדיגיטלית שלו.

פלג עמד על שלו. המשפחה אוזכרה כפי שעושים בחקירות רבות, כדי להבהיר לחפץ שהיא תסבול אם ישמור על שתיקה וימסור רק בבית המשפט גרסה כבושה. הפצצה עליה דיבר הייתה הראיות נגד חפץ. חקירת אשתו - תרגיל בהפעלת לחץ. חקירת המקורבת - אנחנו לא יודעים מה הסביר, כי החלק הזה שוב היה בדלתיים סגורות. קשה לקנות את ההסברים הללו, כי הם פשוט לא הגיוניים ולא מתיישבים עם פשוטם של דברים. ההסבר של פלג ל"פצצה" גם סותר את זה של ניר שוורץ, שהיה הממונה עליו, ואשר טען שהכוונה הייתה להודאתו של שלמה פילבר.


3. כבר הזכרנו כאן ששוורץ זרק את פלג מתחת לגלגלים, כאשר ייחס לו וליוזמתו האישית אמירות בעייתיות כמו הרמז על החלפת עורך דינו של חפץ (אגב, פלג מתעקש שלא התכוון לכך; אבל כאן במיוחד הסבריו נשמעו לא אמינים). אתמול פלג לא השיב לו מידה כנגד מידה, אבל היום זה קרה.

לפי פלג, הוא ביקש משוורץ לתת לחפץ יום של הפסקה בחקירה בשל מצב בריאותו - ושוורץ סירב וגם לא העביר את הבקשה להכרעת מפקדיו. היו עוד דברים שפלג ייחס לשוורץ, ואף אמר שהוא עצמו "רק מילא הוראות" - מן הסתם של שוורץ. הפינג-פונג הזה בין השניים, שכבר אינם משרתים במשטרה, אולי מלמד על סוג של מצוקה - לפחות במה שנוגע להתנהלות הבעייתית (בלשון המעטה) מול חפץ בתחומי הלחצים הנפשיים והגופניים.

4. יש עוד משהו די מדהים בכל העניין הזה של התנהלות החוקרים. הם לא ידעו שבתיק כל כך רגיש וכל כך מתוקשר, כל פעולותיהם ייבחנו במסננת דקה מן הדקה? הם לא צפו שנחקרים בעלי מעמד כמו ניר חפץ ושאול אלוביץ יתלוננו על תנאיהם? הם לא חזו שפרקליטי הצמרת המייצגים חשודים כאלה יקימו קול זעקה ויעמידו אותם בפני חקירה נגדית פומבית קשה ואף מביכה?

נתחיל עם שתי התשובות הפחות גרועות, וכמו בהרבה מקרים הן מסתכמות בשלוש מילים: טמטום או רשעות. או שהחוקרים באמת לא חשבו על זה, ואז – צר לי לומר זאת – הם טמבלים גמורים; או שהם היו בטוחים שאין שום פסול במעשיהם ושיוכלו להגן עליהם בעתיד, ואז – צר לי עוד יותר לומר זאת – יש להם ליקוי מאורות מוסרי. אבל יש גם תשובה שלישית, שהיא הגרועה ביותר: הם עשו את זה כל כך הרבה פעמים ויצאו בשלום, עד שהתרגלו וקיבלו ביטחון שזה יעבור גם הפעם. אם הייתה מתנהלת חקירה של האירועים הללו ושל היחידה בכלל, אולי היינו מקבלים תשובה.


ציטוט היום

"שיתפתי את אשתי בזה לפני יומיים, והיא אמרה לי: שמע, זה לא נשמע טוב" (יניב פלג מקבל, באיחור של ארבע שנים, משוב על דבריו לניר חפץ).