|
|
אחת דינם [צילום: ארכיון בית לוחמי הגטאות]
|
|
|
|
|
מונח זה היה חלק מהדנא היהודי שלי. כל היהודים אחראים לכל יהודי באשר הוא. כל אשר קורה ליהודי אי-שם בתבל, מסקרן אותי, משמח אותי או מדאיג אותי מאוד.
גדלתי בפלשתינה-א"י בימי מלחמת העולם השנייה. בימי המנדט הבריטי שנמשך שלושים שנה. 1918-1948. למדתי על הבילויים ועל העלייה התימנית שהקדימה אותם. קראתי על תושבי הארץ היהודים בירושלים, צפת, טבריה ובקיבוצים ובמושבים. קראתי על ערביי הארץ שראיתי בשווקים וליד דירת הורי בפאתי ירושלים. שמעתי מהורי על רצח יוסף חיים ברנר, והקטל הנורא של יהודים בחברון.
שרנו שירי מולדת על חמישה שיצאו מולדת לבנות ונרצחו. קראתי הרבה על הקמת המדינה ועל המאבקים. בגיל צעיר הצטרפתי לארגון האצ"ל עד לקום המדינה. הבנתי מהי חשיבות הקמת בית והצורך במולדת עצמאית ללא שלטון זר שתלה את הלוחמים הנאבקים להקמת מולדת זו והיגלה מאות מחבריהם מארגוני האצ"ל והל"חי לשנים ארוכות, לארצות מרוחקות.
בתיכון למדתי על הפוגרומים שחוו יהודי פולין ואוקראינה. על האנטישמיות הקיימת בארצות שונות. אולם כל אותה עת, למדתי על השואה הנוראה שפקדה את יהדות אירופה.
אבי, י.מ. לסק, שהיה עיתונאי, מתרגם ומשורר, תרגם לאנגלית עבור המוסדות הלאומיים, את רוב המידע מקטעים ומכתבים שהגיעו ארצה. הייתי מאזינה לו כאשר הכתיב לאמי שהדפיסה חלק מדברים אלה. בלילות היה ממשיך לכתוב ולתרגם כאשר אמי טיפלה במשפחה ובכל נושאי הבית.
ידעתי וכאבתי את אשר רוב ילדי המדינה שבדרך לא ידעו. על השואה הנוראה המתחוללת באירופה.
לימים הצטרפתי לגרעין השלמה בקיבוץ רוחמה. כל חברותי וחברי בגרעין זה היו אודים מוצלים מארצות אירופה: מצרפת ומבלגיה, מהונגריה ומיוגוסלביה, מפולין ומאיטליה. ילדים אלה ניצלו בדרך נס. חלקם הגיעו לשוויץ ועבדו בחוות של איכרים, אחרים במנזרים או במקומות מסתור שונים.
לאחר המלחמה רוכזו בבית נוער באיטליה, ותנועת השומר הצעיר לקחו אותם תחת חסותם. כשהגיעו ארצה עברו לקיבוץ אילון כגרעין. ואחר לרוחמה, כגרעין השלמה. חלק גדול מהנערים והנערות לא דיברו כלל על עברם. אבל נוער, רק תנו להם את ההזדמנות. הם רקדו, שרו, נישאו בגיל צעיר להקים משפחות חדשות. עבדו במשק ככל חברי הקיבוץ שזה עתה היה אחד המאחזים החשובים בדרום במלחמת העצמאות. אך אחדות מהנערות פתחו את סגור ליבם וסיפרו לי על החוויות שעברו, על כאבם הנורא כאשר נותקו ממשפחותיהם ולא ראו אותם לעד. כאמור, השואה ואימתה ליוותה את ילדותי ונעורי.
במשך השנים נחשפנו בישראל להמשך גילויי האנטישמיות. בבריטניה, בצרפת ברצח נער יהודי, בהתקפות על מכולת יהודית וקטילת מספר תושבים יהודים. לאיומים. בשיקגו בארה"ב לפני שנים היה מסע אנטישמי מכוער ומסוכן שנבלם בעוד מועד בידי אנשי המשטרה. לפני שנים מועטות נרצחו בבית כנסת קונסרבטיבי בעיר פיטסבורג קבוצת יהודים בעת התפילה. ובשבת זו התבשרנו כי בעיירה קוליוויל הקטנה, בטקסס, פרץ אדם חמוש והחזיק מספר בני ערובה בבית כנסת רפורמי במשך שעות ארוכות. בתושייה נדירה הצליחו לברוח כאשר הוא דולק אחריהם עם נשק ונהרג בידי כוחות הביטחון של טקסס שבאו לשחרר את הלכודים.
אולם כאן, במדינת ישראל, החל מסע שיסוי נגד התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, שחלק הארי מיהודי ארה"ב וארצות אחרות משתייכים לקהילותיהם. בישראל כ-7% מהתושבים משתייכים למסגרות אלו. תכתובת השיטנה והקללות שראיתי באתרים מסוימים, עוררו חלחלה בקרבי ומעי התהפכו.
היכן כל מערכות החינוך? כיצד נולדה שנאה כה עמוקה למי שאינו שייך לזרם החרדי האשכנזי או הש"סניקי המזרחי? כיצד הפכה תפילה מעורבת של גברים ונשים יהודים - למאבק ליד הכותל המערבי. והרי בילדותי הייתי מגיעה לכותל זה עם אבי בשבתות, ונשים וגברים היו נעמדים ליד הכותל ומכניסים פתקים לסדקים שבין אבניו העתיקים.
מערכת החינוך נכשלה במדינתנו. כל עוד לא יבין כל ילד וילדה הגדלים בארצנו כי כל יהודי, היה עולה בכבשנים ומסיים את דרכו כעשן לשמים. כל יהודי שאביו או אמו, סביו או סבתו היו יהודים, נידונו לקטל ולהשמדה. נשים, גברים וילדים. רבנים יהודים חרדים ורפורמים, אשכנזים וספרדים, אילו רק חיו באירופה הכבושה. ומסע ההרג שהחל גם בלוב ובמרוקו. קומוניסטים או אנשי השוה"צ וחברים בתנועת הבונד. אנשי בית"ר ומכבי, חילוניים, רפורמים וקונסרבטיבים. אחת דתם למוות. במשרפות. בבירקנאו וטרבלינקה ואושוויץ. ועשרות מחנות השמדה. זאת יש ללמד בכל בתי הספר. בכל בתי הכנסת.
כל ישראל ערבים לזה לזה. ועל כך ולכן הוקמה המדינה אשר במגילת עצמאותנו נקבע שוויון לכל ישראלי ללא הבדל דת, גזע ומין.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
