הפליטים, העלייה ומדינת היהודים <br>

המלחמה הטראגית המתחוללת בין רוסיה ואוקראינה מעוררת שאלות רבות הנוגעות לערכים האנושיים בכל תחומי החיים: כלכלה, מלחמת-רשות, מוסר והומניזם, יעדי מלחמה, אסטרטגיה, ערבויות והסכמים בין מדינות, פליטות ופליטים, ו-עוד ועוד. שיאה של הטרגדיה שנחשף אל מול עינינו הינו הקלות שבה אדם בודד יכול להוביל את עמו לפתוח במלחמה ללא סיבה הנראית לעין נגד מדינה שלא מסכנת לא את קיומו ולא את שלומו, ומנגד חוסר האונים של העולם החופשי למנוע את המלחמה.

איש לא יודע לחזות כיצד תתפתח המלחמה, או מתי תסתיים, האם תמשיך להמיט חורבן, הרג וייאוש בקרב העם האוקראיני והעמים סביבו. הייתכן שבאין יכולתו של פוטין להכריע את אוקראינה ואת נשיאה יחליט להסלים את הלחימה ויפזול לעבר נשק גרעיני כדי להשיג את מבוקשו?

איני אסטרטג ואיני מתיימר לענות על השאלות הגורליות אודות עתידה של המלחמה הזו. אני נדרש לה רק כדי לנסות ולבחון את משמעותה ואיך היא משפיעה עלינו, על ישראל. כיצד עלינו לנווט במערכת היחסים הסבוכה שאליה נקלענו. מצד אחד אנו נדרשים להכריע מוסרית כיצד לסייע לעם האוקראיני המוכה והסובל, ומאידך בעל כורחנו אנו מנועים מלתפוש צד כדי לא לקומם נגדנו את פוטין ורוסיה, שמא ימנעו מאתנו את החופש לפעול נגד אירן כדי לסכל את כוונתה להתבסס על גבולנו הצפוני.

לשאלת הסיוע שלנו לאזרחי אוקרינה שניים או שלושה רבדים: סיוע לישראלים היושבים שם, סיוע ליהודים תושבי אוקראינה להימלט למקום מבטחים או לעשות עליה לישראל וסיוע לאוקראינים הנסים על נפשם מאימת המלחמה והמוות המאיימים עליהם. כמו בהרבה תחומים, אף בנושא המורכב הזה התקשורת בישראל ודוברים שונים המוזמנים לאולפנים מזדרזים להתייצב אחר עמדות פופוליסטיות (נבובות), שעיקרן "מדינת ישראל שסבלה בעברה מרדיפות חייבת לפתוח את שעריה בפני כל אדם". "זה הרגע לתפוס צד לצד הטובים ולא להשתעבד לאינטרסים". "עמדת ישראל צריכה להיקבע רק משיקול מוסרי לכן פתיחת שערי המדינה לפליטים אין מוסרי ממנה".

מאידך-גיסא, כאילו אין מקום להביע עמדה אחרת שאינה פופוליסטית, זו אשר מביטה על האמת בעניים פקוחות, שמבקשת להכריע ולקבל החלטות המשרתות את טובת המדינה מבלי צורך להתנצל ולהסביר. המקרה של "הישראלי רומן ברוצקי שנהרג באוקראינה ממחיש את המציאות המורכבת המצריכה את ההבחנה מה טוב למדינה:

· רומן ברוצקי ז"ל עלה לארץ (כנראה מכוח חוק השבות), התחתן הביא שני ילדים, ויום אחד החליט לחזור למולדתו אוקראינה. הוא השאיר את אשתו וילדיו תחת חסות הביטוח הלאומי.

· הוא לא חזר לאוקראינה כדי להתנדב ולסייע בבתי היתומים שבחזקת שליחי חב"ד, ולא בתפקיד מטעם מקום עבודתו, אלא כדי לנצל את כישוריו כ-D.G במועדונים ובפאבים. הוא מצא אישה/חברה מקומית ולא גילה שום כוונה לחזור.

· רומן ז"ל לא שעה להזהרות ולקריאה לחזור ארצה מפני המלחמה הקרבה ובאה לא גילה עניין לא במשפחתו ולא בישראל. החליט להישאר במולדתו אוקראינה.

· רק עם התגברות המלחמה ואימת המוות החליט לנוס על נפשו יחד עם זוגתו וחבריו מערבה כשלאן מועדות פניו אין איש יודע.

· רומן נהרג "סתם" ללא כל סיבה מאש אוקראינית, סיבה שבגינה התבקש לשוב ולא שעה לה.

· מדינת ישראל נאלצה תחת לחץ גם של התקשורת "להתגייס" להטיס את גופתו לישראל כדי להיקבר במדינה שאותה לא החשיב ואותה לא העדיף.

· סיפורו של רומן ז"ל מלמד כי הצעירים ילידי אוקראינה שעלו ארצה לא ראו בישראל מולדת של ממש. לכן החליטו לשוב חזרה למולדתם, הם הותירו מאחור את הוריהם וקרוביהם המבוגרים בחזקת הביטוח הלאומי.

לכן יואילו נא כל גיבורי התקשורת (כמו יעל דיין, אסתי פרז, גלית גוטמן, השר נחמן שי ועוד רבים אחרים), להפסיק להטיף, להדהד ולהרים זעקות שבר כדי להשפיע ולהכריח את גורמי הקליטה להכניס ולקלוט כל המתדפקים על שערי המדינה ללא הבחנה וללא בדיקה. די לשקר ולפופוליזם הזה. מה שמוטל עלינו בראש וראשונה היום, להיערך לקלוט יהודים המבקשים לעשות "עליה", להשתקע ולקשור את גורלם בגורל המדינה היהודית. כל סטייה ממטרה זו תדלל את המשאבים ותפגע ביכולת לקלוט יהודים.

למרות הנאמר אין מניעה להחליט על מתן מקלט זמני למכסה מוגדרת של פליטים אשר יובטח שבתום המלחמה יחזרו למולדתם גם עם מענק מיוחד אשר יסייע להם בתהליך הקליטה והשיקום בארצם. אני קורה למקבלי ההחלטות ולגופי העלייה והקליטה למקד עצמם במטרה החשובה של עליית יהודים ולא להקשיב ולא להיכנע לכל "הרעשים" המושמעים על-ידי אנשים וגורמים אינטרסנטים שטובת המדינה, מעמד היהדות וטובת העם היהודי אינם לנגד עיניהם.