"גדר הפרדה" הפכה ללהיט אולטימטיבי בכל הקשור לביטחון המדינה, בתשדירי התעמולה של השמאל, ב"פתרונות" הזויים של פוליטיקאים מכל המחנות וחמור מכל במוחם ודמיונם של אזרחים מבוהלים ברחבי ישראל. כל פעם שקורה אסון, כל פעם שחודר מחבל ומבצע טבח, מצביעים כולם בליבוי מסיבי של תקשורת, כי רק גדר הפרדה תפתור הבעיה. כמומחה בתחום הביטחון וכמפקד בצה"ל שהיה אחראי למערכת מכשול בגזרת פיקוד המרכז, אני בא ומכריז כי "גדר הפרדה" היא אשליה מסוכנת ובאה לשרת מאוויים פוליטיים.
הנחות ונתוני יסוד:
1. אורך הגדר המוצעת, מבית שאן ועד ערד היא כ-320 ק"מ (יתכן שתהיה ארוכה יותר או תקוצר במקצת בגלל תנאי שטח).
2. עלות גדר עם מרכיבים אלמנטרים (ללא מערכות נלוות של מכ"מים, מצלמות טלוויזיה, מערכות שיקוף ועוד) היא כ-1 מיליון שקל לק"מ. תוספת של מרכיבים מתוחכמים תוסיף לעלות של 1 ק"מ מיליוני שקלים נוספים.
3. אחזקה שוטפת של הגדר על כל מרכיביה (כולל כוח אדם) היא כמיליארד שקלים לשנה, על-פי נתוני משרד האוצר.
4. גדר בפני עצמה אינה מכשול.
5. מערכת מכשול מסיבית מסמנת גבול למעשה.
גדר אינה עומדת בפני עצמה כמכשול ולכן כשמדובר ב"גדר הפרדה", מתכוונים למעשה למערכת מכשול שכוללת מרכיבים רבים. אמנה רק את אלה שמדובר בהם היום באופן גלוי (לא אפרט אמצעים סודיים, ולא את עלותם):
1. גדר פיזית מצוידת באמצעי חישה אלקטרונים שתאפשר גילוי ואתראה של חדירה דרכה.
2. במקומות קרובים לריכוזי אוכלוסייה יהודית בקו המכשול, תיבנה חומת בטון למניעת אש שטוחת מסלול (ירי של רובים, מקלעים, טילי נ"ט וכדומה).
3. הצבת מצלמות באזורים רגישים, קרקעיות או מותקנות על בלונים או אמצעים אחרים.
4. הצבת מכ"מים נגד אדם באזורים מסוימים.
5. יש גם המציעים להניח מוקשים נגד אדם.
6. שערי כניסה שיוקמו לאורך צירים עיקריים ויצוידו במכונות שיקוף לכלי רכב וגלאי מתכת לבני אדם ועוד אמצעי בדיקה וגילוי.
7. סלילת מאות ק"מ של דרכי טשטוש ודרכי פטרולים שיאפשרו גילוי עקבות חדירה ותנועת סיורים ממונעים.
8. הקמת מוצבי תצפית ולחימה לאורך המערכת.
9. הקמת מחנות קדמיים ועורפיים מוגנים כדי לאפשר מגורים נאותים לכוחות שבקו ולאחזקתם.
מערכת מכשול, ותהיה הטובה ביותר, אינה שווה אגורה שחוקה ללא כוחות, שיגנו עליה ויתחזקו אותה:
· כוחות מאומנים לסיורים קבועים, לבדיקת עקבות, ופגיעה במערכת. כוחות אלה ונוספים גם יוזנקו אל אזור שאותרה בו חדירה, או לעיתים לאתראת שווא שנגרמה על-ידי פגעי טבע או אדם.
· מוצבי תצפית שיפעילו אמצעי גילוי שונים ביום ובלילה. וישמשו גם כרכזי אינפורמציה שתגיע ממערכות החיישנים הקבועות על הגדרות.
· מוצבי לחימה שיגנו על המעברים בגדר ויאכלסו חלק מהכוחות הלוחמים שיבצעו סיורים ו/או מיועדים להתערבות מהירה במקרה של חדירה.
· כוחות אחזקה טכניים, חיילים או אזרחים, שמשימתם תהיה לתחזק את המערכות הרבות ולתקן באופן שוטף ומיידי תקלות טכניות, מפגעי טבע ואדם.
· כוחות מנהלה ולוגיסטיקה שמתפקידם יהיה לתחזק את מערך הכוחות הגדול ולספק לו את כל השירותים הנדרשים למחיה (מזון, מים, דלק, תחמושת ועוד), וכמובן שירותי רפואה ותברואה.
מערך פיקוד ושליטה
כל האמור לא יכול להתקיים ללא מערך פיקוד ושליטה יעיל. התוואי שמדובר בו עובר בתחומי 3 פיקודים של צה"ל. כדי לשמור על יעילות ואחידות הפיקוד יצטרך צה"ל להקים את "פיקוד גדר ההפרדה", אשר משימתו תהיה לשלוט ולפקד על כל המערכת שתכלול כוחות של צה"ל, מג"ב, משטרה "כחולה" וגורמי ביטחון אחרים. מבלי להיכנס לפרטים, ללא מערכת כזו ניתן לצפות לתקלות רבות בפיקוד ושליטה שיגרמו בגלל בעיות של "תפר" בין פיקודים.
וזה עוד לא הכול!
כדי למנוע פעילות אויב לאורך הגדר, נראה הקמת אזור "חיץ". תחילה, בצורה כאילו אקראית, אבל בהמשך המצב יחייב זאת. מערך הכוחות מצידה השני (הצד של יהודה ושומרון) של הגדר יצטרך לענות על בעיות של: מארבי אויב לסיורים, ירי אש שטוחת מסלול על ישובים או אזרחים, אש תלולת מסלול של מרגמות וטילים. נהיה עדים למצב אבסורדי, שככל שיעילות הגדר תעלה והיא תמנע חדירה, כך יעלה האיום של ירי מעבר לגדר. עומק "רצועת החיץ" יהיה בהתאמה לתנאים הטופוגרפיים ולאיומים שנעמוד מולם. הכוחות שיושקעו למשימות אבטחת ה"חיץ", יהפכו אף הם למטרה לאויב ולכן יצטרכו להשקיע אמצעים ומשאבים רבים להגנתם. וכן, מערכות כמו מוצבים קרקעיים כלי רכב ממוגנים אמצעי תצפית ואתראה ועוד (להערכתי כל אלה לא נלקחו בחשבון כאשר דובר ב"גדר ההפרדה").
כמה זה יעלה לנו?
להערכתי, בודדים מכל אלה שמדברים על "גדר הפרדה" אכן חישבו את כל הנדרש לה. לא מבחינת משאבי אנוש ולא משאבים תקציביים. עקרון "נתחיל עכשיו ונראה אחר כך" שהוא קרובו של עיקרון "הסמוך" ו"הכול יהיה בסדר", פועל גם כאן. להערכתי, "גדר ההפרדה" תבלע את כל הצבא הסדיר להגנתה והפעלתה וחלק גדול מאוד מכוחות הלחימה במילואים (בגלל סודיות, לא אכנס כאן לפירוט).
כמו-כן, התקציב שיידרש להקמה ולאחזקה השוטפת יהיה ענק וקרוב לוודאי שייפול ברובו על מערכת הביטחון וידלל את קופת המדינה בצורה משמעותית. ועוד לא נגעתי בעניין הוראות הפעלת הכוחות, וכדוגמה אפרט רק את נושא הוראות פתיחה באש. קיימות שתי אפשרויות בסיסיות (שמהן יש אפשרות לנגזרות רבות), אציין רק את הבעיות העיקריות בכל אפשרות:
א. פתיחה באש מיידית על כל אתראה בגדר, אל אזור ההתראה/חדירה וכן על-ידי הכוח בעת תנועתו למקום האירוע. הבעיה: תתכן פגיעה בפועלים קשי יום שיסתכנו בחציית המערכת. או פגיעה בילדים שיתנכלו לגדר במצוות מחבלים או כתעלול ילדים. האם תוכל מערכת ההסברה הישראלית להתמודד עם תמונות של גופות נקובות בכדורים של ילדים או מבוגרים לא חמושים? התשובה ברורה: לא תוכל.
ב. הוראות מחמירות, שימנעו פתיחה באש מיידית, אלא יחייבו לוודא תחילה מה קרה? לנסות לאתר אם מדובר במחבלים או "סתם" פועלים או ילדים. הבעיה: כוחותינו יהיו חשופים יותר לסכנה, ההיסוס והמחשבה "איך לא להסתבך" עלולים לגרום לנפגעים בקרב כוחותינו כתוצאה מזיהוי לא נכון, מהטעיה של האויב ובעיקר מהיסוס ברגעים שנדרשת בהם נחישות ומיומנות כמעט אוטומטיים.
ועכשיו לחמור מכל!
"גדר הפרדה" כזו שתלך ותתעבה, תלך ותגדל, תהפוך לעובדת גבול בין שתי מדינות. וכך - במו ידנו, או על-פי "חזון" הנוגעים בדבר, תוקם מדינה ערבית ממערב לירדן שגבולה עם מדינת ישראל תהיה "גדר ההפרדה". הישובים היהודים, ביהודה ושומרון, יהפכו ל"ישובים מעבר לגדר" ותושבי יהודה ושומרון יהפכו ליהודים שחיים בארץ אויב. הסכנות רק יתגברו, חדירה לישובים תהפוך למטרה עיקרית של האויב, כמו התנכלות לתנועה בכבישים. להגיע הביתה מהעבודה יהיה למבצע, תתחיל תנועה בשיירות מאובטחות ונוהלים אחרים, כפי שקיימים היום בחבל עזה ואף חמורים יותר. אבטחת הישובים וצירי הגישה תיפגע מעצם השקעת מרבית הכוחות ב"גדר ההפרדה", והנטל על הצבא הסדיר והמילואים יגדלו.
איך נתמודד עם הבעיה? עיקר הנטל לביטחון ייפול על כתפי התושבים ביהודה ושומרון, ואילו מציעי "גדר ההפרדה" אלה הנגועים בשאיפה לראות אותנו עקורים, הם כבר מסבירים לנו היום, שאת הישובים "המבודדים" יש לפנות. אחר כך יבוא תור הישובים "הרחוקים". וככל שיגדל הלחץ על כוחות הצבא בשטח וחלילה יהיו גם נפגעים רבים, נשמע את הקוראים לעקור את כולנו, כי הנטל התקציבי יהיה גדול וכן הנטל האנושי. יקומו ארגוני שמאל קיצוני כדוגמת "ארבע אימהות" במימון של שונאי יהודים וישראל בארץ ובחו"ל וידרשו: "להחזיר את הבנים הביתה מהביצה של יהודה ושומרון", ואנחנו עלולים להיות עדים לטרנספר. לא טרנספר לערבים, אלא טרנספר ליהודים מלב ארץ ישראל.
אם כן מהי האלטרנטיבה?
האלטרנטיבה, למרות שנראית מסובכת, היא די פשוטה ומותנית בהחלטה של מנהיגות המדינה. האלטרנטיבה היא לחימה בטרור בצורה שונה מזו שנעשית היום. לחימה עד חורמה. השמדת המנהיגות של הטרור, ללא אבחנה בין "גורמי טרור צבאי" לבין "גורמים פוליטיים ורוחניים". הבחנה מעין זו נותנת מחסה למנהיגי הטרור. מנהיגות טרור היא מנהיגות אחודה ואותה יש להשמיד תחילה.
השמדת מנהיגות הטרור תגרור אומנם תגובות בינלאומיות, אבל הסברה נכונה תוך מתן דוגמאות מלחימת ארה"ב, בריטניה וארצות אירופה אחרות בטרור, תבהיר לכל, כי אין במלחמה כזו דרך אחרת ומה שנכון לעשייה על-ידי דמוקרטיות גדולות, מותר גם לנו. השמדת מנהיגות הטרור צריכה להיות מלווה במלחמה בלתי מתפשרת בכל גורמי הטרור האחרים שבשטח. חשוב מכל יהיה להחזיר למדינת ישראל את גורם ההרתעה, גורם שכורסם עם השנים וכמעט קרס בבריחה מלבנון.
סמוע כמשל. בשנת 1966 עלה רכב של צה"ל על מוקש באזור יער יתיר ושני חיילים נהרגו. צה"ל יצא בעקבות המחבלים ותקף את הכפר סמוע שבדרום הר חברון. יותר מ-100 בתים פוצצו, תגבורת של צבא ירדן שיצאה למקום הושמדה על-ידי חסימה של צה"ל, מטוס קרב ירדני שהגיע לגזרת הפעולה הופל על-ידי מטוסינו. מאזור דרום הר חברון לא יצאו יותר מחבלים. המסקנה ברורה, הפוגע בנו חייב להיענש כל כך קשה שמבצעי מעשי הנבלה יאבדו את תמיכת הרחוב הערבי. מחבלים לא יוכלו למצוא מחסה ומקלט בכפרים, אם אלה ידעו שייפגעו קשות בגלל מעשיהם . אין דרך אחרת למלחמת קיום.
הסתגרות מאחורי "גדר הפרדה" היא שגיאה חמורה מבל בחינה אפשרית ולא תפתור שום בעיה. יהיה זה כמו לתת גלולה נגד כאב ראש לחולה סרטן. אם חפצי חיים אנחנו, יש להתנגד לרעיון "גדר הפרדה" ולהציב במקומה את המלחמה האמיתית במבקשי נפשנו.
