האמון הציבורי הירוד מאוד במשטרת ישראל מקבל רק חיזוקים מתמידים, ואחד מביטויו הוא ביקוש גד̤ל של אזרחים לנשק אישי. כשהמדינה אינה ממלאת את חובתה, ואינה מספקת את השירות החיוני של שמירה על ביטחון האזרחים ועל רכושם, שהוא זכותם הטבעית, זו אך תגובה טבעית.
למדתי בטקסס, שבה, תודה לאל, יש זכות חוקתית לאזרחים לשאת נשק, לפי התיקון השני לחוקה האמריקנית, שנחקק בשנת 1791 במסגרת מגילת הזכויות האמריקנית. יפי-נפש סהרורים מנסים שנים לפגוע בזכות חשובה זו. לתיקון השני נוספו משנת 1934 חוקים להסדרת הבעלות על נשק.
בטקסס נוהגים, דרך אגב, עוד כמה חוקים מוזרים - כמו הזכות של אזרח לירות למוות במי שהסיג את גבולו, או גנב את סוסיו, או את עדרו; וכמו הזכות של אזרח לעצור מבצ̤ע פשע. כך, הזכות להתחמש כעת נראית לי הגיונית מאוד, ובעיקר, אם תמשיך המדינה למעול בחובתה לספק לנו ביטחון אישי.
בניגוד ליפי-הנפש, איני חושש, שהתחמשות אזרחים בנשק חוקי תביא למרחץ דמים. למרות התעמולה של יפי-הנפש, זה אינו קורה בטקסס, ולא בשום מקום בארצות-הברית, למרות שמדי פעם יוצאים אמריקנים מדעתם, ויורים משלל סיבות, וביניהן הסתה גזענית. אצלנו, יחסית, אין הרבה נשק חוקי בידי האזרחים, אך יש בידיהם הרבה נשק בלתי-חוקי, שחלקו הושג כתוצאה מאי-סדר פלילי בנשקיות צבאיות. כתושב השרון, אני נהנה לשמוע כמעט כל ערב פנטזיות, שֶירי כבד מנשק קל ורעמי נפָּצים מלווים אותן, מהיישובים הערביים סביבנו. זו, בערך, מוסיקת לילה זעירה.
דרך אגב, לגבי אמות-המידה המעוּותות של יפי-הנפש - מכוניות גורמות בארץ להרבה יותר קטל ופציעה מאשר נשק חם. הבה, ידידינו המוסרניים, נבטל את רישיונות הנהיגה, ונאסור על ייבוא מכוניות.
הביקוש גדל פי שלושה וחצי
"אזרחים חמושים שווים ביטחון" -
סבור בצדק חי קורולקאר, בעיקר, לנוכח תחושה גוברת של אי-ביטחון, שחשים כעת היהודים במדינתם. לא רק בערים המעורבות, אלא גם בגליל, ביהודה, בשומרון, בירושלים, בנגב ואפילו במדינת תל אביב השאננה איבדו אזרחי ישראל את זכותם הבסיסית לחיות בביטחון. כדי להבין את חומרת המצב, כדאי לקרוא את
דברי עידן רייכל על המצב בנגב; ודבריו נכונים גם לחבלים אחרים בארצנו.
בארבעה פיגועים קשים - בבאר-שבע, בחדרה, בבני-ברק ובתל אביב - מחודש מארס נהרגו ארבעה-עשר אזרחי ישראל. זה הניב גידול פי שלושה וחצי בכמות הבקשות לרישיונות נשק, שהגישו אזרחים בחודש מארס 2022, קובע קורולקאר, לעומת מארס 2021. גידול ניכר בבקשות אזרחים לרישיונות נשק נרשם רק במהלך מבצע "שומר החומות" בחודש מאי 2021, שבו החלו פרעות תשפ"א, וטרם הסתיימו. אומנם קבעו חז"ל, כי אין מביאין ראיה מן השוטים, אך עמר בר-לב אמר אז, כי הגידול נובע "מִסדק בתחושת הביטחון של האזרחים". כיום אין זה סדק, אלא שבר גדול, כמעט כמו הבקע הסורי-אפריקני, ובר-לב עמל להגדילו בהצהרות פוליטיות חסרות בסיס וחסרות אחריות על "אלימות מתנחלים" כביכול.
פגיעה בחוסן הלאומי
צריך להבין, כי הטרור הנו שיטה במלחמת הערבים והאיסלאם במדינה היהודית, ודרכיו רבות: צבאי, כלכלי, משפטי, תרבותי, פלילי, מיני ועוד. מקורות הטרור הערבי נגדנו דתיים, ולא נדל"ניים - השליטה בכברת-ארץ מסוימת. זה ג'יהאד בארץ-ישראל ובעולם נגד היהודים הכופרים, שהשתלטו כביכול על אדמה קדושה ב"דאר אלאיסלאם" - ארץ האיסלאם - ונגד תומכיהם. הג'יהאד מקדש כל אמצעי, ובעיקר, הונאת היהודים וסימומם בתעמולה ובלוחמה פסיכולוגית, שמחזקות בהם רגשי-אשם, פקפוקים ופירוד, ופוגעות בחוסן הלאומי, גם באמצעות סייענים יהודיים.
בשירו המצמרר, "... אז אמר השטן", שראה אור רק אחרי מותו, כתב נתן אלתרמן, כי השטן, מחפש דרך להכריע את עם ישראל:
..."אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוּכל לו.
אִתו האומץ וכִשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמִקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאִתו הצדק.
כה דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מא̤ימה
בראותם את השטן בקוּמוֹ
לבצע המזימה".
זאב ז'בוטינסקי מימין (1923) ומשה בילינסון משמאל (1936) הבינו כחמש-עשרה שנה זה מזה, שאסור לנו לוותר במלחמה, ועמידתנו הנחושה מול הערבים תרפה את ידיהם. ז'בוטינסקי קרא לזה, "קיר הברזל". לדברי ז'בוטינסקי ובילינסון, כל התרופפות בעמידתנו האיתנה מול הערבים מפיחה בהם תקווה, שיוכלו לנצחנו, ברוח דברי חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, שקרא למדינת ישראל, "קורי עכביש". מפלות יהודיות, גילויי מורך-לב וּויתורים, כמו הנסיגות אחרי מלחמת יום הכיפורים, הסכמי קמפ דיוויד, הסכמי אוסלו, הבריחה המבוהלת מדרום לבנון וגירוש היהודים מחבל קטיף - רק מוסיפים, לפיכך, דלק על מדורת הסכסוך, גם אם ילוּוּ בהצהרות לוחמניות.
צריך להבין, הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל הנה לא רק מפלה צבאית, שהמיטה אסון (נכבה) על הערבים. זו כפירה משפילה באיסלאם, שקובע, כי ליהודים הכופרים לא תהיה לעולם מדינה, ובשל כפירתם, הם נידונים להיות, לכל היותר, בני-חסות (אַהְל אלדִ'מָּה), שחיים בהשפלה במדינה ערבית, ומשלמים מס גולגלת (ג'ִזיָה); ולבטח אינם שולטים באוכלוסייה ערבית-מוסלמית. לכן, מותר למוסלמים לפעול נגד היהודים בכל אמצעי, ברוחו של הנביא מוחמד, ואסור להם להשלים עם שליטת כופרים ב"דאר אלאיסלאם".
אלא שאנחנו ומנהיגינו חכמים, נבונים, חילוניים, משכילים ומזלזלים בכל מה שנראה כדת, או כהדתה. לכן, אנחנו משליכים את אי-אמונתנו גם על היריב, ומנסים למצוא הסברי-קש מסובכים ומתפתלים לתופעות פשוטות. התער של אוקהאם אינו משפיע עלינו, למרות שלנגד עינינו עובר העולם הערבי הקצנה דתית.
נִראוּת
ראוי להדגיש, כי בחלק מהפיגועים התערבו אזרחים נושאי נשק אישי, שהכריעו בזריזות את המחבלים עוד לפני שכוחות הביטחון הגיעו לזירה. אזרח נושא נשק מיומן, שנמצא בזירת טרור, יכול להכריע מחבל/ים, כיוון שהוא משבש את תוכניתיהם, ומכריחם להתגונן במקות לפג̤ע בציבור בלתי-חמוש ומופתע. לכן, חשוב, שחיילים מיומנים יישאו נשק בחופשותיהם. הם יכולים להיות הקש, שישבור את גב הגמל הטרוריסטי.
בגלל שוטי אוסלו, יכולים אזרחי ישראל להיקלע כל רגע לפיגוע רצחני, כיוון שאויב חמוש הוכנס בטמטום גמור לתוך בתינו. לכן, גם עם תוספת ניכרת לתקציב המשטרה, שתאפשר תוספת תקנים, ציוד ומתקנים למשטרה ולמשמר הגבול - חיוני לשלב את האזרחים בשיקום תחושת הביטחון, שבין השאר, תהיה תוצאה של שיקום המשילות.
זה יכול להתבצע בשני מישורים: יותר אזרחים חמושים ומיומנים בשימוש בנשק ברחובות ובבתים מחד-גיסא; ויותר נוכחות פעילה (פרו-אקטיווית) של שוטרים בכבישים, ברחובות, בחופי הים, ביישובים ובשטחים החקלאיים. מכל מה שלמדתי וקראתי - למרות חשיבות הנוכחות הסמויה, שיטור, שנועד לחזק את תחושת הביטחון של האזרחים, נעשה בראש ובראשונה על-ידי נוכחות. כיום קוראים לזה, נִראוּת.
בנוסף, חייבים להקים מחדש את המשמר האזרחי, ולהעצימו; לאמן בנשק נערות, נערים, נשים וגברים (פעם חלק מזה נעשה במסגרת הגדנ"ע ובמסגרת ההגנה המרחבית, הגמ"ר). ובעיקר, מורות ומורים. וָלא - יקומו כאן מיליציות אזרחיות, שייגנו על ביטחון השכונות והיישובים - בתיאום עם המשטרה, או בלעדיו. זה יקרה, כי בעולם אין רִיק, ורק יפי-נפש גמורים לא ייקחו נשק לידיהם להגן על משפחותיהם, על עצמם ועל רכושם.
צריכים להחמיר את החקיקה נגד טרור ונגד טרור חקלאי, ולהורות בחוק לשופטים להפסיק לרחם על אכזרים על-ידי קביעת עונשי מינימום גבוהים ומחייבים על העבריינים. בנוסף, במישור האכיפה, יש לפעול לפי רוחו של "חוק דרומי", ולפרשו לטובת הקורבנות ולא לטובת הפושעים. מה שאיתרע לאריה שיף מערד, שירה בפורץ, שניסה לגנוב את רכבו, והרגוֹ, הנו חרפה ועידוד כביר לשודדים.
עם חמוש ונחוש
אנחנו נמצאים במלחמה, שהתחילה לפני כמאה וחמישים שנה, על זכותנו לעלות לארצנו, ולהקים בה מדינה יהודית. זה מחייב אותנו להיות עם חמוש, שיודע היטב, כי זכותנו על הארץ. עלינו להרתיע כל מתנכל, ולחסל בנחישות כל מקור אִיוּם ברוח הכלל החשוב במוסר היהודי, "הקם להורגך - השכם להורגו" (במדבר רבה, פרשה כ"א, פסקה ד').
לכל מחבל בפוטנציה צריך להיות ברור, שלא ייצא חי מפיגוע, שהוא מתכנן, או מתאמן לקראתו. קייטנות שב"ס ייסגרו, ויפורקו, כדי שתנאי המאסר של מעט המחבלים שייתפסו יהיו חמורים. צריך לחסל את תשלום הכספים של רשעות הטרור מרמאללה למחבלים ולמשפחותיהם. כלומר, לא רק שהמחבל יחוסל, אלא שביתו ייהרס, ומשפחתו תיפגע (ואולי תגורש...), ולא תיהנה מהיותו שאהיד, או חס וחלילה אסיר. כל זאת, מ̤עבר לצורך לשקם את גדר ההפרדה ולהשלימה, כדי שבני-עוולה לא יוכלו לנוע בחופשיות, כדי לפג̤ע בנו, או לגנוב את רכושנו. בטקסס אומרים, שגדר חזקה וגבוהה יוצרת שכ̤נוּת טובה.
