שניים אוחזים בטלית... עד שהיא נקרעת!

עומדים להם שני פונדמנטליסטים הזויים בפתח בית החולים ומורטים זה לזו את שערותיהם על הסוגיה הקרדינלית לרווחת האומה - האם להכניס כריכים מלחם בפסח או לא. אביר זכויות האדם, שלא נותר לו זמן לדאוג לבריאות שלנו ויעידו על כך עשרת אלפים חולי הקורונה היומיים, עסוק בריצה להאג לדון על פשעי מלחמה של צה"ל ששומר על ביתו, בחיבוקים עם גולדרייך שקורא להחרים אותנו, ובדילמה - כריכים או לא כריכים זו השאלה!

ומנגד עומדת לה יושבת-ראש הקואליציה ממפלגת ימינה שממלאת את מצוות רבניה ושבה סוף-סוף לכור מחצבתה לזרועות המחבקות של ביבי, סמוטריץ' ובן-גביר. כי לחם בפסח בבית החולים זה כמו צלם בהיכל, על זה צריך למות על קידוש השם ועל מקום עשירי משוריין בליכוד והבטחה לתפקיד שרת הבריאות. ובעוד הפונדמנטליסטים עסוקים במריבות בשער בית החולים, מתים החולים המאושפזים בתוכו כי לשר אין זמן והקואליציה מתפרקת.

אלא שהקיצונים לא רק אוחזים בטלית עד שהיא נקרעת, הם גם אוחזים בגרון שלנו עד שאנו נחנקים. כי התקרית האחרונה ממחישה בפעם נוספת את קרב האיתנים בין מפלגות יש עבר ליש עתיד, בין הפאנאטיות החשוכה הרוצה להשיב עטרה ליושנה לבין הקידמה השמה את ההדגשים על העיקר ולא הטפל, על החיים ולא על המוות. ושיהיה ברור הפונדמנטליסטים יביאו אותנו בוודאות למוות, להרס המדינה, כי חשובות להם יותר ס-סאות הסרק מהחיים.

לאחרונה למדתי כי החומה הסינית לא נבנתה על-מנת להגן על סין מפני הפולשים, כי זה גם לא עזר לה, אלא כדי להבדיל בין הסינים "המתורבתים" לבין "הברברים". מהחומה והלאה מתחילה טרה אינקוגניטה, ארץ הברברים, שהם לא "משלנו", אין להם תרבות, הם לא קוראים את קונפוציוס (צ'כוב), לא אוכלים נחשים (כשר או גפילטע), לא כורכים את רגלי הנשים שלהם (נידה), לא מדברים מנדרינית (יידיש), בקיצור נאנדרטלים ומטפסים על עצים.

כל שבט, כל כת, כל אגודה, חי באפרטהייד, כי אנו הרי מדינת האפרטהייד - ההפרדה - בין החרדים המתלבשים שונה, מדברים בשפה שונה, לומדים במסגרת חינוך שונה, עם ערכים שונים, עם אמונה ברשויות הרבנים ולא המדינה. הם עושים הכל כדי להיות שונים מהאחרים, לחיות באפרטהייד, ללמוד או לעבוד כמשגיחי כשרות בבתי החולים, ולא בעבודות יצרניות, לחיות עם י"ב ילדים על חשבון המדינה מבלי לתרום לה בשירות צה"לי או אזרחי.

ארץ הברברים

המשיחיים חיים להם באפרטהייד על גבעות יהודה ושומרון ובישיבות ההסדר הקיצוניות, משרתים שירות מקוצר ונשים פטורות, נהנים מתקציבי עתק לישובי פוטיומקין וכבישים עוקפים, מקבלים רק את מרות הרבנים הקיצוניים. אלה ואלה עושים פלסתר מהדת, ממצוות "אהבת לרעך כמוך", כי הם שונאים ערבים, חילוניים, שונאים ולא מכבדים את האחר. רוצים להשליט את אמונתם על כולם, בכפייה דתית, בארץ ישראל השלמה ובבית המקדש.

ומנגד חיים להם באפרטהייד ובבדידות מזהרת הפונדמנטליסטים הפוסט ציונים, מורמים מעם. עם העיתון המבין את הטרוריסטים, הפרופסורים אוהבי BDS, חתני פרס ישראל המקללים את המדינה וצה"ל, הרצים להאג ולאו"ם, לפריץ, להתלונן על "רצח עם" הגרוע מסוריה ובוסניה, סופרים מקימי בית למחריבי ביתנו, פוליטיקאים המרגישים פעמי כ"ט בנובמבר עם הקמת מדינת טרור, הציירים המאמינים שבעיית הציור היא הבעיה הפלשתינית, המדיה.

כל מה שמעבר למאה שערים, להתנחלות, לשנקין זה "ארץ הברברים", כי הם חיים באפרטהייד. כך גם חיים באפרטהייד כל המעושרים והמקושרים, החיים בין מסיבה להשקה, בין מלון בוטיק למסעדת גורמה, בין קרוז אקסקלוזיבי לוילה עם 20 חדרים. הם לא מבינים על מה העם בוכה, על יוקר המחיה, הדיור, הפערים. הם הרי חיים בלטיפונדיה שלהם, עם החברים שלהם, רוצים בהמשך השלטון הניאו ליברלי, מיקסום הרווח וקץ מדינת הרווחה.

אך יש לנו גם אחרים החיים באפרטהייד, אם לא בפועל אז בהרגשה, כמו אמסלם, מירי רגב ודרעי, הסבורים שמתנכלים להם, כי הם מזרחים ומכלוף, בתי המשפט, האליטות, הם לא מופיעים בפלייליסט, לא מקבלים תקציבים להוראת מורשת המזרח, מפלים אותם במקומות עבודה. וכמובן הביביסטים חיים באפרטהייד, עם תסביך רדיפה, מאמינים שתפרו תיק לביבי, הם לא מכירים בממשלה ואף יצליחו להפיל אותה, כל מי שלא בעדם שמאלן ובוגד.

ובל נשכח את ממציאי האפרטהייד, הפלשתינים בישראל, בגדה ובעזה. המשתופת, עודה, טיבי, סלים דאו, המרגישים עצמו פלשתינים ולא ישראלים, כי אנו מדינת אפרטהייד. אבו מאזן מכחיש השואה, שסבור כי "ההתנגדות" לכובש באה בגלל האפרטהייד, החומה שקמה לפתע כמו החומה הסינית ולא בגלל הטרור של ערפאת. וכמובן החמאס שמאמין שיש מצור אפרטהייד על עזה כי אנו גזענים, רוצחי עם ונאצים ולא בגלל הרקטות והטרור.

"יש עבר"

לעולם לא אשכח את מבט הפליאה של המנטור האתי שלי, הפרופסור הצרפתי שהגיע לראשונה לישראל לביקור מקצועי ולמקומות הקדושים, אך מעל לכל עניין אותו איך ניתן לפתור את הסכסוך. לקחתי אותו לסיורים ביפו ובתל אביב, ביקרנו בנצרת, בחיפה ובירושלים המזרחית. הוא נדהם איך ערבים מסתובבים באופן חופשי וחוגגים את חגם בפארקים הציבוריים ולא סגורים במכלאות האפרטהייד, כפי שקרא בלה מונד ושמע מהפוסט ציוניים.

אז אנו מדינת אפרטהייד בתודעת העולם בגלל דברי הבלע של שונאינו ובעלי השנאה העצמית, אך בראש וראשונה כי אנו רוצים להרגיש באפרטהייד. כי אבד לנו האתוס המשותף, הפכנו לשבטים כמו באפריקה וקסטות כמו בהודו. והנה שוב המדינה עלולה להיגרר לבחירות חמישיות בארבע שנים כי הפונדמנטליסטים שוב חוגגים, כי יש משבר פוליטי, חברתי וערכי שאינו ניתן לגישור, עם כוחות צנטריפוגלים, עם שיסוי שעוזר למקושרים והורס את העם.

אם הבחירות יתקיימו עם המפלגות הקיימות לא נימלט מספירלת ההתאבדות. מצד אחד מתייצבות מפלגות "יש עבר" הרוצות להחזיר עטרה ליושנה - ימי התלמוד, בית המקדש, אשליות אוסלו, העושר המחלחל כבימי דיקנס, א"י מלפני המנדט כשלא היו כמעט יהודים והאוכלוסייה הערבית חיה בעוני, מדבר, מחלות וביצות. מהצד השני צריכה להתייצב חזית מאוחדת של מפלגות 'יש עתיד', עם הפנים לקידמה, לאחווה, לאתוס משותף, לרווחה, לחיים.

אין סיכוי להקמת הרפובליקה השנייה של ישראל, אך מפלגת יש עתיד יכולה לאמץ מצע שיאחד 80% מהעם ויבודד את הקיצונים מימין ומשמאל, את המנהיגות הפונדמנטליסטית של החרדים האשכנזים והמזרחים, המשיחיים והמשותפת. ניתן להם לריב בינם לבין עצמם ושלא יעברו את אחוז החסימה. שרוב רובו של העם הנושא על כתפיו את המדינה, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, יתאחד סביב מצע מאחד של תקווה שאותו פרמסתי במאמר נפרד.

אין סיכוי ליש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו, העבודה, מפלגות דתיות וימניות מתונות, לנצח בבחירות בנפרד. כבר היה לנו ניסיון כושל של כחול לבן שהתפרק לרסיסים כי לא הייתה להם אידיאולוגיה הפותרת את בעיות היסוד של המדינה. על פלסתרים וסיסמאות נבובות ופופוליסטיות לא ניתן לקבל את אמון 80% מהציבור, כפי שקיבל דה גול ב-1958. לכן דרוש מצע מעשי והוליסטי, שישבור את גלי האפרטהייד, בראשות "יש עתיד" ומנהיגה יאיר לפיד.