עצירה מערכתית?!
תורת הלחימה הרוסית, שפותחה בהרבה מחשבה יותר ממאה שנה, מאז תום מלחמת האזרחים ברוסיה, מדברת על עומק שדה המערכה. כלומר, בהתאם לגודלו, יותקף היעד ברציפות, בעוצמה רבה בין-חילית ובין-זרועית. המדובר בגלים, המכים בו בהתמדה, ובמסגרתם מופעלים כוחות מיוחדים, צנחנים, מטוסים והרבה ארטילריה קנית וטילית. הרוסים ביצעו זאת, למשל, בכיבוש ברלין בשנת 1945 ובקרבות על גרוזני, בירת צ'צ'ניה.
לכן, מחד-גיסא תמוהה ההפוגה במתקפתם (עצירה מערכתית), שלכאורה שוררת כעת באוקראינה. מאידך-גיסא, רובצת שיירה ענקית של רכב קרבי משוריין (רק"ם) רוסי סמוך לקייב, בירת אוקראינה. וכידוע, האקדח, שנראה במערכה הראשונה, אמור לירות עד רדת המסך.
השיירה הרוסית יכולה להסביר את התמיהה על העצירה המערכתית. כלומר, ניחוש: כרגע מכינים הכוחות את היעדים לכיבוש, או מעדכנים את תוכניותיהם - בהתאם למשימתם. אין ספק, כוונת הרוסים לכבוש את אוקראינה, או את מרביתה; להיכנס לקייב הבירה; להפיל את הנשיא ולודימיר זלנסקי, ואולי גם להוציאו להורג; ולהקים שם ממשלה אוהדת למוסקבה. זאת, כדי להדגים לארצות-הברית ולמערב, שהרוסים רציניים בתביעתם לשוויון במערכת הבינלאומית מול האמריקנים. כלומר, להחזיר את המערכת העולמית לדו-קוטביות, שהתרסקה בימיה האחרונים של ברית-המועצות.
עוורון תרבותי
לאמריקנים יש רגישות של קרנף לאחרים, ואינם מבינים תרבות שאינה אמריקנית - גם לא את הבריטית, שלכאורה קרובה אליהם. לפיכך, הם בזו לתביעה הרוסית; וכעת, הם מפיצים דברי שטות אודות בריאותו הנפשית של ולדימיר פוטין, שהפכו ללהיט ברחבי העולם. מעניין, שאינם עושים זאת לגבי מנהיגי אירן, אלא כורעים בפניהם, ומשתחווים במחוות של עבד נרצע.
יתר על כן, כשהחלה ברית-המועצות להתפרק, עלה מפלס הבוז האמריקני לרוסים. וושינגטון (ומערב אירופה בעקבותיה) התגרתה במוסקבה. למשל, בצירוף מדינות ברית וארשה לשעבר לברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) ובהצבת סוללות טילים קרקע-אוויר (טק"א, נ"מ) על אדמת פולין ורומניה.
כמו-כן, זלזלו וושינגטון ונאט"ו בדרישות מוסקבה, ועודדוה בזאת לפלוש ("פלישה קלה", כהגדרת השוטים, שמקיפים את הנשיא ביידן) לאוקראינה, כדי להוכיח את רצינות מוסקבה בתביעותיה. דרך אגב, אותו עיוורון תרבותי הוביל את האמריקנים לשדר לסאדם חוסין, שליט עירק, ערב מלחמת המפרץ, מסרים, שארצות-הברית לא תתערב אם יפעל נגד כוויית.
פוטין חייב היה לפלוש לאוקראינה, ושלא כדרכי, אסתכן בחיזוי: אין בכוונתו לכבוש עוד מדינות במרכז אירופה, אלא יסתפק בשיעור לדוגמה באוקראינה, בתקווה, שבוושינגטון לא יגאה הטמטום, ויוליכנו למלחמה גדולה באירופה, שסופה מי ישורנו. כדי למנוע התדרדרות כזו, שלף פוטין, לדעתי, את הקלף הגרעיני עוד בשלב מוקדם של המשבר. שהרי ידוע, שלמוסקבה יש יתרון על וושינגטון בנשק גרעיני אסטרטגי ולא רק בעוצבות יבשתיות.
אמון העם הרוסי
ניקיטה סרגייביץ' כרושצ'וב, ראש ממשלת ברית-המועצות, הודח מתפקידו לאחר שהובס על-ידי הנשיא ג'ון פיצג'ראלד קנדי במשבר הטילים בקובה, לפני כשישים שנה (28-16 באוקטובר 1962). האם זה יהיה גם גורלו של הנשיא פוטין כעת?
במסגרת מערכות הדיסאינפורציה, שמופעלות בענק במשבר אוקראינה, מלבה התקשורת המערבית סיפורים על מרי גובר ברוסיה נגד צעדי פוטין. העיתונות המערבית מדווחת ללא-ליאות על מצוקת העם ברוסיה לנוכח העיצומים (סנקציות), שהוטלו על רוסיה בשל פלישתה לאוקראינה. קשה לסמוך על העיתונות המערבית, שרובה עיתונאים פרוגרסיוויים, שונאי רוסיה, שהתקרנפו, ואינם נותנים לשום דעה אחרת לצוץ. אנחנו מכירים זאת היטב.
מהתשקורת הממוסדת הישראלית. כלומר, לא רק שבמלחמה פורחים שקרים באמצעות תעמולה ולוחמה פסיכולוגית, אלא שיש כאן מלחמה אידיאולוגית - ממש מסע-צלב - של המערב, שאינו מוכן להכיר ברגישותה של רוסיה ובטענותיה. פוטין הנו רודן, אך רק כך הצליח לשקם את רוסיה, אומנם, רק חלקית, מעוולות המשטר הקומוניסטי. לא ראינו, שהתקשורת אצלנו ובמערב מסתייגת יותר מדי מרודנים, אלא אם הם רוסיים.
לפוטין יש אופוזיציה קולנית ברוסיה גופא, שהמערב אוהב לטפחה. במשבר הזה לא הצטרפה האופוזיציה לתומכי פוטין, והתקשורת המערבית, לדעתי, מנפחת את חשיבותה - במסגרת מסע-הצלב נגד פוטין.
השפעה ארוכת-טווח
הפעלת עיצומים, בעיקר, כלכליים, אינה חידוש בזירה הבינלאומית. בהכנותיהם למלחמת יום הכיפורים (ועוד לפני כן) תכננו הערבים להפעיל את נשק הנפט נגד תומכי ישראל. עיצומים הופעלו נגד דרום אפריקה, כדי שתשנה את משטר האפרטהייד; ונגד ברית-המועצות, כדי שתפתח את שעריה ליציאת יהודים. למרות זאת, לא ברור כמה יעילים העיצומים, כיוון שהם ארוכי-טווח, ומעצמה אדירה כמו רוסיה יכולה לעמוד מולם זמן רב. כמובן, הציבור ברוסיה יסבול, אך לרוסיה יש די עתודות ועומק, ולהערכתי תצליח להתמודד עם העיצומים. אדרבה, יש חשש, שמניעת דלק וגז רוסי ממדינות אירופה המערבית תמוטט את משטר העיצומים עוד לפני שישפיעו על רוסיה. בנוסף, ראוי לציין, כי כסף רב מגרמניה וממדינות אחרות מושקע בצינור הגז הרוסי
מסקנות-ביניים לישראל
· המשבר באוקראינה חשף נקודות חולשה בצה"ל, והבליטן. בעיקר, חשף את העובדה, שצבאנו אינו ערוך ללוחמת יבשה רב-חילית ובין זרועית, ואינו כבד - כלומר, משוריין - דיו, מתוך אמונה פטישיסטית בטכנולוגיה מתקדמת. כשם שצה"ל "רצח" את החי"ר לאחר מלחמת ששת הימים מתוך פטישיזם בשריון, כך הוא "רוצח" כעת את השריון ואת הסיור מתוך פטישיזם טכנולוגי.
· אנחנו מדינה קטנה, המוקפת אויבים לא רק בהסברה הישראלית, אלא ממש; ואסור לנו להרבות את אויבינו. כלומר, עלינו להתנהג במשברים בינלאומיים לא-לנו בזהירות מרבית, ולא לנקוט צד. אם נרצה, או לא נרצה, רוסיה כעת שכנתנו מצפון.
לדעתי, לא הבנו מעולם את האסטרטגיה הסובייטית, שהביאה למלחמה בינינו לבין ברית-המועצות,
כהגדרת איזבלה גינור וגדעון רמז ו
כהגדרת בוריס דולין, מאמצע שנות השישים ועד לאמצע שנות השבעים. כעת אנחנו עומדים לחזור על הטעות בהתנהגות לא-שקולה של הממשלה. גיחתו הגרוטסקית של ראש הממשלה, תוך חילול שבת, למוסקבה מציינת, כי זו המגמה, מתוך טירוף מקומי טיפוסי, מתוך שחצנות, או מפני שהממשלה רתומה לעגלת הדמוקרטים בארצות-הברית. אריאל שרון ידע כיצד לא להיכנס למלכודת זו במשבר קוסובו.
· כבר בלעם זיהה, שעם ישראל הנו "... עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר, פרק כ"ג, פסוק ט'). כלומר, כפי שדוד בן-גוריון נהג לומר, "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". ועל היהודים לעשות לבדם את הדרוש להגנת מדינתם - צבאית ומדינית. כפי שאמר הלל הזקן, "אם אין אני לי מי לי ..." (מסכת אבות, פרק א', משנה י"ג). בעבר לא יכולנו לסמוך על הבטחות אמריקניות; וכעת, תחת ממשל ביידן, הפועל ברוח עוינת לישראל, הנושבת ממרחבי המפלגה הדמוקרטית - הדבר ברור, ומחייב אותנו לפעול בזהירות ובחוכמה רבות, שלא אפיינו מעולם את מדינות החוץ ואת מדיניות הביטחון הישראליות.