|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
כל כך הרבה דברים שונים [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
כל התכונות אותן מנה יתרו
|
|
עוד כמה מילים על מרים נאור, שבהספדים עליה לא הייתה אף גוזמא ● על הדמות החמה והאנושית שמאחורי השופטת החזקה; על שליטתה המדהימה בפרטים; על הכימיה שיצרה בוועדת החקירה; ועל פו הדוב
|
|
רק לעיתים נדירות, אם בכלל, ניתן לשמוע במשך למעלה משעה כל כך הרבה אנשים שונים מספידים את אותו אדם ואומרים כל כך הרבה דברים שונים - וכולם מתארים נכונה את דמותו של המנוח. את מרים נאור הספידו ארבעה פוליטיקאים משלוש מפלגות שונות, נשיאת בית המשפט העליון ושני בני משפחה. במילים מדודות הם תיארו את השופטת, החברה, הסבתא, הדודה; שליחת הציבור, הציונית, אוהבת ירושלים. לא הייתה שם מילה אחת של גוזמא. כאשר פגשתי את נאור לראשונה לאחר פרישתה, אמרתי לה בחיוך שעכשיו אני מרשה לעצמי לקרוא לה "מירה". תגובתה הייתה מיידית: "יכולת גם קודם". זו הייתה הדמות הרכה, האנושית, החמה - שבדרך כלל לא ראו מי שהכירו אותה רק באולם המשפט. אבל די היה לשמוע את ה"אהלן" מלא ההתלהבות שבו ענתה לטלפון, כדי להבין שישנה מרים נאור השופטת וישנה מירה נאור האדם. ישנה המקצוענית שבאה לעשות את עבודתה, לדון דין אמת ולהוציא לאור את הצדק; וישנה האישה מלאת החיים ואוהבת האדם, האישה - כפי שסיפרו נכדתה ואחיינה בהלוויה - שאוספת בובות של הדמויות מהספר "פו הדוב", בו התאהבה בילדותה. פו היה הפן האישי של נאור: צנועה, מסתפקת במועט, מפיצה חום לסובבים אותה. בשבוע שעבר, באחד מדיוני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, הוגש לחברי הוועדה מסמך - עוד אחד מבין אלפי הדפים המצטברים באמתחתם. נאור העיפה מבט אחד וקבעה: "זה לא זהה למסמך שכבר יש לנו" - ועלתה בדיוק על הנקודה; מישהו שיפץ את המסמך הקודם. בגיל 74, בהררי חומר אין-סופיים, היא קלטה כהרף עין מה לפניה וזכרה מיד מה ראתה מי-יודע-מתי. אירוע קטנטן, של שנייה או שתיים, שהדגים את אחת התכונות המדהימות ביותר שלה. זו לא הייתה הפעם הראשונה. סניגורים שהופיעו בפניה במשפט הבנקאים בשנות ה-90 נדהמו מעומק שליטתה בנושאים הכלכליים הסבוכים שעלו על הפרק ומהיקף בקיאותה בכמויות העצומות של המסמכים שהוצגו. אחד מהם סיפר לי בהתפעלות, אחרי שנאור הרשיעה את מרשו, כי ערב אחד הוגשה לה חוות דעת חשבונאית ארוכה וסבוכה לקראת עדותו למחרת של המומחה שכתב אותה. בעיצומה של העדות, נאור קטעה את העד ושאלה אותו כיצד דבריו על הדוכן מתיישבים עם משפט מסוים המופיע בחוות דעתו. הנוכחים נותרו פעורי פה. עוד משהו על ועדת החקירה. בצפייה בדיוניה במשך שעות, ניתן היה להתרשם בצורה ברורה מן הכימיה בין נאור לבין אלוף (מיל') שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ. נכון שלנאור היו עשרות שנות ניסיון בהרכבים שיפוטיים, אבל כאן זה היה אחרת. לא שני עמיתים מוכרים מאותו מקצוע, אלא אלוף במילואים שהיה גם מנכ"ל בכיר ורב חרדי שאיתם עבדה בפעם הראשונה. הכבוד ההדדי היה ניכר לעין, ונוצרה ביניהם - כמעט מעצמה - חלוקת עבודה בחקירת העדים הרבים. נאור גם יצרה אווירה בה אפילו חרדים קיצוניים באו להעיד - בוועדת חקירה ממלכתית, תחת דגל המדינה ובראשותה של אישה. לא רבים היו משיגים את כל זה, בנושא כל כך טעון, רגיש וכואב. מרים נאור הלכה לעולמה יומיים לאחר שבבתי הכנסת קראו את פרשת "יתרו", בה מתמנים השופטים הראשונים בתולדות עם ישראל. יתרו יעץ למשה למנות "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע"; בביצוע כתוב רק שמשה מינה "אנשי חיל". אחד הפירושים אומר, שהוא לא מצא מי שיש בו כל התכונות אותן מנה יתרו. מרים נאור פשוט לא הייתה שם. |
| תאריך:
|
28/01/2022
|
|
|
עודכן:
|
29/01/2022
|
|
איתמר לוין
|
|
ברשימות האחרונות כתבתי לכם על מצב המדינה, לקראת הגעתו של כוכב פלוטו (ירחי) לציר 4-10 בהורוסקופ של מדינת ישראל. קישרתי את מעברו של הפלוטו בשנים 2021-2002. הזכרתי לכם את היציאה/הבריחה מלבנון שהביאה להתנחלות החיזבאללה בדרום לבנון. עליית אריק שרון להר-הבית שמתחילה את האינתיפאדה השנייה בסוף ספטמבר 2000 (הכרת תודה של הפלשתינים להסכמי אוסלו, על כך אכתוב ברשימות הבאות, בעיקר על ניסיונות ההנשמה לתהליך) ובהמשך מאורעות אוקטובר - התקוממות ערביי מדינת ישראל עם תעודת זהות כחולה.
|
|
|
|
|
נולדתי בישראל בסוף שנת 1947, לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הורַי, כהורים רבים אחרים של בני דורי, ביקשו לגונן עלַי ועל חברַי מכל מידע על השואה. הורַי עצמם, וכך גם בני המשפחות הגרעיניות שלהם, הגיעו ארצה קודם המלחמה. דודֵי אימי ובני משפחותיהם נספו בשואה בליטא ובפולין, אבל העובדה שהייתה לאימי משפחה ענפה שנכחדה לא נזכרה בבית, וכך גם לא השואה הנוראה שפקדה את עם ישראל.
|
|
|
|
|
1. מה תהיה משמעות הסדר הטיעון שלא היה במשפט נתניהו על הכרעת הדין, אם לא יהיה הסדר בהמשך הדרך? כלום ושום דבר. השופטים כמובן קראו ושמעו על השיחות כמו כולנו, והשופט משה בר-עם אף התלוצץ על כך בסיום אחד הדיונים בשבוע שעבר. אבל הם יודעים היטב שזו דרכו של הסדר: כל אחד מן הצדדים מוותר, ואין זה אומר דבר וחצי דבר על שינוי בעמדותיהם הבסיסיות. דהיינו: הפרקליטות יכולה לחשוב שבנימין נתניהו אשם לחלוטין בכל האישומים ולהתפשר עליהם, ונתניהו יכול להודות למרות שהוא בטוח בצדקתו (אגב, זה בהחלט אפשרי בתיקי שחיתות הקשורים ליסוד הנפשי ובמיוחד בתיק 4000 התקדימי. המשחד והמשוחד יכולים לחשוב שלא עשו שום דבר פסול, למרות שבעיני המחוקק ובית המשפט מדובר בעבירה).
|
|
|
|
|
בשנת 1956 נדרש בית המשפט העליון הישראלי, לראשונה בתולדותיו, לשאלה האם "דחף לאו בר כיבוש" מהווה מצב נפשי הפוטר מאחריות פלילית. היה זה בערעורו של זלמן מנדלברוט, פועל בבית החרושת אתא, אשר ירה בפועלת שעבדה עימו ורצח פועל אחר. השופט שמעון אגרנט, בפרשנות יצירתית שנועדה להבטיח צדק משפטי, מצא דרך להכניס את אותו דחף למסגרת של פטור מאחריות ומנדלברוט נשלח לאשפוז במקום לכלא. אגרנט נזקק כמובן להגדרתו של "דחף לאו בר כיבוש", ואמר כך: "מפני שהתעתועים כה השתלטו עליו, עד שלא ראה מוצא אחר אלא לנהוג על פיהם".
|
|
|
|
|
השופטת מרים נאור ז"ל חתומה על מאות רבות של פסקי דין ב-17 שנות כהונתה בבית המשפט העליון, מתוכן קרוב לשלוש שנים כנשיאת בית המשפט. כאשר פרשה מכהונתה, העניקו לה כמה מעובדי לשכתה סט של תחתיות לכוסות, עליהן נכתבו האמרות השגורות ביותר בפיה ובראשן "לאחוז את השור בקרניו" ו"הדין נגזר מן העובדות". ליקטנו כמה מאמירותיה הבולטות באחדים מפסקי הדין שנתנה, בעיקר מאלו שבתקופת נשיאותה ומאלו שבהם כתבה את חוות הדעת העיקרית. דוגמית בלבד לעשרות שנים של שיפוט מקצועי ונטול פניות, אשר זכה להערכה רבה ולשבחים מכל עבר.
|
|
|
|
|
