שואה שלנו

מדוע כשמנהיגי אומות העולם מעזים לגייס את השואה על כל הטיותיה הציבור היהודי מזדעזע, מזדקף ומוחה בקול הכי חזק שיכול. מדוע כשפוליטיקאים מקומיים מגייסים באופן סיטוני את השואה ומראותיה לצרכים פוליטיים, הציבור היהודי אינו זועק על השימוש הנלוז.

ולדימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, נאם בזום מול חברי הכנסת. זלנסקי לא רק שגייס בצו 8 את השואה, הוא אף הגיש כתב אשמה חריף עם השוואות בין הפתרון הסופי, הנאצים, והשתיקה העולמית בעת שהכבשנים פעלו ללא הפסק בהשמדת עם.

השוואות מופרכות כמו ההשוואה בתביעת האוקראינים לעזרה כמו העזרה שהגישו האוקראינים להצלת יהודים בימי הסופה והסער, היא השוואה מקוממת ועיוות היסטורי. אל מול 2,367 חסידי אומות העולם מאוקראינה ישנם מאות אלפי אוקראינים שסייעו בהסגרת ובהשמדת שכניהם וחבריהם היהודים. בצדק נזעקו אנשי ציבור על השימוש המעוות בשואה והבהירו כי זלנסקי עשה מעשה נבלה בעצם השוואת המלחמה עם רוסיה להשמדת העם היהודי באופן שיטתי וכמטרה סדורה.

טוב שהתגובה הישראלית ברורה, מדויקת וחד-משמעית. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא נוראית, כמעט כמו כל מלחמות אך היא אינה שואה. צפוי היה שהתגובה העוצמתית של ההנהגה הישראלית תהייה באותה עוצמה גם בתוך הבית פנימה.

הבנה מעוותת

ראשי ממשלות בעבר ובהווה, שרים, ח"כים, פוליטיקאים מכל סיעות הבית, חרדים וחילוניים, שמאל ימין מרכז, ערבים ויהודים, צעירים וותיקים הרשו ומרשים לעצמם לגייס את היטלר, אייכמן, גבלס, הנאצים, ד"ר שטימר, לצורך תועלתם הפוליטית רגעית. אם כן מדוע מה שאסור למנהיגים ממדינות שונות מותר להנהגה הישראלית ומתקבל בשיווין נפש? מדוע זילות השואה בפרהסיה הישראלית היא דבר נסבל וכל אזכור של מנהיג זר נתקל באגרוף פלדה של זעם וסטירה מצלצלת של חרון אף?

אין המדובר ברגישות סלקטיבית כי אם בהבנה המעוותת כי 'השואה שלנו' מתירה לנו לעשות בה כבשלנו כולל גיוסה למאבקים פוליטיים, בכינוי שוטרים נאצים, בדימוי של היטלר נגד מנהיג, בכיבוש על-ידי הקלגסים. כל התנהגות שאינה לרוחו של מאן דהוא משתווה באופן מידי, ללא חשיבה נוספת, לשואה, לא פחות. חובתנו לתבוע מעצמנו את שאנו תובעים ובצדק מאחרים, חובתנו לא להסכים ואף להתנגד לכל שימוש בשואה לכל מאבק, חברתי, דתי ופוליטי.

עוצמת היחס לשואה כאירוע אנושי ייחודי ומכונן נמצאת בסכנה מתמדת. מכחישי השואה לסוגיהם, לגווניהם מתרבים, מטילים צל של ספק. המתונים שבהם כופרים בקיומה של השואה, והקיצונים יותר מבהירים כי מדובר בהמצאה ובקונספירציה יהודית, אשר נוסדה כתעמולה נגד העולם תמורת פיצויים וחסינות מול האנושות. אלה גם אלה מצטרפים למציאות בה אודים מוצלים מאש מתמעטים. באופן טבעי לא ירחק היום והעדים יהיו אנדרטאות של זיכרון ואת קולם יישאו הדור השני והשלישי.

השימוש הסיטוני וזילות השואה אינם שוחקים רק את עוצמתה ומעמדה כטרגדיה הגדולה בימי האנושות אלא בעיקר מהווים נשק תעמולתי בידי מכחישי השואה. האחריות לשימור מעמדה של השואה חשובה ביותר לנו כיהודים ולאנושות כולה, כבני אדם הלומדים מאימי הימים הנוראים ההם אשר יש לפעול בכל דרך שלעולם לא ישובו. אנו מחויבים לכבד את זכר השואה, מחויבים להוציא אותה מחוץ לתחומי השיח.

המחויבות הינה של כל אחד מאיתנו, של ההנהגה הפוליטית, ההנהגה הרוחנית, ההנהגה החינוכית, ההנהגה הערבית. השואה היא מעל למאבקים השגרתיים, מעל למאבקים האישיים, מעל למאבקים דתיים, מעל למאבקים פוליטיים. השואה שלנו, היא השואה של כל יהודי, של כל בני האדם. השואה אינה זקוקה לחוקים היא זקוקה להבנה הבסיסית של כל אדם שיש לשמר אותה, את זכרה, את לקחיה למעננו ולמען הדורות הבאים, עד עולם.