הסופר הרוסי שהלך על חבל דק מאוד

האם השמות "וולנד"",בהמות"",פגוט" ו"עזאזלו" מעלים בדל חיוך על שפתותיכם? אם אכן כך, כנראה שקראתם את יצירת המופת "האמן ומרגריטה", מאת הסופר מיכאיל בולגקוב, אחד הסופרים הרוסים המפורסמים ביותר, ואחד האהובים עליי. היום מלאו 82 שנים לפטירתו.

בולגקוב נולד בקייב, בכור מבין שבעה ילדים של מרצה באקדמיה לכמרים. הוא למד רפואה באוניברסיטה המלכותית של קייב, סיים בהצטיינות ונסע לחזית כרופא בארגון הצלב האדום. באוגוסט 1919 התנדב בולגקוב לצבא הלבן שנלחם בבולשביקים, שבו כבר שירתו שני אחיו הקטנים. כרופא צבאי נדד עם הצבא הלבן הנסוג מפני ההתקפות של הצבא האדום עד לצפון קווקז. בתחילת 1920 התפנו שרידי הצבא הלבן מהקווקז לחצי האי קרים, אך בולגקוב, שלא רצה לעזוב את הפצועים של בית חולים שדה שבו שירת, נשאר בקווקז. שני אחיו התפנו לקרים, ולאחר שגם קרים נפל בידי הצבא האדום, היגרו לצרפת.

ב-1921 הגיע בולגקוב עם אשתו למוסקבה. באותם ימים, שימש בולגקוב סופר בעיתון רוסי שיצא לאור בברלין, וכתב עבורו את יצירותיו הראשונות - ובהן "יומני הרופא הצעיר" ו"מורפיום". הוא גם החל באותו זמן את כתיבת הרומן "הגווארדיה הלבנה". ב-1924 התגרש בולגקוב מאשתו, והתחתן עם ליובוב בלוזרסקיה, שלה גם הקדיש את ספרו "הגווארדיה הלבנה". הרומן עובד גם למחזה בשם "ימי משפחת טורבין" - שזכה לביקורת שלילית קשה, משום שלא הציג את תומכי הצבא הלבן באופן שלילי דיו, אך גם לתגובה אוהדת מפי שליט ברית המועצות יוסיף סטלין וכך הובטח לו האישור להעלות אותו בתיאטרון במוסקבה.

למרות הצלחת המחזה, המשיך הממסד הספרותי של ברית המועצות להתנכל לבולגקוב וב-1930 היה בולגקוב מובטל ומיואש, וה"בון טון" הספרותי (והפוליטי) היה למתוח ביקורת עליו ועל יצירותיו. הוא כתב מכתב אישי לסטלין, בו התלונן על מצבו, ביקש לאפשר לו לצאת לחו"ל, ואם לא אז שתימצא לו עבודה בתיאטרון, כלשהי.

לתדהמתו, התקשר אליו סטלין אישית והבטיח למצוא לו עבודה, באומרו שחבל שכישרון כה מובהק ייצא לחו"ל. מצד אחד השיחה אפשרה לבולגקוב להמשיך וליצור, ואף לשרוד שנים קשות של טיהורים. מצד שני רצונו האמיתי היה לצאת לחו"ל וליצור שם באופן חופשי. בעקבות התערבותו של סטלין (שיש הרואים בה אך ניסיון להעלות את קרנו של המנהיג בחוגי האינטליגנציה) קיבל בולגקוב את משרת המנהל האמנותי של אחד מתיאטראות מוסקבה.

ספרו המפורסם ביותר הוא ללא ספק הרומן "האמן ומרגריטה". הוא נכתב על-ידי בולגקוב בין השנים 1928-1940, ויצא לאור רק שנים רבות לאחר מותו, בשנת 1967. הוא מתאר את ביקורו של השטן במוסקבה, בימי שלטונו של סטלין. המדובר ברומן שעלילתו רב-רובדית, ובין היתר הוא פורש סיפור אהבה בין אמן מיוסר הנרדף על-ידי הצנזורה הסובייטית, ובין אהובתו מרגריטה, וכן את סיפור משפטו ומותו של ישו, כאשר כל רובדי הרומן מתאחדים לכלל סיפור אחד, העוסק באהבה ובמוות, במחילה, במאבק בין הטוב לרע, ברוחו החופשית של האמן והיוצר ומאבקה במנסים לכלאה, ובנושאים רבים נוספים. הספר נחשב לאבן פינה בספרות העולמית בכלל, ובספרות הרוסית של המאה העשרים בפרט. לרוב נחשבת היצירה כגולת הכותרת של בולגקוב כסופר וכמבקר, וככזאת היא משקפת נאמנה את תמצית חייו ואמונותיו.

מקובל להתייחס אל תוכנו וסגנונו של הספר כנוגע לחברה הרוסית באופן קונקרטי, אך עם זאת להכיר במסריו כאוניברסליים. מיוחדת מאוד היא יכולתו של בולגקוב להעביר מסרים סמויים ביקורתיים בתוך העלילה נגד שלטון סטלין, ובעצם להלך על חבל דק מאוד. את ההליכה העדינה הזאת בולגקוב מבצע באומנות ספרותית של ממש.

לפני שנים רבות, עוד בטרם הגעתי למוסקבה, ניסיתי לקרוא את הספר אך וויתרתי כי לא התחברתי אליו. אך הפלא ופלא, לאחר שעברתי להתגורר במוסקבה, התחלתי לקרוא את הרומן וגמעתי אותו בשקיקה רבה ובהנאה עצומה. כשהעלילה מתרחשת ברחובות מוכרים וסמוכים לביתך, זה כנראה עושה את ההבדל. לבולגקוב עוד כמה ספרים מצויינים, אחד מהם הוא הספר "לב כלב" - נובלה סאטירית עם אלמנטים של מדע בדיוני אשר נכתבה בשנת 1925. נושא הסאטירה הוא האדם הסובייטי החדש. הסיפור מציג כלב תועה ושמו שאריק ("כדור" ברוסית, וגם כינוי נפוץ בשפה הרוסית לכלבים) הלובש צורה אנושית של איש פרולטריון מרושל. דמות נוספת בסיפור הוא פרופסור פיליפ פיליפוביץ' פראוברז'נסקי אשר משתיל בלוטת יותרת המוח ואשכים לתוך גופו של שריק. בחלוף הזמן הופך שריק בהדרגה להיות אנושי, בוחר לעצמו את השם פוליגרף פוליגרפוביץ' שריקוב, בונה לעצמו קריירה ב"מחלקת הניקיון של מוסקבה האחראית לסילוק המשוטטים-על-ארבע ברחובות (חתולים, וכדומה)", והופך את החיים בביתו של הפרופסור לחלום בלהות עד שמחליט אותו פרופסור להחזיר את המצב לקדמותו. הסיפור הפך למפורסם ברוסיה, ידוע ומדובר בקרב ילדי בית-ספר ועד פוליטיקאים.

ישנו גם סרט שהופק על בסיס הסיפור. כבר ב 1925 הצליח בולגקוב להמחיש את האבסורד שבמציאות הסובייטית, באופן נוקב וסאטירי ואפילו משעשע כאחד. בולגקוב מת כאמור מאי ספיקת כליות ב-10 במרס 1940, בדיוק היום לפני 82 שנים, והוא קבור בבית העלמין המפורסם נובודוויצ'י שבמוסקבה.