|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
קום התנערה, שיר האינטרנציונל [צילום: בלפור חקק]
|
|
|
משה גרשוני ב'סדנת ההדפּס'
|
|
גרשוני ז"ל היה דמות שנויה במחלוקת בשל מאבקיו הפוליטיים בשלטון ● העמדה האנטי מלחמתית שלו הביאה אותו לשורה של מיצגים פוליטיים וגם ציורים פוליטיים. גם בהדפסים מופיע הדפֵּס "שלום חייל... אני בא"
|
|
ב'סדנת ההדפס' ברחוב הנביאים בירושלים מתקיימת תערוכה מיצירותיו של הצייר משה גרשוני ז"ל (2017-1936). סדנת ההדפס - מרכז אמנות שנוסד ב-1974 כדי לקדם את אמנות ההדפס.
גרשוני היה צייר אקספרסיבי, אך כאן רוכזו עבודות הֶדפּס שלו. הצייר היה בקשרי עבודה ויצירה עם סדנת ההדפס בניהולו של אריק קילמניק. האמן גרשוני הגיע לסדנה ובסיוע הצוות הוכנו כל ההדפסים שלו. בפתח התערוכה צוין שההדפסים הם מן השנים 2014-1979. בספר ההדפסים המופיע בכניסה לתערוכה צוין: מחבר ועורך: גדעון עפרת. ייעוץ מדעי: אריק קילמניק.
דמותו של האמן משה גרשוני
גרשוני ז"ל היה דמות שנויה במחלוקת בשל מאבקיו הפוליטיים בשלטון. בשנת 2003 הוא הודיע לוועדת פרס ישראל שלא יגיע לקבל את הפְּרס, והוא מבקש להעביר אליו את הפְּרס לביתו. משׂרד החינוך שָלל ממנו את הפרס.
גרשוני נולד להוריו יונה וצבי קוטנר שעלו מפולין. בשל הזיקה של משפחתו לשואה, ברֵיאיונות שונים סיפר על האווירה הכבדה שליוותה את ילדותו, עקב הזיכרון של הנספִּים ממשפחתו. בסיורִי בתערוכה חשתי אווירת קדרוּת גם ביצירותיו.
בעבר בתערוכות קודמות שילב בעבודותיו צילומים של סָבו בפולין (על הציור כתב: "אבי זקני, משה בן פלוני, גלף עץ, פלוצק-פולין, 1910". המוטיב של הזיכרון ושל השואה היה למוטיב מרכזי ביצירתו: הרצון להתחבר לרצף של העבר היהודי. העובדה שאביו נטע מטעים ופרדסים הייתה חשובה לו ביצירותיו, ובאחת מיצירותיו בעבר, הוא הכניס את הכיתוב: "אבי נולד בפולניה, למד חקלאות בצרפת, עלה לארץ ב-1929, נָטע פַּרדסים". ההשתרשות בארץ הפכה גם היא מוטיב ביצירתו וגם בהדפֵּסים המוצגים בתערוכה.
העמדה האנטי מלחמתית שלו הביאה אותו לשורה של מיצגים פוליטיים וגם ציורים פוליטיים. גם בהדפסים מופיע הדפֵּס "שלום חייל... אני בא". הוא קיים בעבר תערוכה בגלריה 'גבעון' בתל אביב, שנקראה "היי, חייל". כשהתבקש להציג בעבר את האַרס-פּואֶטיקה שלו בכתב העת "קו" (נובמבר 1982), כתב: "אני ישראלי, כי אני יהודי. אחרת אין לי צורך להיות דווקא כאן". הוא כתב שהוא "חייל בודד", הגדיר עצמו כאמן הנמצא במאבק.
|
|
|
|
|
בית יעקב לכו ונלכה, הדפס עם נימה הסטורית [צילום: בלפור חקק]
|
|
|
זיקתו של גרשוני ל'סדנת ההדפס' בירושלים
משהחלה לפעול בירושלים 'סדנת ההדפס' בניהולו של אריק קילמניק, היה גרשוני בין האמנים הראשונים שיצרו שם הדפסים. סדנת ההדפס הייתה בקשר אמנותי קרוב עם גרשוני, אך יש לציין שהסדנה מעודדת אמנים שונים לפתח את אמנות ההדפס, וגם מעודדת אמנים לברר את האפשרויות השונות של מדיום ההדפס, תוך מתן דגש ליצירתיות בטכניקות חדשניות.
נזכיר כי בשנת 1984 הוא יצר שם עבודות 'הֶדפס': סדרת התצריב "קדיש", "אבינו מלכנו", וכן י"ג תחריטים לשירי חיים נחמן ביאליק. ראיתי יצירות אלה בתערוכה המוצגת עתה בירושלים. באופן עקבי בכל יצירותיו, יש חיפושׂ זהות ורצון להתחבר לרצף התרבותי שקדם לו, ובכך ביאליק מייצג בעיניו את הספרות העברית החדשה. הבאת פרשנות לביאליק ועיצוב שיריו בהדפֵּסים יש בה שאיפה אל הנשׂגב. לא פעם בצבע השחור של ההדפס נמהל צבע זהב, המייצג קדושה, אלוהיות, שֶׂגב.
עיצוב יצירותיו של ביאליק בהדפסים
גרשוני משלב בהדפֵּס גם מוטיב עיניים, כרמז לשיר של ביאליק "העיניים הרעבות שככה תתבענה". וגם זִכרון העיניים של הנספּים בשואה. היה מרתק לעקוב בתערוכה אחר התחריטים לשירי ביאליק.
בכיתוב בתערוכה מופיע: "13 תחריטים (תצריב, אקוונטיטה-תחריט יבש, שעווה רכה, עיפרון חשמלי ואקוונטיטת-סוכר". כך צוין: "השירים שועתקו מתוך כרך שירי ביאליק (מהדורת חובבי השירה העברית, ברלין תרפ'ג) והודפסו בדפוס רשת". השירים של ביאליק הם שיריו העבריים, אך בצדם מופיע שיר ביידיש 'תחת העצים הירקרקים', וביידיש: 'אונטער די גריניקע ביימעלעך', והם מובאים בכתב ידו של גרשוני, בדפוס רשת.
מעניין שהמֵניע לעבודה על יצירות ביאליק היה קשר של גרשוני עם פרופ' דן מירון. מירון כתב מחקר על יצירת ביאליק, והוא אִתגר את גרשוני אם יוכל לתת ביטוי אמנותי ליצירת המשורר. גרשוני הביא אכן את הטקסט של השירים, אך למשל בצד השיר "אל הציפור" הוא כותב בכתב ידו "צרות מתרגשות לבוא". מי יודע? אולי הוא חזה את הצרות המתרגשות וקורות בימים אלה באוקראינה, בז'יטומיר כפר הולדתו של ביאליק!
קראתי בעיתוני בעבר על גרשוני והופעותיו באירועי ספרוּת, והתברר לי שהוא הופיע לאירוע ספרותי וקרא שם את "אל הציפּור" ושר אותו בלחן שרווח בחוג הספרותי של ביאליק באודסה.
מגמות ביצירת משה גרשוני
לא היה ברור לי בשיטוט בתערוכת ההדפסים, האִם יש סתירה בין גרשוני הצייר לבין גרשוני יוצר ההדפֵּסים, או שזו הייתה דרכו של גרשוני בחיפושׂ דרך לבטא את תפיסתו האמנותית ואת חיפוש הזהוּת.
היו בעבר מבקרי אמנות שהגדירו את הנטייה של גרשוני ביצירותיו, הן בציור והן בהדפֵּסים, הנוטות אל המיסטיקה ואל רבדים יהודיים, כנטייה 'פּוסט חילונית'. כאשר בוחנים בתערוכה זו וגם ביצירות אחרות של גרשוני, עולה השאלה של קשר באמנות המערבית היום בין המסרים של האמנות ובין התיאולוגיה וביטוייהָ ביצירות האמנות. גרשוני מחפשׂ אחר מהות האדם, אך גם אחר זהותו כאמן יהודי. יש הרואים ביצירותיו גם ביטוי של חיפוש אחר האלוהות, אחר חוויה דתית (לא דתיות ממוסדת, אלא חוויה רליגיוזית). היו מבקרי אמנות שראו במהלך של גרשוני רֶה- מיסטיפיקַציה.
התערוכה מזמינה את כל שוחרי האמנות הישראלית ליהנות מהדפּסים מרשימים ומפעימים. לשוחרי היצירה של גרשוני צפויה חוויה מטַלטלת.
|
|
|
הי חיל אני בא, הדפס פוליטי [צילום: בלפור חקק]
|
|
|
|
| תאריך:
|
15/03/2022
|
|
|
עודכן:
|
15/03/2022
|
|
בלפור חקק
|
|
משה גרשוני ב'סדנת ההדפּס'
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
איתן.
|
15/03/22 11:30
|
|
ליבי יוצא לפליטים האוקראינים המשלמים את מחיר הטיפשות של מנהיג חסר אחריות ודיקטטור שבמערב עד כה חיבקו בחום ובהערכה משונה. ליבי יוצא לפליטים האומללים, המראות ממעברי הגבול, ממצעדי הנשים והתינוקות, הילדים והקשישים, הכאב הניבט מעיניים טרוטות מעייפות, מחרדה, מחוסר ודאות, מבט של עקורים בעל כורחם, הצועדים, אוחזים בשאריות חייהם שהוכנסו לתוך שקיות ומזוודות ומתפללים לשרוד את התורים הארוכים, הקפואים, השותקים. ליבי יוצא לפליטים הנמלטים בתקווה להציל את חייהם, הנשים הנפרדות מבעליהם, הילדים הבוכים אל מול דמות אביהם המתרחקת, האם הנפרדת מבנה הצעיר היוצא להגן על המולדת.
|
|
|
|
|
אני דורש מהעיתונאי עמית סגל, שבפעם הבאה טרם יטיף לנו מוסר, שאין לפתוח את השערים לרווחה בפני הפליטים מאוקראינה, שקורת גג ופת לחם נלקחו מהם, כי לדעתו אורבת סכנה ממשית לקיומה של האומה היהודית עקב רבבות זרים שישהו בה, עליו לקרוא היטב ולשנן את פרק נ"ח בספר ישעיהו. עמית סגל חייב לשנן היטב את פסוק ז' בפרק נ"ח: "הֲלֹא פָּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בַּיִת". אני מצפה, שעמית סגל יפנים את המחויבות לפרוס את הלב בפני ברואי בצלם, שהסכנה לחייהם, הסכנה לקיומם, הביאה אותם לנמל התעופה "בן גוריון" בצפייה למצוא מחסה בביתנו עד יעבור זעם ויוכלו לחזור לביתם באוקראינה.
|
|
|
|
|
מי אמר שמסיבה צריכה להיות ההצגה הכי טובה בעיר? תשאלו את תלמידי מדרשת נועם  ומי אמר שבפורים צריך להשתכר ולא להתבסם? שיקום! תשאלו את רבי זירא
|
|
|
|
|
נשיא טורקיה רג'ב טיפ ארדואן עשה הצגה גדולה של קבלת פנים חמה לנשיא המדינה יצחק הרצוג והגדיר את ביקורו בטורקיה כ"ביקור היסטורי", אולם צריך להסתכל על הביקור בעניינים מציאותיות, הנשיא ארודאן, הנציג הבכיר של תנועת "האחים המוסלמים" ותומך החמאס, שמוסלמים רבים רואים בו גם מנהיג של העולם המוסלמי שישחרר בעתיד את ירושלים, נוהג עכשיו מול ישראל ומנהיגיה בגישה פרגמטית ואינטרסנטית, מתוך שיקולים קרים וללא שמץ של אידיאולוגיה, כמו כל פוליטיקאי אחר בעולם, מתוך רצון לשרוד בשלטון ולשמור את כיסאו.
|
|
|
|
|
הבית ההיסטורי בבסיסו נבנה על-פי הערכה בסוף המאה ה-19. הוא שימש כבית באר להשקיית פרדס גדול סביבו, כדרכם של בתי באר רבים בארץ במאה ה-19, הבאר הופעלה בתחילה באמצעות אנטיליה ומאוחר יותר באמצעות מנוע דיזל. הבית נבנה בהדרגה: תחילה הוקמה קומת הקרקע בו פעלה משאבת הבאר, מאוחר יותר הוקמה הקומה השנייה ששימשה למגורים, קומה שהייתה מפוארת למדי וכללה תקרה גבוהה, רצפת שיש, חלונות מקומרים וגג רעפים תוצרת מרסי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה
|
|
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
|
|
|
מנחם רהט
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מנסי הקמת המדינה וששת הימים, ויש אומרים שמדובר בנס בסדר גודל תנכ"י
|
|
|
|
|
יעקב אחימאיר
הנושא הלוהט ביותר בימים אלה, לקראת הכרעה, הוא כמובן המחלוקת אם חובתה של ישראל להגיב על ניסיון החדירה האירני של הכטב"מים לתחומה של המדינה
|
|
|
|
|
עדנה ויג
משוררים רואים בשירה דרך לבטא את הדיוקן העצמי שלהם ואת חלומם  כאן המשורר מבטא זאת כבר מראשיתו כעוּבּר, שגדל להיות משורר
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
