בשנת 2020 עלה מספר מקרי הרצח בארה"ב ב-27% - העלייה הגבוהה ביותר מזה שישה עשורים. בשנת 2021 נרשמה עלייה נוספת. התוצאה: אלפי אמריקנים הרוגים ושיעור מעשי רצח ביחס לאוכולוסייה שלא נראה מזה 25 שנה. רוב הקורבנות היו אפרו-אמריקנים, וסיכוייהם של אלו להירצח גבוהים פי שמונה משל הלבנים.

בקהילות שנפגעו בצורה הקשה ביותר, שימוש בנשק חם הוא מחזה יום-יומי – מתאר ניו-יורק טיימס. אירועים אלו כמעט ואינם מקבלים תשומת לב לאומית, בין היתר משום שלשחורים יש פחות השפעה באמצעי התקשורת ובקביעת סדר היום הפוליטי. מומחים אומרים שיש פתרונות אמיתיים, אבל הם זקוקים לתמיכת המחוקקים והציבור.

תחילה – הנתונים. בשנים 2014-1991 צנח שיעור מקרי הרצח בארה"ב ביותר מ-50%. המומחים עדיין אינם מסכימים על הגורם, ומדברים בין היתר על כליאה נרחבת, שינויים בשיטור, פחות גישה לנשק ועליית משחקי הווידאו שתפסו את זמנם של יותר צעירים. אבל בשנה שעברה הוא היה הגבוה ביותר מאז 1996, ושוב יש חילוקי דעות בנוגע לסיבות.

לשפר את המצב הסוציו-אקונומי

שלושה גורמים מקובלים על רוב המומחים. הראשון: הקורונה. חלק מן השירותים המסייעים להפחית את הפשיעה נעלמו בן לילה. בתי הספר לא שמרו על ביטחון הנוער, והאווירה הכללית של תוהו ובוהו עודדה הפרות חוק. אבל שיעור הרצח החל לעלות במאי-יוני 2020, כמה חודשים לאחר תחילת המגיפה, ובמדינות אחרות לא נרשמה מגמה דומה.

השני: שינויים בשיטור. הנשורת של המחאה על חוסר הצדק הגזעי והמהומות בעקבותיה יכלו לתרום לגידול בשיעורי הרצח. ייתכן ששוטרים חששו להיקלט בעין המצלמה ונמנעו מצעדים פרו-אקטיביים נגד אלימות. יותר מן האמריקנים איבדו אמון במשטרה ולא שיתפו פעולה איתה במאבק בפשיעה, ובמקרים קיצוניים הדבר אף עלול היה להוביל לנטילת החוק לידיים. לוחות הזמנים תומכים בהסבר הזה: הרציחות התגברו במיוחד אחרי הירצחו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר, וגם בשנים 2015 ו-2016 נרשמו עליות לאחר מחאות על התנהלות המשטרה.

הגורם השלישי: יותר כלי נשק. האמריקנים קנו בשנתיים האחרונות הרבה יותר כלי נשק מאשר בשנים קודמות, ונראה שהנשק החדש הפך מהר מן הרגיל לכלי פשיעה. נראה שגם כמות הנשק הבלתי-חוקי עלתה ב-2020. ככלל, ובצורה הגיונית, יותר נשק פירושו יותר שימוש אלים בו.

ייתכן ששלושת הגורמים קשורים, מעיר הטיימס. המגיפה גרמה ליותר אלימות, והמשטרה התקשתה לטפל בה משום שלא הייתה מספיק פרו-אקטיבית ולא זכתה לשיתוף פעולה מצד הציבור. וכאשר יש כל כך הרבה כלי נשק, האלימות עלולה הייתה להסתיים בצורה קטלנית.

אז מה הפתרונות? חלקם לטווח הקצר וחלקם לטווח הארוך, מציין הטיימס. בטווח הקצר, הוכח שיש תועלת בשיטור המתמקד באנשים ובמקומות העלולים להיות אלימים, כולל ענישה מחמירה, ובשיתוף פעולה בין המשטרה לבין השירותים החברתיים כדי להוציא את הטיפוסים האלימים מדרך חיים זו.

בטווח הארוך, מומחים תומכים במגוון פתרונות, המתמקדים בשיפור המצב הסוציו-אקונומי של יחידים וקהילות: חינוך לגיל הרך, עבודות בחופשת הקיץ, העלאה של גיל סיום חינוך החובה, יצירת ריאות ירוקות, יותר תאורה ברחובות ותוכניות למאבק בסמים. יש גם הוכחות לתועלת במגבלות על אחזקת נשק ובהעלאת המיסוי על אלכוהול. התוכניות לשני הטווחים אינן סותרות אלו את אלו ואף עשויות להיות משלימות, וקרוב לוודאי שצריך את שתי הקבוצות כדי לשוב ולהוריד את שיעור הרציחות ולמנוע את עלייתו המחודשת.