הודפים את הייאוש

באר שבע נדחקה מפני חדרה, חדרה נדחקה מפני בני ברק, בבני ברק, נוף הגליל, קוברים את מתיהם. באוקראינה, הנלחמת על קיומה, ביכו את ילדיהם שהגיעו לעבוד בארץ המובטחת, להתפרנס ואין איש יודע היכן יטמנו סשה ודימה, בני הארץ המדממת. בני ברק מתפללת לא להידחק. המוות עלה בחלונה של מדינת ישראל, דופק שוב, בידו מאכלת, גודע חיים, זורע אימה, מסחרר עם שלם.

זו לא העת לפוליטיקה, לא העת לחשבונאות, לא העת להאשמה. זו העת לחשב מסלול מחדש. לפעול במלא העוצמה והחוכמה למנוע את זירת המוות הבאה. היאוש הוא מלאך חבלה פעיל, הייאוש מרפה, לא מרפא, הייאוש הוא מתכון מסוכן לשגרה חדשה, שגרת הטפטופים הזמנית אשר אין סכנה גדולה מההסכמה שבייאוש.

חווינו טפטופים בלבנון ובעזה, בסוריה וביהודה ושומרון, במזרח ירושלים ובמדינת ישראל, בגבולות המדינה הפרוצים. טפטופים של קסאמים שהפכו לטילים מדויקים, בלוני תבערה, בלוני נפץ, סכינים, גרזינים, אקדחים, רובים, שנאה, הסתה, לאומנות הזוחלת לתוככי ישראל, טפטופים. לאסוננו הייאוש חינך אותנו שאפשר לחיות עם הטפטופים, להכיל, לספוג, לקבל בהבנה, להבליג.

הייאוש חינך אותנו לקבל בהכנעה את המציאות, לראות בשב"חים דנידין, רואים ואינם נראים, לכבות שרפות גדולות בדליים מחוררים, להגיב באיפוק, איפוק זה כוח, להדק שפתיים, לקפוץ אגרוף, להרכין ראש, לבכות את המתים. להספיד במילים גדולות, לנחם את החיים, לצייץ בזעם. לרטוט תוכניות פעולה, ולהאמין שהגל הזה יעבור כמו קודמיו רק עם הרחבה של בית החיים, בו תוצאות הייאוש נחים בשלום על משכבם.

בל ניפול לייאוש, בל נסכים לטפטוף, בל תיפול רוחנו. בעם בישראל מפעמת רוח גדולה, רוח עתיקת יומין, רוח האמונה והגבורה. אחריותנו להיאבק בנחישות בייאוש, להניח אותו אחר כבוד במחסן הגרוטאות של הכישלונות, להניע מחדש את הרוח היהודית-ישראלית, רוח התחייה, רוח העוצמה, רוח התקומה, רוח הזכות של העם השב למכורתו אחרי גלות ארוכה, ארוכה מידי. מלחמת הקוממיות של עם הנצח לא תמה, ידו של העם השב לביתו מושטת לשלום לאזרחי המדינה היהודית הדמוקרטית, כל האזרחים, ובלבד שיהיו נאמנים לערכים המשותפים של חיים בכבוד, וקדושת החיים.

זאת אל מול הייאוש המהדהד מורא ואימה, המהדהדת התכנסות והרהורים נוגים, המהדהדת רפיון וחולשת הלב והדעת, המהדהדת ערעור על זכותנו על הארץ הטובה. חייבים לזכור תמיד שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, וכשעמים אחרים לאומים, גויים רבים, ירדו אל תהומות הנשייה, עם ישראל המשיך כנגד כל הסיכויים, כנגד כל המבקשים לאבדו ולהשמידו, למחותו מעל פני האדמה, להתקיים, להעמיד את עולם התורה, לבנות בית, לטעת עץ, לתרום לעולם, ולהוסיף טוב.

זה הזמן להיפטר מהייאוש, להעיר במלא העוז את הרוח היהודית-הישראלית, רוח אשר אין מי שיכול לה. אחרי הכאב, אחרי הבכי, אחרי הנחמה, העם בישראל נחוש, חדור לחיות בבטחה במדינתו, בארצו אליה שב. ידיו של העם העתיק, אוחזות בתקווה ובעוצמה, הודפות את הייאוש, ומפנות מקום לעוד שורה בסיפור היהודי-ישראלי, סיפור שלא יתם.

ובליל האבל כשהעם מבכה את אהוביו, ביקשתי לחזק, בל ניתן יד לייאוש, בל נתרגל לשגרה, בל נכיל הטפטופים.

טִפְטוּפִים

הָאַקְלִים הָעוֹלָמִי מְתַעְתֵּעַ / בִּתְחִלַּת נִיסָן נִתַּךְ גֶּשֶׁם / זַלְעָפוֹת.

בְּסוֹף מֵרְץ / טִפְטוּפִים / יוֹנוֹת לְבָנוֹת כְּבָר לֹא / עָפוֹת.

טִפְטוּפִים / טִפּוֹת אֲדֻמּוֹת יָפוֹת / עוֹטְפוֹת מַרְבָד / כַּלָּנִיּוֹת, רַקָּפוֹת .

נוֹבְלִים נוֹבְלוֹת / בְּצַעַר הַשְּׁתִיקָה / נֶעֱטָפוֹת / יוֹנוֹת לְבָנוֹת כְּבָר לֹא/ עָפוֹת.

טִפְטוּפִים / לוֹרָה, דוֹרִיס, מְנַחֵם, מֹשֶׁה / הַטִּפְטוּף מַחֲוִיר מֵחָשֶׁה / הַךְ טְךָ מַכֶּה שָׁעוֹת / זוֹלְגוֹת מֵאֲלֵיהֶן נַחֲלֵי דְּמָעוֹת.

טִפְטוּפִים / וְהַחַיִּים כָּל כָּךְ יָפִים / חִוְּיַאי הַנְּחָשִׁים אוֹרֵב / שִׁירְאֵל, יַזֵּן, יַעֲקֹב אָמִיר / טִפְטוּף כּוֹאֵב / טִפְטוּף מִמֵּאִיר.

טִפְטוּפִים / סָשָׁה דִּמָּה / אֲבִישַׁי / לֹא דּוֹרוֹן, מִנְחָה וְשַׁי / רַק שְׁתִיקָה וְלֵב שׁוֹתֵת / טִפְטוּף סוֹרֵר רוֹטֵט / הַיָּרֵחַ מִתְמַעֵט.

טִפְטוּפִים / בְּבָלוֹנִים וּבַשָּׂדוֹת / שְׁחֹרִים מְפֻיָּחִים / טִפְטוּף שֶׁל טַעַם הַחַיִּים / אָדֹם הַצֶּבַע בַּמָּמָ"ד / טִפְטוּף שֶׁל סְקָאד / מַרְגֵּמָה / וּסְתָם קָאסָם / טִפְטוּף כְּמוֹ סַם / זוֹלֵג בְּנַחַת לֹא זוֹעֵף / טִפְטוּף חַיִּים קוֹטֵף.

טִפְטוּפִים / מִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעַר / נִחוּמִים חַדִּים כְּתַעַר / זְרוֹעוֹ הָאֲרֻכָּה תַּשִּׂיג / לַהַג מַר שֶׁל שִׂיחַ שִׂיג / אִם רוֹצִים מַמָּשׁ לִהְיוֹת / מֵעֵת לְעֵת עֲרֹךְ קְנִיּוֹת / כְּפָפוֹת יָדַיִם מִטְרִיּוֹת / כִּווּץ הַמֵּצַח וְלִתְהוֹת.

טִפְטוּפִים / הָיָה הָאִישׁ הָיְתָה הַגְּבֶרֶת / מֵהַמִּרְקָע שָׁם מְזַמֶּרֶת / שְׁלֵמוּת מַקְסִימָה וְנֶהְדֶּרֶת / הַטִּפְטוּפִים חָשְׁבוּ אַחֶרֶת / מְיֻתֶּרֶת.

וְעַתָּה לְפִרְסוֹמוֹת / מֶזֶג הָאֲוִיר נָאֶה / הַנּוֹחַ בְּכָל אַרְבַּע עוֹנוֹת / עוֹד דַּקָּה חוֹזְרִים/ שׁוּב טִפְטוּפִים / מָה יִהְיֶה רוֹטְנִים / וּלְשָׁמַּיִם פִּתְרוֹנִים.

הַטִּפְטוּף יִהְיֶה לְגֶשֶׁם / זַלְעָפוֹת / יוֹנוֹת לִבְנוֹת כְּבָר לֹא / עָפוֹת / לֹא סְתָם טִפָּה סְפוּגָה / שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה / קָרְבָּן שְׁלֵמִים אוֹ רַק עוֹלָה.

טִפְטוּפִים / חַמָּה זָרְחָה / שִׁיטָה פָּרְחָה / בִּבְנֵי בָּרָק חֲדֵרָה בִּבְאֵר שֶׁבַע / לְטִפְטוּפִים מָקוֹם שֶׁל קֶבַע / קַר שׁוֹתֵק / זֵרֵי פְּרָחִים / לֹא טִפְטוּפִים / לֹא גֶּשֶׁם סְעָרָה / רַק דַּם הַמַּכַּבִּים שֶׁל הָאַחִים.

טִפְטוּפִים / נוֹפִים עוֹטְפִים / יוֹנוֹת לְבָנוֹת כְּבָר לֹא / עָפוֹת / וּמֵהַנֶּצַח מִתְרוֹמֵם / זָקֵן נָחוּשׁ / מַרְאֵהוּ כָּחוּשׁ / בְּפִיו נוֹשֵׂא צְקוֹן לִבּוֹ / יָדוֹ אֱמוּנָה לֶהָבוֹת אֵשׁ / לֹא יִכְרַע לֹא יִתְיָאֵשׁ / רַק יְמַלְמֵל מִבֵּין שְׁמָשׁוֹת / עֵת עֲשׂוֹת לֹא לַחֲשׁוֹת / יוֹנוֹת לְבָנוֹת כְּבָר לֹא / עָפוֹת / רַגְלַי זָקֵן לֹא מִתְעַיְּפוֹת / הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה אַחַי / עָם הַנֶּצַח לָעַד חַי.