זירת קודש שהייתה לזירת פשע

אבנים, סכינים, רובים, קריאות קצובות, מבטים רושפים, צרחות עם קצף על שפתיים, זיעה, תעוקה, עשן סמיך, ריצה מטורפת, הסתתרות אחרי חומות, סלעים מנותצים ההופכים לאבנים קטנות, סירנות, אמבולנסים, מעצרים, קללות, חרפות, נאצות, גידופים, דרך משונה לציין מועד וחג, דרך מוזרה ביותר להתפלל לאלוקי העולם, מציאות מוזרה להיאבק ולהילחם במקום הקדוש ביותר עבורך.

ברוכים הבאים להר-הבית למסגד אל-אקצה, לחגיגת רמדאן המסורתיות. ברוכים הבאים לבית המדרש לשנאה, לאיבה, למחלוקת, לריב ולמדון. ברוכים הבאים לגיהינום בשם האל הרחמן הטוב והמטיב. התהיות הן רבות וקשות. היאך מקום אשר היה אמור לסמל את כל הטוב והיפה, את הטוהר והאהבה, את האחווה והרעות, את ההתייחדות עם הבורא מתוך כבוד הופל לזירת מלחמה, היאך חגם הופך לאיידם, היאך זה שבשם אלוהים פוגעים במעשה ידיו.

היאך כלי הקודש מלבים את אש הזעם, מחרחרים שנאה, מסיתים ללא הפסקה ומפיצים דברי כזב, חומרי בעירה להמון המוסת והכל בשם האל הטוב, החנון והרחום. בני תרבות אינם מכלים זעמם בבני אדם, בני תרבות אינם שואפים לרצוח בני אדם, בני תרבות אינם גורמים צער לבני אדם אחרים. בני תרבות עובדים את בוראם, מתוך כבוד, מתוך קדושה, מתוך יראה, באהבה.

לפני שהמסבירים הסדרתיים יתגייסו בצו שמונה, לתת הסברים על המניעים להתפרצות הזעם הסדרתית הבלתי נשלטת, מקיפוח, כיבוש, אפליה, דיכוי, אהבה נכזבת, עליית מחירי הזעתר, סכסוך אישי, הפרעת נפש, כעס על העולם, ועוד ועוד ועוד, ישנו הסבר אחד ויחיד, הסבר אשר אותו יש מי שמסרבים להפנים, להבין ולקבל. השנאה ליהודים על-ידי מבקשי רעתנו, אינה מולדת כי אם נרכשת, לכל תקופה יש את הסיבה המיוחדת לה כדי לשנוא את היהודי.

עוד הרבה לפני שמישהו חשב על הקמת המדינה, לפני הכיבוש, לפני הדיכוי, לפני האפליה, לפני הגזענות, הועלו יהודים על המוקד בכל מיני מקומות בעולם. מפוגרומים דרך עלילות דם, ועד לרצח עם, מאינקוויזיציה דרך הפרעות ועד לשואה, עוד טרם הוקמה המדינה התקיימה השנאה המסורתית ליהודים באשר הם. המציאות המוזרה והמשונה, המעוותת והבלתי הגיונית בעליל בה אדם זועם, כועס, מוחה, מביע את זעמו ותסכולו דרך הסכין, דרך קנה הרובה דרך המוות, היא מציאות מעוותת אשר נרכשה בזכות ההסתה ומסע השנאה אשר מתקיים בכל יום וכמעט בכל מקום בעולם ואותו אנו פוגשים גם בבית התפילה המוסלמי לאל הטוב והרחמן.

הר-הבית, מסגד אל-אקצה חייבים להיות מקום של שלום, של סובלנות של כבוד הדדי, של חיבורים, מקום המפיץ אהבה לעולם. החלטתם המודעת של המנהיגים הערבים בישראל וההנהגה המוסלמית בעולם הערבי כולו "להגן על אל-אקצה" וש-"אל-אקצה בסכנה" הם מהשקרים, הבדותות והכזבים הנפיצים ביותר, המסוכנים ביותר. חופש הפולחן על הר-הבית נתון לכל בני הלאומים והדתות באופן מלא, סליחה, כמעט מלא. ליהודים, בעלי הבית של הר-הבית, בלב עיר הבירה שלהם, אסור להתפלל על ההר, אסור להניע שפתיים, אסור לקיים פולחן דתי.

"ביתי בית בחירה יקרא לכל העמים", זהו הציווי הנדרש, זוהי אמונת העם היהודי, כל העמים מוזמנים כאורחים רצויים, על-ידי בעלי הבית להתפלל על הר ה', בלי סכינים, בלי רובים, בלי אבנים, בלי נרצחים.