מגילת אסתר שלי (ב')

,יש לנו חמש מגילות, שקוראים אותן בחגי ישראל. מגילת אסתר היא אחת מאותן חמש המגילות. את מגילת אסתר נוהגים לקרוא בחג פורים. המגילה פורסת בפנינו מזימה מזוויעה, הנרקמת בארמונו של אחשוורוש המלך בממלכת פרס, והמזימה היא השמדתו של העם היהודי. מזימת השמדת העם היהודי סוכלה על-ידי אישה אמיצת לב ורבת תבונה, הידועה בשמה הדסה וגם בשם אסתר. אשראי גדול להצלחה יש לתת גם לדודה מרדכי, שהוא גם האבא המאמץ של אסתר.

ביום האישה ב-8 במרץ נזכור ונדגיש בגאווה רבה, שמאות רבות של שנים לפני קביעת חג לציון יום האישה הבינלאומי ארון הספרים היהודי העשיר אותנו ב"מגילת אסתר", שבמרכזה פעלה אישה, שביטאה בחייה את כל ערכי יום האישה. האישה ששמה הדסה - אסתר, עוצמות תבונותיה מבטאות למעשה את כל ערכי יום האישה. הנערה הדסה "אֵין לָה אָב וָאֵם" (מגילת אסתר, פרק ב' פסוק ז'). היא הוגלתה מירושלים "עִם הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֻגְלְתָה עִם יכניה מֶלֶך-יְהוּדָה אֲשֶׁר הִגְלָה נְבוּכְדְנֶאצֶר מֶלֶךְ בָּבֵל" (שם, פסוק ו'). גלות יהוכין כמו גלות צדקיהו עוברות לשליטתה של האימפריה הפרסית, כאשר פרס הפכה למעצמה ההגמונית במזרח התיכון לאחר נפילתה של המעצמה הבבלית.

הנערה היתומה הדסה הייתה "יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה". היא אומצה על-ידי דודה מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש" (שם פסוק ה') מצאצאי שבט בנימין. הסיפור על הדסה, היא אסתר יפת התואר, מזכיר לנו סיפור דומה בספר בראשית בפרק י"ב מפסוק י' עד פסוק כ', בהם תוארה דמותה של שרה אמנו, אשת אברהם אבינו. אנחנו בתקופה ששמה שרי. היא הייתה אישה יפת תואר. יופייה אילץ אותה למלא את פקודות אנשי השררה של המלך המצרי, שבמצוותם היא פוקדת את ארמון המלך המצרי.

בסיפור בספר בראשית על אשת אברהם יפת התואר ישנה נוכחות אלוהית. במגילת אסתר, המבליטה את יופייה של הנערה, המילה אלוהים לא הופיעה אפילו פעם אחת. בבראשית י"ב: "וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה, כִּי יָפָה הִיא מְאֹד", לכן על-פי התיאור בפסוק ט"ו: "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". התוצאה היא שנוכחות אלוהית גרמה למה שמתואר בפסוק י"ז: "וַיִּנְגַּע יְהֹוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים... עַל דְבַר שָֹרַי אִשְׁתּוֹ".

נוכחות אלוקית

בסיפור במגילת אסתר בפרק ב' בפסוק ח': "ותלקח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶך". בכל ההתרחשויות המתחוללות בבית המלוכה, התבונה של הנערה אסתר והדוד המאמץ אותה, רק היא שהנחתה את המהלכים שהתבטאו בכך, שהמלך אומר לנערה יפת התואר: "מַה בַּקָּשָתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וַיִּנָּתֵן לָךְ" (פרק ה', פסוק ג').

ההיענות של המלך פרס למשאלות לבה של הנערה חוללו שינויים משמעותיים בתחום ממלכתו. מרדכי האב המאמץ של אסתר "יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶך בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת.." (פרק ח' פסוק ט"ו). אישיותה של אסתר היא זו הגורמת לכך, שהמלך של האימפריה הפרסית הגדולה נענה לבקשתה לקרוע לגזרים את הספרים, בהם ישנן ההוראות "לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶך" (שם, פסוק ה') והחרות ניתנה לעם ישראל בכל תחומי האימפריה הפרסית.

אני מרכין ראשי בפני דמותה של אישה, שבפועלה האישי שינתה מהלך חיים משמעותי בתחומי האימפריה הפרסית. היא זו שלמעשה מנעה גדיעת חיי העם היהודי, כשכבר הוצאו פקודות ההשמדה. אסתר באישיותה הצליחה לגדוע את מה שנראה בלתי אפשרי כבר למניעה.

אני מוצא לנכון לציין שבעוד על יופייה של שרה בבית פרעה גוננה נוכחות אלוקית. על יופייה של הדסה גוננה רק תובנות החיים שלה ושל האבא המאמץ, כשלאורך כל המגילה המילה אלוהים אינה מוזכרת אפילו פעם אחת.