יש אנשים שרואים בחיים רק את חצי הכוס המלאה. כך יש חוקר ידוע שמפרסם מדי שנה ספר מעולה עם עשרות מדדים שמראים עד כמה ישראל משגשגת, תמ"ג, יחס חוב-תוצר, חדשנות, אפילו תעסוקת חרדים. לעומתם, יש אנשים שרואים בחיים רק את חצי הכוס הריקה. כך יש אתיקן שמופיע בטלוויזיה ויוצא בשצף קצף נגד עוולות הטייקונים, הפערים החברתיים, העוני, אפילו אדישות האקדמיה. אבל קשה לראות גם את חצי הכוס הריקה וגם את חצי הכוס המלאה, את התמונה ההוליסטית. ויותר קשה לראות עד כמה הכוס ריקה או מלאה, חצי, רבע, עשירית?
קשה לסופיסטים ההופכים כל בעיה ובודקים אותה בכל זווית אפשרית. הכי קל לטהרנים שיש להם עקרונות אבסולוטיים קאנטיאנים (הצוו הקטגורי) והם לא אנשי דרך הביניים כאריסטו. אם הכוס מסואבת בעשירית כל הכוס פסולה, אם יש נוער גבעות כל המתנחלים קלגסים, אם נפתלי בנט הפר התחייבויות בחירות הממשלה לא לגיטימית. אבל הם לא רואים את הדבשת שעל גבם, יש להם מוסר סלקטיבי. ירדן מדינת משטרה אבל חמאסטן לוחמת חופש. בנימין נתניהו מקיים הבטחות למרות שכל הקואליציה בנויה על נפגעי ביבי שנכוו מהפרת ההתחייבויות של צדיק הדור.
כך, לפני שאנו יוצאים בריקוד הקרמניולה על השעיית רוסיה ממועצת זכויות האדם של האו"ם בואו ניזכר מי זו המועצה המפוארת הזאת ועד כמה היא אכן שומרת על זכויות האדם. כולנו יודעים עד כמה היא חד-צדדית כלפי ישראל, שהפכה לאויב העם ורוב ההחלטות שלה הן נגד ישראל ו"פשעי המלחמה" שלה. אבל מי הם אבירי זכויות האדם במועצה הטהרנית? סומליה, המדינה הכי מושחתת בעולם שמפרה הכי הרבה את זכויות האדם, סודן זאת ממלחמת האזרחים שבה בוצעו אינספור פשעי מלחמה, ונצואלה, קובה, קזחסטן הנאורה, לוב שלא ברור מעמדה.
יש בה 47 חברות, הבחירות מבוצעות על בסיס קומבינות ואזורים. יש בה מעט מאוד חברות שבאמת שומרות על זכויות האדם. סילקו את רוסיה אבל סין נשארה, זאת של טיינאנמן וטיבט. פקיסטן נשארה שבה חוסל בן-לאדן. ארגנטינה ובוליביה שהן מופת לדמוקרטיה. אריתראה, מדינות באפריקה, באסיה ובאמריקה שמפרות בפרהסיה זכויות אדם, בוודאי עשרות מונים יותר מישראל, אפילו מרוסיה. קטר שם תומכת החמאס, אינדונזיה, מלזיה, מוריטניה, מקסיקו, פרגוואי, הונדורס, חוף השנהב. הם השופטים, כמו בהאג, באו"ם, אונסקו ובארגוני זכויות אדם.
על חשבון האיכות
יש 13 ארצות אפריקניות אבל במדדי השמירה על זכויות האדם אפריקה בתחתית הרשימה. יש 13 ארצות מאסיה אבל רק ביפן וקוריאה הדרומית, אולי גם בהודו נשמרות הזכויות. האמירויות חברה, אך הארץ פסל אותה כי זאת דיקטטורה איומה. אמריקה הלטינית היא בוודאי לא מעוז זכויות האדם ובאירופה המזרחית הרי רוסיה חברה. דווקא למערב אירופה, שבה כמעט בכל המדינות זכויות האדם נשמרות הכי הרבה לפי מדדים אובייקטיביים, ניתנו רק 7 מקומות עם ארה"ב. הכל עקום, בגלל תקינות פוליטית, כי היו צריכות להיות חברות במועצה רק הטובות ביותר.
רוצים 47 מדינות? הבה ניקח את 47 המדינות שבהן נשמרות הכי טוב זכויות האדם על-פי המדדים המוכרים והמוסכמים על כולם. כל שנה יהיו תזוזות אך ורק על-פי המדד. הן ורק הן יהיו במועצה ללא קשר לתקינות הפוליטית, אך על-פי התקינות האתית. להלן הדירוג: הונג קונג, שווייץ, ניו-זילנד, אירלנד, דנמרק, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, פינלנד, הולנד, לוכסמבורג, אוסטריה, גרמניה, נורווגיה, שוודיה, מלטה, בלגיה, צ'כיה, פורטוגל, ליטא, פולין, אסטוניה, ארצות הברית, לטביה, איסלנד, טיוואן, סלובקיה, איטליה, צ'ילה, רומניה, צרפת, יפן, קפריסין, מאוריציוס, קוריאה הדרומית, ספרד, הונגריה, קוסטה ריקה, סלובניה, סינגפור, בולגריה, אורוגוואי, גאורגיה, מונטנגרו, קרואטיה, פנמה, מונגוליה. אולי לא כולן מופת לזכויות אדם, אבל יחסית לאחרות הן הטובות ביותר.
37 מדינות מאירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד מתוך 47. 5 מדינות מאסיה, 4 מדינות מאמריקה הלטינית, מדינה אחת מאפריקה - מאוריציוס המרוחקת אלפיים קילומטר מהיבשת... זה נכון וזה צודק, כל השאר מריחה צבועה שאין לה דבר עם זכויות אדם. על-פי אותו עיקרון עקום של ייצוג אזורי היה צריך לחלק פרסי נובל קודם כל לאפריקה ואסיה, כי זה תקין פוליטית ללא קשר לטיב הספרות, החדשנות ברפואה, פיזיקה, כימיה. גם כך חילקו פרס נובל לשלום לערפאת, ולעתים יש הטיות לטובת הגיוון על חשבון האיכות. אך בגדול הפרס אובייקטיבי.
יש מדינות שיש להן יסורי מצפון בגלל הקולוניאליזם. יש סופרים, תסריטאים ומחזאים שיש להם הבנה למניעי הטרור. יש טהרנים שלא רואים את הדבשת שעל גבם. רבים מדי שבויים באג'נדות, הכללות, השתייכויות לכתות, אין כמעט אנשים שחושבים בצורה עצמאית נטולת פניות. אך אין לסלף את האמת על-מנת לכפר על הקולוניאליזם. סינגפור הייתה כבושה על-ידי בריטניה ויפן, אך היא לא שקעה ברחמים עצמיים כפלשתינים עם הנכבה והנכסה שהם הביאו על עצמם. זכויות האדם לא ייקבעו על-ידי סומליה רק כי היא באפריקה, אין לסלוח על פשעי המלחמה שלה כי היא הייתה כבושה על-ידי איטליה ובריטניה, היא לא צריכה להיות שופטת בהאג, במועצה או באונסקו. אין הצדקה, הבנה וכפרה על טרור, שחיתות, רצח עם, לא בגלל קולוניאליזם, אבא אלים, "כיבוש", אם אנו חפצי חיים!
