שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אהרן פרקש, גזר (יום ב', 28.1.08) חמש שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי, על צלאח א-דין עריף שהורשע על-פי הודאתו בשוד המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימ.) השופט פרופ' מנחם אלון ואשתו רות, שניהם כבני 80, בדירתם בירושלים. הוא גם חויב לפצות את הנשדדים ב-100,000 שקל.
מגזר הדין עולה כי ב-4.2.07, בשעה שתיים וחצי אחרי חצות חדרו עריף ושלושה אחרים שזהותם אינה ידועה לדירתם של בני הזוג אלון בשנות ה-80 לחייהם, בדירתם שברחוב אבן שפרוט 12 בירושלים. השלושה שברו את חלון המטבח בדירה, תוך שימוש בכלי פריצה שהביאו עמם מראש והתפרצו פנימה כשהם רעולי פנים. הרביעי המתין מחוץ לדירה. שניים מהם ניגשו לחדר השינה של בני הזוג, העירו אותם, סתמו את פיהם, איימו עליהם שיאונה להם רע אם ידברו או יזוזו ממקומם ודרשו מהם מפתח לכספת. הפורץ השלישי סרק את דירתם של במטרה למצוא מזומן ותכשיטים. לאחר כחצי שעה לערך, עזבה החבורה את המקום לאחר שנטלה תכשיטים ששווים כ-170,000 שקל וכן כסף במזומן בסך של כ-20,000 שקל ו-7,000 דולר. כמו כן נטל אחד הפורצים כסף מזומן מארנקה של האישה.
התובע, עו"ד רועי בראונר, ציין כי ההתפרצות מערערת את הביטחון האישי של מי שחשים בטוחים בביתם.הוא הדגיש כי אנשים מבוגרים הפכו באחרונה להיות קורבן וטרף קל לאנשים מסוגו של עריף.
נשוי לישראלית
עריף הוא תושב השטחים השוהה בארץ שלא כחוק, נשוי לבעלת תעודת זהות ישראלית ואב לחמש בנות. המשפחה מתגוררת בדירת חדר בעיר העתיקה בירושלים, וחיה מתרומות. לדבריו, שהה במשך 10 שנים באילת ושב ונעצר כיוון שלא היו בידיו אישורי כניסה לישראל. בעת ששהה במעצר וכיוון שלא מצא עבודה נוצר חוב גדול לבנקים, ולבסוף נלקח ממנו ביתו בשכונת בית-חנינא. לדבריו, לאחר שחרורו ממעצר לא מצא להביא חלב לבנותיו, ועל-רקע זה ביצע את השוד. לדבריו, גם אם היה מתגורר בתחומי הרשות הפלשתינית ולא היה מצליח להביא חלב לבנותיו, היה מבצע את השוד בתחומי הרשות.
בגזר הדין ציין השופט פרקש כי כבר ב-1990 נידון עריף ל-4 שנות מאסר בפועל על עבירות ביטחון. כמו כן ישב ארבע פעמים בכלא על שהייתו של כחוק בישראל.
"על בית המשפט להוקיע ולהרחיק את הנאשם מן החברה לתקופה ארוכה, גם אם נסיבותיו האישיות קשות. תחינותיו של הנאשם, כי לא זכה ולא יזכה לראות את חמש בנותיו רכות השנים תקופה ארוכה, אין בהן כדי לשכנע את בית המשפט. על כך היה עליו ליתן את הדעת טרם ביצוע המעשים. האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי של הנאשם", כתב השופט.
