שנותי העמוסות נכנעו

אֲנִי לוֹחֵם חֵרוּת נָחוּשׁ
הוּבַסְתִּי בַּמַּעֲרָכָה עַל הַחֵרוּת
לָחוּשׁ וְלִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאוֹת
לְחַבֵּק אֶת פְּרִיחַת חֹדֶשׁ נִיסָן
לְהִשְׁתַּזֵּף בִּצְמִיחַת חַג הַחֵרוּת
לְלַטֵּף אֶת הוֹדוֹ.

לַמְרוֹת שֶׁשְּׁנוֹתַי הָעֲמוּסוֹת נִכְנְעוּ
נִסִּיתִי בְּחַג הַחֵרוּת לְהִלָּחֵם עַל חֵרוּתִי
וַאֲנִי בּוֹשׁ לְהַקְלִיד אֶת הַמֵּלִּים -
הוּבַסְתִּי בַּמַּעֲרָכָה עַל הַחֵרוּת
כְּשֶׁהַמַּקֵּל הוּא לִי רֶגֶל
הַמְּדַדֶּה בְּלַיְלָה שֶׁכְּבָר לֹא יֵרְדוּ בּוֹ טְלָלִים
נֻקְשֶׁה וְקַר נָח מִסְּבִיבִי הַמִּדְבָּר
כְּשֶׁאֲפִירְיוֹן הַשַּׁחַק הַמְּפֹאָר
מוּנָח בְּדַרְכִּי קָרוּעַ וּבְְלוּיָיו הַבּוֹכִים
מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי לַאֲחוֹתָם
וַאֲנִי חֲסַר אוֹנִים.