גל הפיגועים האחרון החל כנראה בנקמה על ועידת הנגב שבה קידמו שרי החוץ של ארבע מדינות ערביות (מצרים, אמירויות, בחריין, מרוקו) וישראל את הנורמליזציה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסוגיה הפלשתינית. אך ספק אם זה היה הטריגר היחיד לגל הפיגועים הנוכחי.
ג'נין הפכה ל"עזה הקטנה"
מלבד פסגת שדה בוקר, ראשית רמדאן ויום האדמה שחל ב-30 במרס, יש סיבות נוספות לגל הטרור בעיתוי הנוכחי. נראה כי הרשות הפלשתינית איבדה שליטה על ג'נין שהפכה ל"עזה הקטנה". בעוד שהרשות הפלשתינית בראשותו של אבו מאזן והפתח נמצאת במצב של נתק ממושך ועוינות מול חמאס ברצועת עזה, במחנה הפליטים של ג'נין מתקיימת מעין אוטופיה של פיוס. במחנה ישנו שת"פ נדיר בין כל הפלגים הפלשתינים: חמאס, ג'יהאד איסלאמי, החזית העממית ואפילו פלגים סוררים בפתח כגון שרידי גדודי שוהדא אל-אקצה. שני המחבלים האחרונים היו אומנם חלק ממה שמכונה המחבלים הבודדים, שקשה מאוד למערכת הביטחון לסכל את פיגועיהם, אך השתייכו למשפחות של חברי פתח.
למרבה הצער, מעמדו של אבו מאזן לפי כל סקרי דעת הקהל נחלש מאוד והוא אינו פופולרי ברחוב הפלשתיני, אפילו לא בגדה המערבית. אז מהי עמדת הרוב בשטחים? ערכתי תקציר של הקלטת יוטיוב ומאמר דעה, אותם פרסמו שני פרשנים מובילים בתקשורת הפלשתינית בחו"ל, שאינם כותבים במגבלות הצנזורה ברשות או בעזה. שני הפרשנים שייכים למעמד המשכיל של הפזורה הפלשתינית החילונית. הראשון הוא העורך והפרשן הוותיק עבד אל-בארי עטואן, העורך הראשי של "ראי אל-יום". השנייה היא סנא אל-עלול, עורכת "אל-קודס אל-ערבי" מאז 2013.
הפלשתינים אינם שני ה"עבאסים" ובוגדי הנורמליזציה
עבד אל-בארי עטואן אומר כך (8.4.22): "ישראל כעת בתבהלה, נגמרו 20 שנות שקט ורווחה. הישראלים חשבו שכל העם הפלשתיני הוא מחמוד עבאס (אבו מאזן) הכנוע. לא כך! העם הפלשתיני הושפל כפליים, בידי הרשות הפלשתינית ובידי ישראל - מחסומים, הפקעת אדמות, התנחלויות, מעצרים, חומה, הרעבה. מה ציפו מהעם הפלשתיני, שיגיד תודה על הכיבוש? זה עם שנלחם כבר 100 שנה על זכויותיו. ואז מגיעים אלה שעושים עם ישראל נורמליזציה והופכים לכלים בידי הכיבוש. מה שמגוחך הוא שארבעה שרי חוץ ערביים משוחחים עם לפיד על הסכנה הגרעינית האירנית במרחק של כמה קילומטרים ספורים מהכור בדימונה. רעד חאזם (המחבל שביצע את הפיגוע בדידנגוף) הוא גיבור, איש אחד עם רובה מול אלף חיילים ושוטרים, והאזרחים בורחים כמו עכברים. זו הבעיה של ישראל - היא חושבת שכל הפלשתינים הם כמו הרשות הפלשתינית, שאפשר להכניע אותם בתשלום משכורות. אנחנו לא מקבלים את הטענה שהישראלים (עליהם ירה רעד) הם אזרחים. כולם למעשה צבא ומשטרה וביטחון. כשראש הממשלה בנט אומר לכל המתנחלים (אזרחי ישראל) לשאת נשק, אז הם לא אזרחים. אני מזכיר שכל הישראלים הם למעשה חיילי מילואים..."
עטואן מוסיף: "נתנו לערביי 48' לצבור נשק כדי להרוג זה את זה, ועכשיו קם הגולם על יוצרו והנשק מופנה נגדם בפעולות צבאיות. ארבעה פלשתינים (מבצעי הפיגועים) עשו צחוק מאגדת הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, שמתיימר ללמד את כל העולם איך להילחם בטרור. מה שהוציא אותי מדעתי הוא השאלה, איך מחמוד עבאס גינה את הפעולה? פשוט שישתוק, מוטב כך. קרה אי-פעם שממשלת ישראל גינתה הרג של פלשתינים? בושה וחרפה! ישראל וארה"ב הכריחו אותו לגנות. הפלשתינים אינם כמו שני ה"פקידים" של ישראל, מחמוד עבאס ומנסור עבאס מערביי 48', שני ה"עבאסים" למעשה אינם פלשתינים ואינם חולקים ערכים פלשתינים. המלחמה אינה עוד בשטחים אלא עברה כיום לעומקה של ישראל. רוב הפעולות יצאו ממחנה ג'נין, בסך-הכל אזור של ק"מ אחד, אותה ג'נין שעמדה בפני צה"ל 12 יום ב-2002. אני בהחלט מבין את חלוקת הממתקים בשטחים, בלבנון, באלג'יריה ובעוד מקומות, זו תגובה טבעית. רעד הלך למסגד ביפו, התפלל ומת כשהיד ולא נכנע כשהוא מגן על דתו, אמונתו ואומתו הערבית. אלה שעושים נורמליזציה אינם חלק מהאומה הזו - הבוגדים הישנים (רמז למצרים ולירדן) והחדשים (אמירויות, בחריין ומרוקו). זו תקופה חדשה, היום מייצרים (בג'נין) רובים, מחר ייצרו טילים!"
"רישיון להרוג"
סנא אל-עלול כתבה (8.4.22) כי ישראל מנצלת את הפיגועים לצורך "רישיון להרוג פלשתינים". היא כתבה על כל אחד מהמחבלים, כי "כל אחד מהם בן אדם עם משפחה, היסטוריה וחיים". למחבל בדיזנגוף קרובי משפחה מהפתח שהשתתפו באינתיפאדה השנייה וכמה בג'יהאד האיסלאמי. הפיגועים, לדעתה של אל-עלול, אפשרו לישראל לשחרר כל רסן והיא העניקה אור ירוק "לעשות הכל". לטענתה, רה"מ בנט אמר כי עוברים מהגנה להתקפה, מה שאומר שצה"ל קיבל "רישיון להרוג פלשתינים בג'נין". אח"כ בן-גביר עלה להר-הבית, גם שר החוץ
יאיר לפיד עלה להר-הבית [לא עלה, רק סייר בעיר העתיקה] ולבסוף בנט אמר כי ללחימה בטרור לא יהיו שום מגבלות. אל-עלול מסכמת באומרה, כי "ישראל קראה לאזרחיה לשאת נשק, קריאה שמשמעותה רישיון להתנקם בערבים. כלומר, להרוג על בסיס גזעני, ולאיים לסלק את הפלשתינים מארצם, אך ההפך (שפלשתינים יעשו זאת) אסור".
שנאה ליו"ר הרשות
האמת הקשה היא שכל מחבל הופך לגיבור בשטחים. אין מדובר עוד בהסתה של חמאס והג'יהאד, אלא בקונצנזוס רחב ברחוב הפלשתיני. אבו מאזן והרשות הפלשתינית מצויים היום במצוקה. הראיס זקן והמאבק על הירושה עלול לפרק את הרשות, משמע שהמצב בגדה הוא פצצת זמן.
בשנות ה-90 שימשתי כמתורגמן לעיתונות הזרה בשטחים בימי תהליך אוסלו. פלשתיני שראיינו בחברון ב-1998 קילל את
יאסר ערפאת ואמר: "הוא בוגד שמשתף פעולה עם האויב הציוני. איך הוא מוכן לנהל מו"מ על 20% מאדמת פלשתין (הגדה המערבית ועזה) וויתר על השאר, והכל תמורת כסף שהוא והבכירים ברשות מקבלים מאמריקה ושמים בבנקים פרטיים". חלפו יותר מעשרים שנה אך כמדומני, התפיסה בשטחים כלפי הרשות הפלשתינית לא השתנתה מאז.
