|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
יהודית לא מספיק טובה? [צילום: יוסי גבאי]
|
|
|
שמם הולך אחריהם
|
שמות אנשים ואתרי מורשת מוחלפים כהלבשה במרבה במחיר או בפרוטקציה ● ישראל משופעת בוועדות שמשמשות בעיקר מסגרת להרדמת נושאים ועם הזמן לקבורתם. אבל ועדות השמות הן פוריות מאוד. מתן שמות לרחובות נעשה בהתאם לפקודת העיריות, לפקודת המועצות המקומיות וצו המועצות המקומיות
|
|
ספר שְׁמוֹת, שהוא הספר השני בתורה, נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה...". למזלם השמות כתובים בתורה, כי אחרת אפשר והיו מוחלפים. כמובן בעבור מחיר נאות - בממון או בצורה אחרת.
בפעם הראשונה ששמתי לב ל"באזאר של שמות" זה היה כאשר שימשתי מרכז הדרכה באחד מבתי הספר לחינוך חקלאי לצעירות ולצעירים במסגרת "עליית הנוער". באחד הימים הייתה המולה רבה בכפר לקראת בואה של אורחת מכובדת מאחד מארגוניי הנשים בארה"ב בשם אתל בלומנקרץ (השם בדוי). האחראי על התפעול במוסד, או"המנהל" בימינו, עדיין בתואר "חצרן", ירד מן הטנדר ובידו שלט על שמה של אתל בלומנקרנץ. אותו הוא מסמר ביתד בחזית בית התרבות. לאחר הביקור, וללא המולה השלט הוסר. מכיוון שלאחר זמן קצר עברתי לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית, לא הספקתי לראות מתי התקינו שלט חדש לציון ביקורה של אורחת-תורמת אחרת והפעם מארגון נשים אחר.
שמות, הם הלך בארץ ישראל ובמדינת ישראל כמו המטבע. אלא ששמות של מטבע מחליפים לעתים נדירות, כמו מהלירה לשקל, שקל חדש, ואילו שמות של רחובות או אתרים מחליפים אצלנו לעתים קרובות. תלוי בנסיבות ובזמן. אני כבר עסקתי בבלוג הזה בנושא שמות של רחובות, של אנשים ושל הצומח. בין היתר הקדשתי כמה פוסטים להעדר שמו של אנוואר סאדת, נשיא מצרים, על אחד הרחובות או הנתיבים ברחבי הארץ. המנהיג הערבי אשר פרץ את המצור המדיני של העולם הערבי על ישראל. בלי שלום עם מצרים, ספק אם היה שלום עם ירדן. ובלי שלום עם שתי מדינות ערביות אלה, ספק אילו נחתמו "הסכמי אברהם". אבל למנהיג אמיץ זה אין זכר במסגרת הרחבה של עם שידוע בהנצחות שלו.
|
|
|
|
|
צומת "שדרות רוטשילד" - שדרה קיימת ורחוב סדאת מדומיין [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
המהגרים האירופים באמריקה הצפונית חיסלו את שבטי הילידים שחיו בה. אבל את שמותיהם לא החליפו. וככה, מדינות, ערים, הרים, ונהרות נושאים שמות אינדיאניים. שערו בנפשכם שהעיר שיקאגו, אחת הערים המפורסמות בעולם, ששמה הוא ממקור אינדיאני קצת משובש, מוחלפת בשם טראמפ-סיטי. אפילו הרפובליקנים היו מתקוממים. לדוגמה, ב"קייפ קנאברל" שבפלורידה הוקם בסיס שיגורים לחלל. לאחר רצח הנשיא ג'והן קנדי הוסב שמו ל"קייפ קנדי". על כך קמה מהומה של תושבי פלורידה, מדינה שבה נמצא "קייפ קנאברל". לנוכח המחאה הציבורית הודיע הסנטור טד קנדי, אחיו הצעיר של הנשיא, כי זכותם של תושבי פלורידה לקבוע שמות כחפצם. השם "קייפ קנבראל" הוחזר, ורק "מרכז החלל" כלומר, אתר השיגורים שבקייפ, נושא את השם קנדי.
ועדות
ישראל משופעת בוועדות שמשמשות בעיקר מסגרת להרדמת נושאים ועם הזמן לקבורתם. אבל ועדות השמות הן פוריות מאוד. מתן שמות לרחובות נעשה בהתאם לפקודת העיריות, לפקודת המועצות המקומיות וצו המועצות המקומיות. אלה, כאמור, ועדות פעילות מאוד. דומני שהדרכים שבהן אלה מתנהלות מעט מאוד מפוקחות. יש הרבה העדפות שלא לעניין, אלא בזכות התערבות מגבוה. למשל בתחום שלי - המדיה. בירושלים זכו שני אנשי שידור לשמות של רחובות על שמם. אחד בדרג הניהולי והשני מכיוון ששמו היה ידוע. הראשון היה בתפקיד שמלא נאמנו של טדי קולק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת דוד בן-גוריון, ובתפקיד זה הוא היה אחראי על שרות השידור. אחר כך בתפקידו כראש העיר הוא דאג ששם רחוב יישא מי שהיה בתפקיד בכיר כפוף לטדי. השני זכה לשם, להערכתי, בהמלצת קרוב משפחה של אותו שדר, שמילא תפקיד בכיר בעירייה. לא זכור לי שציבור השדרים מחה. ברור היה שזה הנוהל ואין זה נאה לכער אווירה "לאחר מות". מה גם שאלה היו אנשים בולטים בתחום השידור. אבל מבחינת התרומה הממשית בתחום השידור בימים אלה היו לעניות דעתי, אחרים ראויים למחווה זה. יש אינדיקטורים ברורים של חילופי שלטון בהרכבי ועדות כמו של פרסי ישראל, וכתוצאה, לפחות בתחום שלי - תקשורת, בממסד "שמאלני" זה איש שנחשב ליבראלי ובממסד "ימיני" מועמד שנחשב לאומני או לאומי. דומה המצב גם לגבי במתן שמות לאתרים ולרחובות. אני משוכנע שרבים יוכלו להצביע על אמות מידה מעוותות בשיקולים של מתן שמות לרחובות על שם אישים שונים.
אינפלציה של כבוד
בשעתו באחד הפוסטים שבהם עסקתי ביצחק רבין, כרמטכ"ל, כשגריר ישראל בארה"ב וכראש הממשלה היו לי בעיקר הערכה והוקרה לאיש הזה שאותו הכרתי אישית כשהוא היה שגריר בוושינגטון ואני כתב רשות השידור באמריקה. נוצר בינינו קשר אישי גם לאחר מכן. עם זאת ראיתי לנכון להעיר על האינפלציה במתן שמות של אתרים, מוסדות לרבות מרכז רפואי על שם יצחק רבין. יפה היה אילו במקום כמה מן השמות היו מקימים מכון לסובלנות על שמו של המנהיג שנרצח בשל השקפתו המדינית. אבל לא מכון סובלנות על קרקע שבו היה בית עלמין מוסלמי.
זה אמור גם לגבי הנשיא יצחק נבון, גם הוא במקרה מכר ומודע. גם כאן במקום חלק מן השמות, שבאחד מהם נושא בית הנתיבות המפואר של הרכבת בירושלים, היו מקימים מכון למורשת קהילת הס"טים בישראל ובפזורה. אלא שמתן שמות הוא דבר לא יקר, לא מצריך טיפול מיוחד ועונה על אינטרסים כאלה או אחרים. וככה למשל, וזאת הסיבה לפוסט הזה, הוחלט בעיריית תל אביב לשנות "גשר יהודית" (מונטיפיורי) לגשר נבון מעל לנתיבי איילון בתל אביב. רק הגשר היה חסר להנצחת זכרו של יצחק נבון?
אופס... מתקנים
היכל התרבות בתל אביב שבמשך שנים, מיום הקמתו, נשא את שמו של פרדריק מאן, איש עסקים ופילנטרופ. עד לשנת 2013 עם השיפוץ הגדול. היום הוא נקרא על שם פילנתרופ יהודי אחר, צ'ארלס ברונפמן. סמוך להיכל התרבות נמצא ביתן הלנה רובינשטיין יזמית תעשיית קוסמטיקה ידועה. עכשיו הביתן שהוא חלק ממוזאון תל אביב עובר שיפוץ ועל המחיצה החיצונית, זאת שמתחמת אתר בניה היה כתוב שכאן מוקם ביתן על שם אייל עופר נצר למשפחה ישראלית עשירה שחולשת על ענפים רבים ונמנית עם תורמים גדולים בארץ. הלנה רובינשטיין "אָוּט", אייל עופר "אין", לפי המסורת של השנור הישראלי.
לפני כמה שבעות בעוברי במקום, ואני עובר שם לעתים קרבות, שמתי לב שעל המחיצה של המתחם חזר להופיע "ביתן הלנה רובינשטיין". חשבתי לעצמי. מה קורה כאן? עד כדי כך? גם מבולבל וגם לוקה ראייה? כשהתקרבתי שמתי לב למדבקה שעליה מופיעה הלנה רובינשטיין. אבל החלטתי לקלף אותה ואז ראיתי את הכיתוב: ביתן אייל עופר.
אני משער כי לנוכח ההדים הרבים בכול הקשור לטייקונים הרוסים, עניין התרומה ל"יד ושם" וכל ההדים מסביב, מישהו בתל אביב, ואני משער שראש העיר בכבודו ובעצמו, החליט להשיב את העטרה ליושנה. וזה ישוב להיות ביתן הלנה רובינשטיין כפי שהכרנו זאת מאז הוקם הביתן. שאפּוֹ. גם תיקון מעוות ראוי לשבח. לא אתפלא אם בשוך המהומה שוב יופיע אייל עופר.
למזלנו בתחרות בין שמות שמקורם בטבע מלבד האדם, הראשונים גוברים, עדיין, על האנשים המיוחסים. ככה למשל ביישוב קדימה שבו מתגוררות שתים מבנותיי יש רחבות בשם יסמין, הלבונה, הברושים, הדרים, סמדר, צבר, הרימון, סחלב ועוד. אז למען השם על תעקרו נטוע.
|
|
| תאריך:
|
06/04/2022
|
|
|
עודכן:
|
06/04/2022
|
|
צבי גיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בני תור קל
|
6/04/22 18:34
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים  והפעם - הרהורים נוגים, השבחת נכס פרטי, דוגמיות, אל השיטיון, שטויות, חד כתער ומתחמי אוכל "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג) הרבה בריאות, נחת, שלווה ואושר "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין להיגאל" (תלמוד בבלי, ראש השנה, דף י"א, עמ' א')
|
|
|
|
|
שאלות רבות מתעוררות, כשאנחנו קוראים בספר "ויקרא" בפרק י"ד פסוק ל"ד: "כִּי תָּבוֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה, וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזָּתְכֶם". בפסוק הזה יש את הצירוף של חזון הגעת עם ישראל לארץ המיוחלת, לארץ כנען, בשילוב תיאור הנוכחות הקשה והמדאיגה של המגיפה האימתנית הקוטלת חיים - מגפת הצרעת. מגיפה שבתקופה המקראית לא היו כלים להתמודד אתה ורק נותר לחוות את תוצאותיה ההרסניות.
|
|
|
|
|
בית העלמין שוכן בפאתי הקיבוץ סמוך למערת הפלמ"ח. ביקרתי בו לא מכבר וסיירתי בין קבריו. זהו בית עלמין קטן יחסית בן כמה מאות קברים. הוא מוצל בעצי המקום, מגונן (מלשון גינון) ומטופח להפליא. הכיתוב על מצבותיו ברור ויפה. כאן כמעט לא תמצא מה שקיים בבתי קברות רבים בארץ - כיתוב מחוק ודהוי. מקום מכובד ומכבד הוא בית העלמין של משמר העמק.
|
|
|
|
|
ראוי לרה"מ לדעת שלחץ ארה"ב מ-1948 עד 2017 היה ביטוי למדיניות מחלקת המדינה, שהיא שגוייה בשיטתיות: התנגדה להקמת המדינה; חיבקה את אייתוללה חומייני, סדאם חוסיין, "האחים המוסלמים", חמאס והרש"פ, אך מפעילה לחץ על ישראל, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות; וכו'
|
|
|
|
|
מדוע כשמנהיגי אומות העולם מעזים לגייס את השואה על כל הטיותיה הציבור היהודי מזדעזע, מזדקף ומוחה בקול הכי חזק שיכול. מדוע כשפוליטיקאים מקומיים מגייסים באופן סיטוני את השואה ומראותיה לצרכים פוליטיים, הציבור היהודי אינו זועק על השימוש הנלוז.
|
|
|
|
|
