שכר החיילים ומשכורת הקצונה

חייל קרבי בשירות חובה "ישתכר" מהשנה הבאה בשלוש שנים 108 אלף שקל - יותר ממשכורת הרמטכ"ל בחודש. הפער האדיר בין משכורות הקצונה (מבלי להתייחס, בשלב הזה, לתנאי השירות ולגמלאות המופלגות של אנשי צבא הקבע) לבין "שכר" החיילים זועק לשמיים, ומזיק מאוד לתדמית הצבא, גם אם אינו מוכן להכיר בכך.

מלכתחילה, נועד שירות החובה (levée de mass), שהמציא נפוליאון, כדי למלא את גיסותיו באנשים, שיפיצו בחרב את בשורת המהפכה הצרפתית ברחבי אירופה. כלומר, זה אינו אלא סוג נוסף של מס, המוטל על האזרחים: אנשים, לרוב צעירים מאוד, נלקחים לשירות חינם (כמו עבודות שירות למלכות, או לאציל - "אַנְגַּרְיָה", במונח התלמודי, שנמצא גם באנגלית - angary) לכמה שנים. זו גם כוונת המחוקקים בחוק שירות חובה ובחוק שירות מילואים אצלנו.

כשהייתי חייל חובה, אי-שם באמצע שנות השישים, שילמו לנו (כחיילים קרביים) כ-22 ל"י (לירות ישראליות), שהוגדרו דמי מחיה, והיו תוספות זעומות לבעלי דרגות. שוטרים צבאיים קיבלו אז תוספת מיוחדת, כדי שיוכלו לעמלן את חולצותיהם, ולצחצח את חלקי המתכת במדיהם (ולכן, נקראו בלעג, "בּראסו" - על שם המשחה המפורסמת לצחצוח נחושת). ליד המחנות טרם נפוצו גאזלֶנים, והסתפקנו באוכל הצבאי, שקלקלו כבר אז בכישרון רב טבחים צבאיים, ובבקבוק שתייה ("טמפו" במרכז ובדרום ו"תסס" בצפון - לרוב, לא קר) וב"מצוּפֶּה" (ופל שוקולד) בקנטינה של שֶקֶם. גם אם קיבלת כסף מההורים, לא היה על מה להוציאו בבסיס - פרט לקניית סיגריות. בעלי יכולת וקיבוצניקים קיבלו חבילות מהבית...

לכמה מפקדים דאז בצנחנים ובגולני היה תחביב חביב: טיפסו על אקליפטוס גבוה בבסיס, ושם חילקו את ה"משכורות" למי מחייליהם, שהעזו לטפס מעלה, כדי לקבל כמה ל"י.

כיום "שכר" החיילים, שחוקית לא השתנה מעמדו, עומד לגדול ל-3,000 שקל לחודש, ולמרות זאת חייל, שנקעה נפשו מהטיפול הקלוקל במזון הצבאי, לא יגמור את החודש בלי עזרה רבה מהוריו - בחבילות ובמזומן. זאת, בנוסף לסחיטה הקבועה של הוריו, שנדרשים לממן הרבה פעולות ביחידתו. למה?! - ככה; ואף הורה אינו מעז להתמרד. הם התרגלו להתקרנף עוד מול ועדי ההורים וההנהלות בבתי-הספר של ילדיהם.

מוטיווציה

האם חייל משרת בצבא בגלל שכר? התשובה הנה שלילית לחלוטין. לא תוכלו לדרבן חייל ב-3,000 שקל. כלומר, סכום עתק של כ-108 אלף שקל לשלוש שנות שירות, אפילו כמש"ק ממטרות בקריה בתל אביב. לעניות דעתי, גם לא תוכל לדרבן קצין - קרבי, אקדמאי, איש מחשבים, או מומחה לסייבר - בכמה עשרות אלפי שקלים, אם אין לו מוטיווציה לשרת את המולדת, או אתגר מקצועי ו/או אישי. איני קיצוני כמו רפאל (רפול) איתן, הרמטכ"ל לשעבר, שסבר, שמשכורות אינן צריכות לשמש מוטיווציה לשירות בצבא הקבע. לדעתי, חלקן בתמהיל המוטיווציה קטן מצד אחד, וצבאנו לא יוכל לעולם להתחרות מול מה שמציעה התעשיה המתקדמת מצד שני. בזמנו, התלונן מפקד חיל-האוויר, כי המשכורות המשופרות בלשון המעטה בתעשיה האוירית מרוקנות את צוותי הקרקע של החיל מאנשים; ואין לו תשובה הולמת לכך.

כדי לשרת היטב בצבא, צריכים בראש ובראשונה אמונה במטרות הלאומיות (יהדות, ציונות), אמון בארגון, במפקדיו ובאנשיו ואתגר אישי. אחריהם באים במדרג עידוד המוטיווציה סיפוק וכבוד, ורק בסוף הרשימה נמצא השכר. "אנשים אינם מתעניינים רק בכסף", נהג להגיד אחד ממפקדיי. כלומר, ניפוח משכורות הקצינים, תנאי שירותם וגמלאותיהם נועד לשוד הקופה הציבורית ולא לעידוד המוטיווציה. תוספת הגמלאות לקצונה הקבע תעלה לנו כ-1.3 מיליארד שקלים בשנה, ותחמיר את מצב תקציב הביטחון. גם כיום יותר ממחציתו משועבדת לסעיפי כוח-אדם - משכורות, קצבאות וגמלאות.

ניגוד עניינים

כשבממשלה יושבים, לפחות, שלושה קצינים בכירים (אורנה ברביבאי, בני גנץ ונחמן שי), שהצביעו למען הגדלת גמלאות הקצונה במיל׳ ובדימוס - זו שחיתות; ואולי אפילו מעשה פלילי של ניגוד אינטרסים. בזמנו, נאסר על אריק שרון, שר החקלאות, להחליט ולהצביע על מחירי בשר הכבש כיוון שבבעלותו הייתה חווה גדולה לגידול כבשים.

אולם, מעבר לבעיה המוסרית ו/או הפלילית של הצבעתם, זו החלטה הרת-אסון, שנועדה, כנראה, לגמול לקצונה הבכירה בצבא על לא-עוול בכפה. גם כך משכורתה גבוהה מאוד, בהשוואה לשירות הציבורי בכלל ולמערכת הביטחון בפרט. ואל נשכח, כי למשכורות ולתנאי השירות והפרישה בצבא צמודים אנשי משטרת ישראל, שב"כ, המוסד ומי יודע מי עוד.

מעט

ההפרש האדיר בין משכורות הקצונה לבין "שכר" החיילים - טוען פרופ׳ עומר מואב, כלכלן ידוע, נובע מרמאות שגרתית, הנהוגה במקומותינו. צועקים חמס על משכורות נמוכות לדרגים הזוטרים, והלובי וועד העובדים סוחטים העלאה גורפת לשכר, שרובה מתגלגלת בטבעיות לארנקי הוותיקים והבכירים - ברפואה הציבורית, בהשכלה הגבוהה, בצבא ובכל מקום. כי כך רגילים לנהוג בסדום שלנו.

מעניין ולא מוזר - המטכ"ל דאג בראש ובראשונה להעלות את משכורות הקצונה בתואנות שונות, ולשפר את תנאי פרישתה ("הטבות רמטכ"ל", שנמצאות בדיון על חוקיותן בבג"ץ). איני סומך על בג"ץ, שיקבע אמת וצדק, אך קביעת עובדה בשטח טרם החלטתו הנה מעשה חמור. רק אחר שהועלו משכורות הקצונה, ושופרו מאוד תנאי פרישתה, התפנה המטכ"ל לשפר את "שכר" החיילים, והוא יגדל בשנה הבאה פי שניים (?) לעומת "שכרם" בשנת 2015. פרופ׳ מואב: "חמישים אחוזים ממעט - הם עדיין מעט". ושוב, הפרופסור הנכבד טועה, כמו מרבית הציבור, כיוון שחוקית, אין זה שכר, אלא דמי קיום.

"כלוב זהב"

לדעת תא"ל מיל׳ ד"ר אריאל היימן, שהיה קצין המילואים הראשי בצה"ל, יכול הפער האדיר בין משכורות הקצונה לבין "שכר" החיילים לקעקע את "צבא העם", ולחזק מגמות רווחות בציבור, המעדיפות "צבא מקצועי" (שאיש אינו יורד לעומק הסוגיה מהו היצור הזה) והתנדבותי. אם זה יקרה, וימירו את גיוס החובה בצבא התנדבותי (AVF) - צפוי לנו אסון ביטחוני. בבריטניה, בגרמניה, בצרפת ובארצות-הברית אין השירותים המזוינים מסוגלים למלא את כל שורותיהם בצבא המתנדבים. כיוון שעיקר כוחו של צה"ל (פרט לחיל-האוויר ולחיל-הים) מושתת על אנשי מילואים, יגרום גיוס התנדבותי להקטנה ניכרת בסדר-הכוחות של מערך המילואים; וזה יתנקם בנו קשות ביום פקודה.

המשכורות המשופרות מאוד ("מופרכות", בלשונו של פרופ' מואב) בצבא לא ימשכו אליו עוד אנשים, ולא ימנעו נטישה של טובים לעבר התעשיה המתקדמת, אלא להפך. במקום לטייב את הצבא, הן ישמשו "כלוב זהב", שינעל את הדלתות בפני יציאת בינוניים ומטה, שאינם יכולים להשיג משכורות כאלו בשוק האזרחי, והם יהיו כאבן שאין לה הופכין, במדים, עד לפרישתם לגמלאות (שממילא מוקדמת מאוד לעומת השירות הציבורי).

"קריירה שנייה"

אם יש משהו שמחבל בטיוב הצבא, הרי זו הפרישה המוקדמת של אנשי צבא ברוח רעיון העִוועים של הרמטכ"ל משה דיין, שרצה "להצעיר" את הצבא, והורה לתכנן, באישור דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, "קריירה שנייה" לקצונה. כלומר, כעשרים שנה ילמד הקצין את תפקידו (ולפעמים רבות, זה לא הספיק לו להבין את המקצוע הצבאי); וכשאולי יבין סוף-סוף את הוויית הצבא והמלחמה, בגיל ארבעים לערך, יפרוש עם הידע שצבר לגמלאות מדושנות, כדי שיהיה לנו "צבא צעיר". כך, מובטח, שייעלם הזיכרון הארגוני, ותיכחד שכבת המפקדים הבכירה והמנוסה.

בצבאות זרים משרתים קצינים קרביים עד גיל שישים ויותר (גנרל דאגלאס מקארתור פיקד על כוחות האו"ם. כלומר, ארצות-הברית ובעלות-בריתה, במלחמת קוריאה בהיותו בן שבעים!). באותו ההקשר גם אין שום סיבה ש"ג׳ובניקים" לא ישרתו, כמו במגזר האזרחי, עד גיל פרישה.

ובאותה ההזדמנות כדאי לבדוק מחדש את מערכת השכר והתגמולים (כולל גמלאות) ותנאי השירות בצבא הקבע. כמו בכל מערכת "מושחתת" בהגדרת פרופ׳ מואב, המערכת הצבאית מיטיבה כיום מאוד עם הבכירים על חשבון הזוטרים. לפי נתונים, שהתפרסמו באחרונה שכר הרמטכ"ל, שממנו נגזר שכר שאר הקצונה, הנו כמאה אלף שקלים בחודש (!)