האוזר, שקצת התלהב מהרעיון החליט לאכוף אותו בנוקשות, ובישיבה אחת העיר לעשרה חברי כנסת - מוסי רז, אתי עטייה, אימאן ח'טיב יאסין, אלכס קושניר, רם בן ברק, לימור מגן תלם, משה אבוטבול, יוליה מלינובסקי, מיכאל מלכיאלי ודוד אמסלם - שמקפיד לשים את הטלפון על מצב שקט.

האחרון לא נותר חייב, הזכיר להאוזר שגם הוא עצמו נצפה לא פעם משוחח בטלפון במליאה ואף ציין את מקורו הנורווגי. האוזר, שכבר סוחב לא מעט קיתונות של בוז מאמסלם בדיונים קודמים, החליט למצות עימו את הדין ולהרחיקו מכמה נושאי דיון, לקול מחאתם של חברי הכנסת מן האופוזיציה.

אמסלם אינו שה תמים. סגן היו"ר העיר לו על כך כמה פעמים, אך הח"כ לא שעה לבקשה והחליט לפרוץ גדר - כך שהרחקתו במקרה המסוים, במדיה ובמשורה, הייתה במקום.

בכל הקשור להתנהגותם של חברי הכנסת במליאה, התייחסות יושבי-הראש של ישיבות הכנסת לתקנון הכנסת היא גמישה, מתוך הבנה שמדובר בכללים נוקשים ומנחים שמתאימים יותר לפרלמנט אוטופי בנורווגיה, ופחות למציאות הפוליטיקה הישראלית הסוערת.

צבי האוזר, בנקדנות ובפדנטיות, מנסה לחנך את חבריו למליאה תוך היתלות בתקנון, ובצדק מבחינתו. אין סיבה שהסעיף האמור יהפוך לאות מתה בתקנון, ושבית המחוקקים הישראלי יפול במכובדותו מבתי מחוקקים אחרים. כמו-כן, בימים שבהם טוענים להעדר משילות בנגב ובמקומות נוספים, לא יכולה הכנסת לדרוש מאחרים משילות כאשר היא עושה לעצמה הנחות.

הסעיף האמור נועד למנוע רעש בלתי סביר במליאה. הוא נקבע בתקופה שבה זימוניות צפצפו ללא הרף והפריעו לדיון התקין, ובהמשך כאשר הגיעו הטלפונים הסלולריים הראשונים, שגודל כל אחד מהם כגודל הפנים ועוצמת צלצולם הייתה ללא ספק טורדנית. עם השתכללות הטכנולוגיה הומצאו גם מצב הרטט ומצב השקט והצלצולים קיבלו מנגינה נעימה.

בראותם כי טוב, הפסיקו יושבי הראש להעיר לחברי הכנסת על שימוש במכשיר, למעט מקרים חריגים, וזאת מתוך הבנה שמדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ועדיין - שיחה עם חבר כנסת אחר בתוך המליאה שונה משיחה בטלפון הסלולרי. אומנם הטלפון הוא כלי עבודה לכל דבר המשמש את הח"כ, וההתייחסות אליו כאל מכשיר נטול מכובדות פגה ועברה מן העולם, ואין צורך להטריח את חברי הכנסת כל רגע אל "הפרסה" כדי שיוכלו להשתמש בו. עם זאת, בניגוד לשיחה עם ח"כ אחר במליאה שעשויה להיות אף רועשת יותר - כאן קיימת מראית עין כאילו מתעסק הח"כ בעניינים מחוץ לתחום עיסוקה של הכנסת.

כבר אמרו חכמים ש"לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו (עשו) לפנים משורת הדין". בניינה של ירושלים תלוי בהתנהלות לפנים משורת הדין, וכך גם בניינו של המשכן, משכן הכנסת בירושלים.

לא כל שיחה מצריכה קריאה לסדר, וגם האוזר עצמו אינו מעיר מיד כאשר הוא נוכח שמדובר בשיחה קצרה. גם בעבודות אחרות במשק אנשים מקבלים שיחות תוך כדי ישיבות - מהאישה שמבקשת להביא הביתה עגבניות או מהגנת שמודיעה על ילד חולה וכיו"ב.

ההבדל בין יו"ר טוב ליו"ר לא טוב של ישיבות הכנסת אינו הבקיאות בכל תג של התקנון והיצמדות אליו היכולת להתנהל בין הטיפות ולהתגמש היכן שאפשר.

יחס מכבד מצד יושבי-הראש, לאו-דווקא האוזר, יזכה אותו ליחס מכבד מצד חברי הכנסת ויוסיף אלף מונים לכבודה מאשר הרחקה מן המליאה ואפילו סתם הערה מיותרת של ח"כ שכל חטאו הוא שיחה בטלפון.

אם מעוניין היו"ר להיות במצב של עימות תמידי מול הח"כים, לרדות בהם ולשמש כשוטר המצליף בשוט, זו כמובן זכותו התקנונית המלאה. אך בל ילין אחר כך על העכרה של האווירה בכנסת, על מרי שיביא להתרה של הרסן ולעליית מפלס העצבים הגבוה ממילא. ועדיין - כבודה של הכנסת צריך להישמר, ללא קשר ליחסי קואליציה-אופוזיציה. סטייה קלה מן התקנון - כן, פריצת גדר מוחלטת - בהחלט לא, ובנקודה זו ייתכן מאוד שהצדק עם האוזר.

טוב יעשה כל סגן יו"ר מתחיל אם יטול תחילה עצה מחכמים - מיושבי ראש הכנסת לדורותיהם ומסגניהם, וילמד כיצד מנהלים את המליאה במינימום כפייה ובפחות הלימות בפטיש. בכנסת, כמו בכביש, אל תהיה צודק - הייה חכם.