כבוד נשיא המדינה,
כבוד ראש הממשלה (בפועל),
עמיתי שרי הממשלה,
יושב-ראש הכנסת היוצאת,
חברי הכנסת לשעבר,
אורחים נכבדים, בני משפחות חברי הכנסת,
מכובדי וידידי חברי הכנסת,
הנני מְקַדֵּם בברכת הצלחה ועבודה פרלמנטרית פּוֹרָה את הנבחרים חברי הכנסת מכל סיעות הבית. מי ייתן וּכנסת זו היוצאת היום לדרכה, תתעַלֶּה על קודמותיה, ותרשום פרקי התעלות במלאכת החקיקה, וּבהכרעות היסטוריות נכונות לעתידה וְלדמותה של מדינת ישראל.
בּשִׁמכם, אני מבקש תחילה להכיר תודה לַבוחר הישראלי שהעניק לנו אמון בקלפי, בהליך דמוקרטי ראוי. על כולנו לראות עצמנו, בַּענווה וּבצניעות, כשליחיו וּמשרתיו הנאמנים של האזרח. לא שְׂרָרָה ניתנה לנו כי אם חובה ועלינו לפעול בין כּותְלֵי הבית הזה בִּשמם וּלמענם של אזרחי ישראל - לחירותם, לרַווחתם, לביטחונם, לִשלומם. כֹּה ייתן לנו האלוהים וְכֹה יוסיף.
הרשו נא לי להביע את הוקרתי ליושב-ראש הכנסת היוצאת, ידידי ראובן ריבלין, שהנהיג את הכנסת השש-עשרה בהגינות רבה, בממלכתיות, באוריינות, בכבוד וּברוח טובה. בטוחני שתרומתו לעבודה הפרלמנטרית תורגש גם בַּכנסת הזאת.
לא אוכל שלא להזכיר בְּמעמד זה את רעי וידידי - בר-פלוגתא חריף ביותר לאורך שנים ארוכות, מוביל ושותף אמיתי לדרך בתקופה האחרונה - ראש הממשלה הקודם אריאל שרון. הכרעותיו האמיצות וּמַנהיגותו הנחושה זיכו אותו ואותנו באהדה עצומה בלב אזרחי המדינה וּבהוקרה בינלאומית נרחבת. אין ספק, כי אריאל שרון קנה מקום של כבוד בהיסטוריה של מדינת ישראל הן כלוחם וּכמצביא והן כמדינאי וכמנהיג לאומי. חסרונו בכנסת זו בולט ומכאיב, וכולנו תפילה להחלמתו.
הכנסת השבע-עשרה פותחת את שעריה בסימן טוב. הימים ימי חג החרות ועונת השנה אביב בִּמלוא לבלובו וניחוֹחו. הארץ רָוותה זה לא מכבר גשמי מַלקוש נדיבים ולבשה אדרת ירוקה ופורחת.
נשאב השראה ותקווה מִיפִי ארצנו ונייחל שכנסת זו תשלים עַד תום את מכסת כהונתה על-פי הקבוע בחוק ודברי ימיה יהיו תרומה להיסטוריה של עמנו. הדבר נתון כולו בידינו. עיניהם של אזרחי ישראל נשואות אל הבית הזה בציפיה, שנכזבה לצערי לא אחת, למופת מְחַנֵּך של כבוד הדדי, של סובלנות ושל תרבות ויכוח נאותה. ביחד עלינו לרומֵם את כבודה של הכנסת ולחזק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. ונחיל על הכנסת הי"ז את דברי הנביא חַגַּי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר אֲדוֹנָי צְבָאוֹת, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם...".
אני תפילה שנהיה ראויים לִכבודו של המוסד העליון הנושא בתואר המחייב "כנסת ישראל"; ראויים לַמורשת הגדולה - המוסרית, האנושית, החברתית והתרבותית - של עם ישראל, של תורת ישראל ושל חזון נביאי ישראל. זו מורשת הערכים שהטביעה את חוֹתָמָהּ העמוק ביותר על הציוויליזציה העולמית, על האמונה של דתות גדולות ועל דרכם של עמים רבים ועל מושגי טוב ורע ברחבי תבל. טלו ממנה את עשרת הדברות והיא מתמוטטת מוסרית.
מורשת ישראל פוטרת אותנו מלהזדקק לאידיאולוגיות של עם לועז. עַמֵּנוּ נשא בציקְלון נדוּדָינו לאורך אלפי שנים, והוריש מדור לְדור, ערכי צדק חברתי, מוסר אישי ואהבת השלום. אלה חייבים להַנחותנו בצאתנו לכנסת החדשה.
עלינו, להכיר בכך שגם סָּטִינוּ - אם בשגגה ואם אחרת - מן הדרך שהִתווּ לנו ערכינו המקודשים, ועלינו לתקן מה שֶׁעוּוַת. אם יש מֶסֶר חד, צלול ורם הזועֵק מהצבעת הבוחר - הריהו התביעה לעצור את הסחף לעבר דרוויניזם חברתי, ולחזור אל יסודות האחווה, הסולידריות והאחריות ההדדית הגלומים בַּכְּלָל שקבעו קַדמונינו: "ישראל ערבין זה בזה". הפערים המתרחבים בין עשיר לעני, הניכור בין קבוצות ושכבות, הסגידה לְמוֹלֶך הממון - כל אלה עומדים בסתירה משַׁוועת לְציוויֵי מורשתנו. הן את חולָיֵי החברה קורא לנו הנביא ישעיהו לתקן: "הֲלוֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָּיִת, כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִיסִּיתוֹ... אָז יִיבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרוּכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח".
הכלכלה חשובה מאד, וּלכלכלה חופשית אין חלופה בימינו; אך הכלכלה נועדה לשָׁרֵת את האדם ואת החברה. כלכלה שאיננה רתוּמה מלכתחילה לערכים חברתיים עלולה ללקות בדורסָנות, בעיוורון וּבַאֲטימות לסבלו של האדם. שְׂכַר הצלחתה המדוּמָּה, יוצא בהפסד ערכֶיהָ, בהתפרקות חישוקֶיהָ של החברה וּבהותרת שׁוּלֶיהָ החלשים והנחשלים באכזריות לגורלם. זו איננה דרכו של עַם ישראל, ועל כן משימתה הראשונה במעלה של כנסת זו תהיה לשנות כיוון, גם במחיר כלכלי מסוים, ולפעול ליֶתֶר צדק חברתי, לשוויון הזדמנויות לכל ילדה וילד, לזכותו של העובד לשָׂכָר הוגן תמורת עמלו, למילוי חובתה של המדינה לדאוג לרווחת הקשיש וּלמַרפֵּא לחולה.
אני רואֶה בדאגה רבה מאד גילויים גוברים של גִּזענות בחברה הישראלית המקבלים ביטוי מחפיר ברחוב, במגרשי הספורט ואף במערכת הפוליטית. אני נִכלָם לנוכח תופעות מַבעיתות של סחר בנשים ויחס שפל כלפי עובדים זרים.
הפליה היא היפוכה הגמור של מורשת ישראל. תורתנו מצַוָוה שוויון מלא לָאזרח, לגר וְלַתושב. אנחנו שהיינו קורבן לגִזענות חייבים לשרש תופעות כאלה מקרבנו. על הכנסת להגביר את החקיקה וּלחזק את האכיפה כדי לעצור את הפשיעה, את העבריינות והבריונות, וכדי למַזעֵר את אימת הקטל בדרכים. כי ישראל אינה רק הגדרה גיאוגרפית, היא סולם ערכים הקובע את גבהה.
יותר מכל, ידידַי חברי הכנסת, אני מאמין שעל הכנסת להציב את השגת השלום כיעד עליון. אנו שואפים שיעד זה יוגשם עוד לפני תום ימיה של כנסת זו.
אינני מדבר על חזון אחרית הימים, אני מדבר על שלום בין עמים שכנים ובני אדם כפי שהם, שהשלום הוא להם ולנו צורך קיומי.
קל להיוָואֵשׁ מן השלום. קל מאד להתייחס אליו בציניות וּבספקנות. הן רבות היו התקוות שנכזבו. הסכסוך מלַוֶוה אותנו מראשית המפעל הציוני, וכה קל להילכד ולהיות שבויים ללא מוצָא במנטליות של סכסוך חֲשׂוּךְ-פתרון כביכול, כאילו היתה זו גזירת גורל שאין ממנה מפלט. אבל יאוש, ספקנות וציניות אינם פרוגרמה. הם קרקע צחיחה, חֲרֵבָה, עקרה, שאיננה מצמיחה דבר. איזה עתיד נשקף למי שאיבד תוחלת? איזה אופק עצוב וּמַשְׁמִים הוא מדמיין לפניו?
אמת, שכנינו הפלשתינים אחראים לא מעט להכשלת יוזמות להסדרי שלום. גם אנחנו איננו חַפִּים משגיאות והחמצות.
שני העמים שילמו מחיר כבד מאד בשל כך, ועל שניהם מוטלת החובה להפסיק את הסכסוך המדַמֵּם. הרוב הגדול בשני העמים יודע בלבו שחלום פלשתין השלמה וחלום ארץ ישראל השלמה יישארו בגדר חלום ולא יתממשו. הֶרכבה של כנסת זו משקף את נכונותם של אזרחי ישראל, ברובם הגדול, להגיע לפתרון בדרך של פשרה הוגנת. ההכרה במציאות היא נקודַּת המוצא להסדר מדיני. על ההנהגות בשני הצדדים מוטלת החובה ההיסטורית לתרגם את ההכרה המשותפת בַּכּוֹרַח של שתי מדינות לשני העמים להסכמי שלום.
תוצְאות הבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית פגעו בסיכויים להשיג הסדר בזמן הקרוב. אך ספק אם ממשלת החמאס תוכל לשלוט. היא שוללת את זכות קיומה של ישראל. ואיך יתכן מגע עם ממשלה שאותה היא רוצה להשמיד? היא איננה מכירה בהסכמים שנחתמו. ומה הטעם לחתום איתה הסכמים נוספים? היא אינה מקבלת את מפת הדרכים שעוצבה על דעת רוב מדינות העולם, אך מי יקבל את מפת הסיסמאות שלה. היא מבקשת סיוע כלכלי, אך מי ישלם עבור שלילת שלום וחיוב אלימות? ספק אם רוב העם הפלשתיני הצביע בעד האידיאולוגיה של חמאס. יש לעם הפלשתיני גם עמדות תומכות בשלום ומנהיגם ובראשם יו"ר שנבחר על-ידי 62% מהמצביעים, שהם חפצי שלום. אין אנו נושאים באחריות לפילוג הקיים בצד הפלשתיני, אבל עלינו להימנע מלדחוף את העם הפלשתיני כולו לעבר קיצוניות עקרה ולנהוג בו משל כולם קנאים. זמנו של הטרור אינו נצחי. והמו"מ לא יאחר להגיע ועלינו להגיע להסכם בין שני הצדדים. כי האלטרנטיבה לכך היא מהלך חד-צדדי.
מטרת הציונות היתה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שהרוב היהודי בה מוּצק וּמובטח לְדורות, מדינה השוכנת בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים, וּבליבה ירושלים בירת הנצח. מעולם לא היתה לנו שאיפה לשלוט בעם אחר ואין ולא היתה לנו מעולם כוונה להקים מדינה דו-לאומית. על כן הדרך היחידה לשמור על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית היא בפשרה טריטוריאלית. דוד בן-גוריון עמד על כך כבר בתש"ח מול מתנגדים חריפים מימין ומשמאל.
האופוריה של הניצחון המשַׁכֵּר במלחמת ששת הימים סחפה אחריה רבים וטובים שוב אל רעיון ארץ ישראל השלמה, תוך התעלמות מן המציאות הדמוגרפית ומן המחיר המדיני והמוסרי הכרוך בכך. ההתפכחות הכואבת הגיעה באיחור, והיא מַקיפה כיום את רובו המכריע של העם ואת מרבית יושבי הבית הזה. הגיעה העת, עוד בתקופת כהונתה של כנסת זו, לחזור למטרתה היסודית של הציונות וּלעַצב את גבולות הקבע של מדינת ישראל, ורצוי מאד תוך הסכם עם שכנינו.
חברי הכנסת,
את המלחמה בָּאמצעים הצבאיים נגד ארגוני הטרור יש לנהל בנחישות, בתחכום, בהתמדה וּבחוש-מידה. צה"ל והשב"כ עושים כמיטב יכולתם ואני מַצדיע ללוחמים ולמפקדים. רבים מאזרחי ישראל חָבים להם את חייהם וּשלומם.
חז"ל הורו לנו את הכלל: אֵיזֶהו גיבור? הָעוֹשֶׂה שׂוֹנְאוֹ אוֹהֲבוֹ. גם בתוך העימות הקשה עלינו להציב לפנינו את האתגר לֶאֱרוֹג מערכת יחסים עם שכנינו הפלשתינים שתתבסס על כבוד, על אֶמפתיה אנושית ועל רצון כן לסייע להם לבנות תשתית כלכלית איתנה.
מי שיש לו מה להפסיד לא ימַהר לסכן את מה שהשיג. רַווחתה של האוכלוסיה הפלשתינית היא אינטרס ביטחוני של מדינת ישראל. העם הפלשתיני, מאז ימי המופתי חג' אמין אל חוסייני, הוּלַך שׁוֹלל שוב ושוב על-ידי מנהיגים שפירנסו אותו בסיסמאות כוזבות והוא שילם, וּמַמשיך לשלם, את המחיר הכבד ביותר של הסכסוך. יד מושטת וּמכַבֶּדֶת למי שמוכן לשלום איתנו, וְאופק מַבטיח של רווחה כלכלית, אינם נופלים בעֶרכם מן השימוש ההכרחי בכוח מגן צבאי.
העם הפלשתיני איננו אויב. הוא עָם לְמוד-סבל המבין ברובו הגדול, שיש לחיות איתנו בשלום. הטרור הוא האויב של שני העמים, שלנו ושל הפלשתינים. המוּסר היהודי איננו מוסר אֶתנוצנטרי סלקטיבי אלא מוסר אנושי אוניברסלי, "כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". האתגר המוסרי מחייב אותנו, גם בְּשעה שאנחנו מתמודדים עם טרור רצחני, לא להיות עַרְלֵי-לב לסבלה של האוכלוסיה וּלצמצם ככל האפשר את הפגיעה בה. אני גֵּאֶה בעובדה שזו אף השקפתם של מפקדי צה"ל ולוחמיו. אנו שואפים לשיוויון אמת עם אזרחנו הערבים ושלום אמת עם שכנינו הערבים.
חברי הכנסת,
ואולי הגיע השעה לתכנן היערכות טריטוריאלית נושאת שלום. הנגב והגליל נחשבים עדיין כפריפריה. הם דחוקים בתקציב ונחותים בהכנסה. הנגב נותר המרחב שיאפשר לנו לנשום לרווחה ולהימנע מצפיפות הולכת וגוברת במרכז הארץ. לגליל נוף עוצר נשימה, אוצר לשיפור איכות החיים והגדלת התיירות.
הממשלה היוצאת החליטה להעמיד את הנגב ואת הגליל בראש מעייניה ולמען כל תושבים, אני תקווה שהכנסת הזו תאמץ מדיניות זו כדי לאזן את מפת המדינה ולעשותה מאוחדת יותר ושוויונית יותר.
עם נגב וגליל מפותחים, יהיה לנו מסד לבנות קומת קרקע איתנה, שעליה אפשר יהיה להוסיף קומה שנייה של מדע וטכנולוגיה.
חברי כנסת,
עלינו להפנות גם מבט רענן לעבר הגבול המזרחי שבינינו לבין הירדנים והפלשתינים. גבול זה משתרע על 400 ק"מ אורך שבין ים סוף ונהר הירמוך. רובו של הגבול הוא עם ירדן ומיעוטו עם הפלשתינים. היחסים בינינו לבין ירדן הם משופרים ובתחומים רבים. בין שתי הערים הדרומיות, אילת ועקבה לא היו חילופי אש מאז קמה ישראל. הערבה שבין הים האדם וים המלח נקייה מגדרי תייל, שדות מוקשים, וקני טרור. צפונה לה נמצא ים המלח הזקוק לטיפול נמרץ בגלל אובדן חלק ממימיו.
מול בית שאן הקימו הירדנים, בעזרת ארה"ב וישראל, פארק תעשייתי המספק 135,000 מקומות עבודה.
אני מאמין שניתן להפוך את הגבול הזה לשדרה כלכלית לטובת כל העמים וללא שינוי בקווי ההפרדה הפוליטיים. זו שדרה שתכלול מובל מים לים המלח, מרכזים תיירותיים, תחנות ייצור מים ואנרגיה, מפעלים תעשייתיים, וחקלאות של טרם עונה. את השממה אפשר להדביר עוד בטרם הדברנו את האיבה.
אלה יכולים להיות 400 ק"מ של שלום לטובת שלושת העמים, ויש לי יסוד להניח ששלושתם מסכימים לכך, וגם ארה"ב ואירופה תומכים בה. השלום עשוי להתחיל מהמזרח וברגל כלכלית.
אין לזלזל כמובן בסכנות שמסביבנו, טילים אירניים וסכינים של טרוריסטים. ישראל צריכה להשקיע בהגנתה את כל הדרוש לא רק להיום אלא גם למחר.
היה לנו ונשאר לנו יתרון איכותי בצה"ל והיה ויהיה לנו יתרון טכנולוגי בביטחון. עלינו להשקיע בחינוך, בנינו ולהשקיע בפיתוח אמצעינו.
לקנאות האירנית אין עתיד. היא נושאת הרס לעולם כולו ובסופו של דבר גם הרס לעצמה. הטרור הוא מאכלת של שטן הסותרת את כל ערכי הדת בעולם כולו. דת וטרור אינם הולכים ביחד. יש להפריד ביניהם.
הרשו נא לי לסיים בקריאה לַדור הצעיר: אל תבוזו לפוליטיקה. הפוליטיקה היא שְׂדה הפעולה וּמרחב ההשפעה החשוב ביותר לגורלכם ולעתידכם. סלידה מן הפוליטיקה, הימנעות מהצבעה ביום הבחירות, ניכור מן ההליך הדמוקרטי, הם תופעות הרסניות הפוגעות קשה בּמִרקם היחסים בין האזרח לָרשות, שהוא לב השיטה הדמוקרטית הייצוגית. אם הפוליטיקה נְגוּעה בגילויים של שחיתות - אדרבא, הַפשילו שרוולים, הצטרפו והיאבקו למען ישראל טובה יותר, נקייה יותר. ולכן אני קורא לָאזרחיות ולאזרחים: שרתו את עמכם במיטב מצפונכם ואל תאמרו נואש. כי אם תרצו - תשנו.
חג הפסח הוא חג החירות. והמאבק על חירות האדם, על ביטחון קיומו, לא תם. "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". גם הדור הזה חייב לצאת מעבדות של שנאה לחירות של שלום. מפערים כלכליים להוגנות חברתית.
העולם עוד לא יצא מעבדות. להוסיף להיאבק מקיפוח כלכלי של עמים להוגנות חברתית בעולם כולו. מניכור בין אדם לרעהו ובין עם לזולתו למותר האדם הרוצה צדק ויוצר צדק.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
