שתיקת מבוכה פלשתינית מול המלחמה באוקראינה

ואולם, מרבית ההתייחסות הפלשתינית ברשתות החברתיות מבליטות את מה שמוגדר כצביעות מערבית. מאז תחילת הלחימה באוקראינה, קבוצות פרו-פלשתיניות מפרסמות פוסטים ובהן תמונות של אזרחים אוקראינים שמכינים בקבוקי תבערה לצד בקבוקי תבערה פלשתינים, או תמונות של ילדים אוחזים בנשק תחת הכותרת "גיבור אוקראיני, טרוריסט פלשתיני", וכן האשטג "סטנדרטים כפולים". בפוסטים אחרים מובלט מה שמתואר כחוסר איזון בין התמיכה בסכסוך חדש לבין הסכסוך הישראלי-פלשתיני רב השנים, שמעולם לא זכה לתהודה כזו. הציבור הפלשתיני מתוסכל מכך שמאבקו, שבחלקו נתפס בעולם כטרור, מסמל בהקשר האוקראיני מלחמה צודקת לחופש.

ככל שהקהילה הבינלאומית מתמקדת במשבר באוקראינה ומחבקת את האוקראינים, כך מתחזקת תחושת הפלשתינים שנעשה להם אי-צדק. אירועי אלימות בירושלים אינם מושכים תשומת לב כבעבר, על אחת כמה וכמה כאשר המצב בשכונת שייח ג'ראח הושתק לפי שעה לאחר שבית המשפט העליון מנע פינוי פלשתינים מבתיהם.

כבר כיום, הרשות הפלשתינית וגם אונרא – המספקת שירותי חינוך, בריאות ורווחה למיליוני פלשתינים – מתמודדות עם ירידה ניכרת בהיקף התרומות. בקרב ההנהגה הפלשתינית שוררת ההבנה, שאחרי המלחמה יושקעו תשומת הלב הבינלאומית וכספי תרומות בשיקום מיליוני הפליטים מאוקראינה ובשיקום המדינה עצמה, בין היתר על חשבון עיסוק במזרח התיכון (ובכלל זאת במשברים בלוב, תימן, עירק, סוריה ואפגניסטן).

תחושת אי-הצדק מתחזקת לנוכח הטלת הסנקציות המהירה והעוצמתית על רוסיה. תנועת BDS מנסה למעלה מעשור ליצור לחץ מדיני שיוביל לעיצומים חריפים על ישראל, אך ללא הועיל וקולה נחלש מאז 2016, בזמן נשיאותו של דונלד טראמפ. לעומת זאת, ההתגייסות המהירה של מדינות רבות ברחבי העולם לעיצומים על רוסיה, גם תוך מחיר כלכלי כבד, הפתיעה את הפלשתינים וייצרה תרעומת על כך ששחקנים אלה עמדו לצידה של ישראל ונמנעו מסנקציות עליה. תאגידי ענק, שלא נכנעו לקמפיינים של BDS וסירבו להפסיק את פעילותם בישראל, הפסיקו את פעילותם ברוסיה – התפתחות שהפתיעה רבים.

לעומת הרשות הפלשתינית, בקרב חמאס ניכרת דואליות ביחס למשבר באוקראינה. בתחילת הפלישה הרוסית, כלי תקשורת פלשתינים ובינלאומיים ייחסו לחאלד משעל, חבר הלשכה המדינית של חמאס, קריאות לפוטין לעצור את הרג האזרחים ולהפסיק את הפלישה, אך במהרה הכחיש בכיר בהנהגת החוץ של חמאס, השאם קאסם, שמשעל אכן אמר זאת. מוסא אבו מרזוק, גם הוא חבר הלשכה המדינית של חמאס, היה בין היחידים שהתייחסו לאירועים וביקר את ארה"ב על כך שאינה מצליחה לעצור את רוסיה ואינה שולטת עוד בפוליטיקה הבינלאומית. יוזכר שרוסיה מארחת באופן קבוע משלחות חמאס ונמצאת בקשר עם ראשיו, כאשר בחמאס עצמו, כמו ברשות הפלשתינית, יש עניין בדומיננטית גוברת של רוסיה במזרח התיכון, על חשבון ארה"ב.

נשאלת השאלה מה המשמעויות של הבעת ניטרליות, ואיך אי-ההחלטה במי לתמוך (שגם היא משולה להחלטה) משרתת את האינטרסים הפלשתינים. בשנים האחרונות מנסחים פלשתינים את טיעוניהם הלאומיים נגד ישראל במונחים של שיח הזכויות. במסגרת שיח זה נשמעת טענה לפיה על הקהילה הבינלאומית להפסיק להתמקד בחיפוש פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני (השיח הליברלי והדיון בפתרון במונחי מדינה אחת או שתי מדינות), ובמקום זאת להתייחס לעובדה שזכויות יסוד של פלשתינים – בפרט חופש תנועה ושוויון כלפי החוק - אינן ממומשות. על כן יש ללחוץ על ישראל להעניקן להם, כפי שהן מוענקות לאזרחיה.

אך השתיקה הפלשתינית בעת הזו, לצד הטלת דופי במחויבות המערבית לעם האוקראיני, מטילה צל על מאמצים אלו. חוסר ההיענות לדרישת ארה"ב לתמוך באוקראינה חוצץ בין הפלשתינים לבין העולם המערבי, שאותו הם שואפים לגייס לצידם. יתר על כן: רוסיה רואה בסוגיה הפלשתינית אמצעי לקידום מעמדה במזרח התיכון ולניגוח ארה"ב, כך שספק אם בעתיד הנראה לעין תירשם מעורבות רוסית מוגברת בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מעבר להצהרות בתקשורת. מכאן, שככל שתימשך המלחמה באוקראינה והפלשתינים לא יתייצבו בצד שמוביל המערב, הם עלולים להימצא מבודדים אף יותר מכפי שהם כיום.

המשך דחיקתה של הסוגיה הפלשתינית לשולי סדר היום, על-רקע הימשכות המבוי המדיני הסתום והעדר אופק לשינוי, עלולים להוביל להסלמה – בעיקר ביו"ש ובמזרח ירושלים. הסיכוי להסלמה ברצועת עזה בטווח הקצר נמוך יותר, שכן חמאס מודע לכך שכל עוד הלחימה באוקראינה נמשכת, הוא לא יזכה בקשב בינלאומי ויתקשה לגייס תקציבים לשיקום. לכן חמאס צפוי להימנע מערעור המצב הביטחוני בזירת עזה, אך בה בעת צפוי להתמיד בניסיון להתסיס את השטח בשטחי הרשות ביו"ש ובמזרח ירושלים. יום האדמה וחודש רמדאן הקרבים צפויים להיות רקע מתאים לכך, כמו גם עליית המחירים והמצוקה הכלכלית שעימן מתמודדת הרשות.

עם זאת, עליית המחירים משפיעה גם על הציבור בעזה ועלולה לפגוע בביצוע פרויקטים של תשתיות באזור, המתבצעים במימון בינלאומי. וכך, שככל שהלחימה באוקראינה תימשך ותגרום לעליית מחירי הדלק ומוצרי היסוד, תגבר הסכנה שגם הרצועה תתסוס. מבחינת ישראל, משמעות התגברותו של התסכול הפלשתיני על-רקע המשבר באירופה - שמתווסף לאכזבה מממשל ביידן, למצוקה הכלכלית הגוברת ולתחושת הבגידה בעקבות הסכמי הנורמליזציה - היא התגברות האתגר הביטחוני שלפתחה.