שירות הידיעות של ה"הגנה" עקב מקרוב אחרי מהלכי ההתקפה של האצ"ל על יפו, ואחרי תפקוד הערבים ביפו ומחוצה לה, ותפקוד הבריטים באותו הֶקשֵר. להלן דיווחים שלו מיום ההתקפה הראשון, המשלימים את העדויות של אנשי האצ"ל:

בבוקר השכם, לפני תחילת ההתקפה: "בחצות נתקבלו ביפו ידיעות על ריכוז כוחות יהודיים גדולים".

ב-06.30: "אנשי אצ"ל הקימו מחסום בתל אביב ליד הגימנסיה 'הרצליה', ברחוב הרצל פינת אחד-העם".
ב-07.00: "מנמל יפו יצאה אוניה עם שמונה מאות וחמישים תושבים. אלפי ערבים נוהרים לנמל. מנמל תל אביב¹ בקשו להפנות אוניות לשם פינוי התושבים. אצ"ל הקים הבוקר מחסום ליד מקווה-ישראל, אחר-כך הסביר אותו. קוי טלפון ליפו נותקו. מיפו יצאו כארבעת אלפים איש. נפוצו שמועות שתגיע עזרה ליפו מעבר הירדן ומעירק".
ב-09.30: "מכיוון נמל יפו נראית שורה ארוכה של סירות המפליגות לכיוון עזה".
ב-07.40: "שלוש מחלקות של אנשי אצ"ל מתקדמות ברחוב וולוז'ין לכיוון יפו, והמטה האזורי של אצ"ל התמקם בקפה שור, ברחוב הרצל פינת לילינבלום. הגיעו ידיעות מיפו כי הצבא הבריטי סירב לסייע לערבים".

ב-09.45: "מודיעים ממנשיה על ארבעה הרוגים יהודיים ושניים פצועים".
ב-09.55: "המפקד הערבי של שכונת מנשיה ביקש בטלפון מחסן סלאמה² פצצות וכדורים. הופעלו התותחים הגדולים של הערבים".

ב-10.00: "מפקד משטרת יפו, פלאנגן, אמר לקצין היהודי רוזנשטיין: 'לא אכפת לי אם היהודים יתקפו את יפו כל עוד לא יפגעו באנגלים'".

ב-10.05: "שפת הים ביפו גדושה בנשים וילדים".
ב-11.00: "מפקד יפו דרש מבית נבאללה² עזרה תוך חצי-שעה. ענו לו שאין אפשרות להחיש העזרה מחוסר חיילים".
ב-11.15: "מיפו למפקדת רמלה: 'המצב מסוכן, לשלוח משוריינים!'".
ב-11.30: "מפקד יפו התקשר עם מפקד גדוד מס' 4 של הליגיון בבית-נבאללה ודרש עזרה מיד. ממפקדת הליגיון השיבו: 'יש קשיים, אך ישתדלו'. אוניית מלחמה בריטית שטה במהירות ליפו".
ב-11.45: "הבריטים הביאו פּיאטים³ לבניין הבולשת ביפו".
ב-12.10: "צופים ראו שיירה של עשרים מכוניות מלווה בטנק, נכנסת ליפו".
ב-12.35: "תגבורות ערביות מגיעות ליפו דרך הים".
ב-15.00: "ההתקפה של אצ"ל הכניסה בהלה עצומה בקרב התושבים ביפו. אבל רוח המגינים עדיין לא נשברה. נראה חוסר תיאום בפעולותיהם הצבאיות".

הלֹך הרוח בתל אביב: בשעות הבוקר המוקדמות הפיץ האצ"ל שמועה בעיר שהפעולה שלו היא בשיתוף עם ה'ההגנה'. הלח"י הכריז אף הוא על גיוס מלא. כשנכנסו אנשי אצ"ל למסעדה בשכונת התקוה, קיבלו את פניהם בתשואות. בתל אביב מורגשת מתיחות רבה.

ב-18.00: "מפקד יפו נג'ים אל-דין הודיע בטלפון לחסן סלאמה ברמלה: 'בקרוב יגיעו כוחות מעירק ומרבת עמון. מדמשק עדיין אין תשובה. מבגדד הבטיחו לשלוח כוחות וציוד לפי הצורך".
ב-18.30: "אל-דין – 'המצב ביפו השתפר מאוד. הבדל שמים וארץ בין מצבה בבוקר למצבה לפנות ערב'". שיחת טלפון בין המפקדה ביפו למפקדה הערבית בירושלים: "אם אתם רוצים להימנע ממקרה חיפה, שלחו תגבורות. הדרך פתוחה ואפשר להעביר מכוניות".
ב-18.50: "מדברי הערבים נראה שצבא בריטי, עם תותחים ותחמושת מלאה, תפס עמדות בגבולות יפו–תל אביב".
ב-19.20: "'לינקולן רוד פטרול' הבטיחו כנראה לסייר החל ממחר בבוקר ליד מקווה ישראל".
ב-20.00: "מדברי הערבים נראה שהצבא הבריטי החליט לשלוט במצב ולשמור על העיר. בריחת הערבים נמשכת".⁴

מדמשק שלח קאוקג'י מברק למוחמד צפא, מפקד גדוד הירמוך הראשון שחנה בשומרון: "יפו גוססת. הזעק לראש-העין פלוגה מגדוד אג'נאדין, שתי מחלקות צ'רקסיות, מחלקת תותחי שדה 75 מ"מ וארבעה משוריינים לפעולות הסחה נגד פתח תקוה להקל את הלחץ על יפו".⁵ הפקודה הזאת נשארה על הנייר. לעומת זאת הפגיזו תותחים ומרגמות,⁶ ופגזים אחדים נפלו ליד מטה הפעולה של האצ"ל.

הפרטיזן, איש בית"ר וההיסטוריון חיים לזר, שפרסם ב-1952 את המחקר הראשון על כיבוש יפו, סיכם בספרו את נקודת המבט של מנחם בגין, עמיחי פאגלין וחבריהם על יום ההתקפה הראשון הכושל: "היה ברור שמערכת הביצורים הערבית לא נתרופפה תחת הלם ההתקפה... ולא זו בלבד אלא שהיה ברור כי מעתה יהיו הערבים יותר ערים. כל ניסיון מחודש של התקדמות היה בהכרח כרוך בקורבנות מאצ"ל קשים. הסיכום הראשון העלה שלא הערכנו במידה מספקת את עדיפות האויב ואת כוח האש שלו.

בשטח חזית צרה אפשרויות התנועה מוגבלות ביותר. אי-אפשר היה לדבר על עקיפת קו האויב באמצעות משוריינים על-מנת להתקיפו מן העורף. היה גם ברור שבהסתערות מצח של כוחות גדולים לא תבוא הכרעה... אף-על-פי-כן אי-אפשר היה לשנות את התוכנית המקורית: ניתוק מנשיה מיפו על-ידי פריצה לים, חשיפת אגף בלתי-מבוצר בקרבת מרכז העיר, סריקת מנשיה מעורפה וחדירה ללִבה של יפו... היה אפשר לשנות רק את התכסיסים. נתברר שיהיה צורך להוציא את רוב הכוחות מאזור הקרבות, להשאיר את הכוחות הדרושים מאחורי העמדות ולעבור לשיטת התקפה אחרת: התקדמות של יחידות קטנות מצוידות בחומרי-נפץ, פיצוץ עמדות האויב, ביצור השטח הכבוש והתקדמות נוספת. שיטה זו הייתה יותר איטית, אך אחרת לא באה בחשבון. במשך הלילה שרר שקט יחסי בחזית. גדעון⁸ העדיף לחכות עד אור הבוקר. ובינתיים הוסיפו הרגמים להפגיז את העיר הערבית".⁹

____________________

בשבוע הבא: כִּשְלון ההתקפה על תחנת הרכבת שחיילים בריטיים איישו אותה, ביום השני של המבצע, ונסיגה מבתים שנכבשו ברחוב ברנט; תגבורת בריטית הגיעה ליפו מהים; תקריות בין אנשי האצ"ל לאנשי ה"הגנה"; מלחמה בין שמאל לימין באמצעי התקשורת תוך כדי מלחמת העצמאות; מלחמות השמאל בימין מאז ראשית הציונות ועד היום.

1. שהיה בפיקוח בריטי.
2. פיקד על כוחות "צבא הג'יהד הקדוש" שהיו נאמנים למופתי חג' אמין אל-חוסייני, בגזרת השפלה. ב-5 באפריל 1948 הושמדה מפקדתו במבנה לשעבר של בית הספר לקצינים של הצבא הבריטי, בסמוך לעיר רמלה ובאר יעקב. הוא העביר את מפקדתו לכפר יהודיה הידוע גם בשם עבאסייה, כשמונה וחצי קילומטרים צפונית ללוד. על חורבותיו הוקמה העיר יהוד ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקוה וגני יהודה.
3. כפר ערבי המשמֵר את שמו של היישוב המקראי נבלט ששרידים ממנו נתגלו בסמוך לו. נמצא בצומת הדרכים ממזרח למערב ומצפון לדרום ליד המושב בית נחמיה שהוקם על שרידי הכפר ב-1950. בגלל מיקומו המרכזי הקימו שלטונות המנדט תחנת רכבת ובסיס תובלה הממשיך לפעול עד היום כבסיס של מרכז ההובלה בצה"ל.
4. מטול רקטות נגד טנקים תוצרת בריטית.
5. א"צ, ידיעות טנא; לטנא מאבנר: התקפת האצ"ל על יפו, סיכום ידיעות, סודי רציני,
6. א"צ, ממפקד כוחות ההצלה חזית הצפון מוחמד צפא.
7. חסן סלאמה שלח תותחים ליפו.
8. עמיחי פאגלין.
9. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 132.