וינייטה תל אביבית

מי שעובר בסמטת לב מ"גינת צמח" אשר ברחוב חיסין במרכז תל אביב לשדרות בן ציון, לא יכול שלא להיתקל באדם, שאם לא יורד גשם, אז במשך היום ועד ערבו, הוא יושב על ספסל. באחד הערבים כשעברתי, בדקתי את הטמפרטורה - היא ירדה בשעות הערב ל-9 מעלות. לא ירד גשם אך הקור צבט. הוא ישב על הספסל. לעתים הוא מעתיק את ספסלו, מעונו היומי, מסמטת לב לשדרות בן ציון הסמוכות. הוא לא ישן על הספסל. הוא מופיע עם השמש ומלווה אותה בשקיעה ומעבר לה. הוא לבוש בקפידה. בדרך כלל שחור או אפור. לא צבעוני. החולצה נקייה וכאילו תפורה עליו. אם קר הוא לובש מעיל קצר, דק או מרופד במקצת. אם חם, הוא לובש חולצה עם שרוול ארוך. הוא לובש בדרך כלל מכנסיי ג'ינס או מכנסיים הדוקים לרגליו. גם בחום הכבד ביותר לא ראיתי אותו לובש מכנס קצר. הוא מסורק למשעי ונעלי הבד נקיות. איני זוכר אותו נועל סנדלים ללא גרב.

ובצד על הספסל התרמיל שאתו. תמיד אותו תרמיל. בצדו, גם כן תמיד, איזו שקית פלסטיק מאיזה סוּפֶּר. תמיד מאותו סופר. לא מעבר לזה. עובר אורח מתמיד כמוני ימצא אותו לעתים משפיל את עיניו או עיניו סגורות כשראשו מורם אל השמש אף שהיום מעונן. אפשר ועיניו פקוחות כאשר אין אדם בסביבה וכשמישהו עובר הוא עוצם את עיניו. עם זאת, יש והוא מפנה את מבטו אליך, מתבונן בך, מודד אותך. ואז אני מסיט מבט ולא יכול לשים לב מה צבע עיניו. והוא יושב שם שעות רבות. במקרה אחד עשיתי את הדרך מסמטת לב לשדרות בן ציון פעמיים, פעם לפני הצהרים ופעם אחרי הצהרים והוא חובש את הספסל. לרוב אותו ספסל. בשנה האחרונה בטנו טפחה והשיער האפיר במקצת.

זה לא ה"הומלס", הטיפוסי, הזרוק, המתנדנד ממנת יתר או סתם משרך דרכו. הוא מיוחד. והוא מדגיש את ייחודו. אין לי ספק שעובדי חברה וסעד בעיריית תל אביב מכירים אותו ומן הסתם הציעו מקלט ותמיכה אך העובדה שביתו ברוב הימים הוא הספסל בסמטת לב מלמדת שהוא דחה את המחווה. כאן הטירה שלו, כאן הכס שלו. אני לא ראיתי מישהו ניגש אליו אבל היו כאלה שלא רק שוחחו אתו אלא הצליחו להביא לו אוכל חם. ואני יודע על כמה אנשים שלא רק הייתה להם גישה אליו אלא הוא גם הזדהה בפניהם. הוא לא בא אליהם. עולמם זר לו. הם באים אליו - אל עולמו שלו. אך גם זאת להצצה בלבד. אגב שמו ידוע, אך מחממת הסודיות שאופפת אותו אני נמנע מלציין אותו.

הנסיך

האדם הוא נסיך. זה הסוד שדלף. צאצא לקטרינה הגדולה, השנייה, ולא הראשונה שהייתה נשואה לפיוטר הגדול, או כפי שהוא מוכר - פטר הגדול, האיש שהביא את אירופה ומנהגיה לרוסיה ונחשב לאחר הרפורמאטורים הגדולים בהיסטוריה שלה. משנת 1672 ועד למותו של אחיו, איוון ה-5, הוא חלק את שלטונו עם איוון שהוגדר כיצור חלש. עם מותו של האח, מלאה את תפקידו, והפעם בצורה נמרצת ופעילה - יקטרינה, או קתרינה הגדולה כפי שהיא מוכרת.

במהלך חייו קבע פיוטר שהריבון המכהן יבחר את יורשו ללא קשר לסדר ירושה אחיד. כאשר מת ב-1725, פיוטר לא הספיק לבחור את יורשו ועל כן החלה תקופה של משברי ירושה ממושכים שנמשכה עד לשלטונה של יקטרינה השנייה. האיש שעל הספסל רואה עצמו, כאמור, צאצא של יקטרינה השנייה, פרי אהבים שלה ושל סרגיי סאלטיקוב אחד המאהבים של יקטרינה שנולדה בשם סופיה אוגוסטה פרידריקה פון אנהלט צרבסט. היא לא נולדה ברוסיה אלא בעיר שטטין שבגרמניה כיום שצ'צי'ין בפולין.

מידע זה על יקטרינה מקורו בוויקיפדיה. שכן, איש הקשר לא מסר לי מאומה זולת שמדובר בנסיך, וזאת כדי לשמור על זכות הפרט של היושב על הספסל. מכיוון שהוא טוען לחלקו בשלשלת המלכותית, בדקתי את הפרטים על הצארינה השנייה. לשני בני הזוג המלכותיים היו מאהבים, ויקטרינה אף רמזה שבנה פאבל הוא בנו של אחד ממאהביה, כאמור, סרגיי סאלטיקוב, אם כי היה דומה לבעל, פיוטר אף הוא.

ביולי 1762, בזמן שפיוטר שהה בביקור בהולשטיין, בגרמניה, מקום הולדתו, השתלטה יקטרינה על כס המלוכה, בעזרת בני האצולה שתמכו בה, ביניהם היה אחד המאהבים שלה, והיו לה רבים, בשם גריגורי אורלוב ואחד ממקורביה, ניקיטה פנין. פיוטר נאלץ לוותר על כתרו וב-17 ביולי 1762 נרצח על-ידי אחיו הצעיר של גריגורי, אלכסיי אורלוב.

כל זאת למדתי כערך מוסף, תוך כדי תהייה על שורשיו של האיש על הספסל. בדמיוני שלי הוספתי סוסים. אני חובב סוסים מאז נעוריי ולא מתקבל על הדעת ממלכה בלא סוסים. ומן הסתם, האדם על הספסל מדמיין לעצמו כמי שיושב על בימת ההצעדה כאשר למטה עוברים הפרשים הכבדים על נסיהם ושריוניהם ואחריהם בדהירה קלה רכובים ההוסארים בגלימות הצבעוניות כשאחת מרגליי סוסיהם הקדמיות מורמת מעט בכפיפה, סמל לכריעת ברך ככבוד לשליט על הבמה.

אשר לדם הכחול, שלו הוא טוען, בכך, הבנתי, שאין לו ספק. והוא כנראה מכיר את העובדה שרבים מצאצאי המלוכה באירופה לא זוכים לסגידה או למצער לתשומת הלב שלה הם ראויים. לכך אני יכול להוסיף, שבימינו רבים מאוד נכנסים לקטגוריה הזאת. תשומת לב אינה הֶלֶך במחוזותינו. ביליוני אנשים בודדים.

עולם אחר

מערכת הכרה שלנו במציאות, לאמור ההוויה, בין אם זאת ילודת התודעה ובין אם להפך, היא הורתה - העולם, כפי שאנו תופסים אותו ולומדים אותו -הוא בהָכָּרָה, במוח. ואם זה ככה הרי לאיש על הספסל ישנה הוויה משלו וכפועל יוצא עולם משלו. כל מה שהצופה כמוני מתבקש לעשות הוא להיעזר בתורת האֶקזיסטֶנציאָליזם, בעברית - קיוּמָנוּת. הכוונה היא לאדם, כאדם שחי, מרגיש ופועל. במרכז תורה זאת עומדות סוגיות כמו חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות. הפילוסוף והסופר ז'אן פול סרטר, מהוגי האקזיסטנציאליזם, קבע שבמרכז הרעיון הוא הקיום למָהוּת. לאמור שהאדם הוא קודם כל קיים ורק אחר כך הוא זה שנותן משמעות בחיים. ומי שבפועל מפרש משמעות ייחודית זאת הוא האדם עצמו ולעצמו.

יתרה מזאת, הוגה הדעות, הפילוסוף, והפרופסור לנירולוגיה ופסיכיאטריה, יהודי ניצול שואה, וויקטור פרקנל, הרי קבע כי משמעות אינה יכולה להינתן אלא להימצא. במילים אחרות האדם הוא, הוא, שנותן משמעות לחיים. אלא במקרה שלפנינו, המשמעות היא נחלתו שלו, ואין לאדם דריסת רגל אליו, אלא אם זה שטוען לכתר יאפשר לו. זאת החרות שהיא שלו ועליה הוא שומר. במוסגר, הנושא העסיק אותי באחד מספריי - "כמו פרש קווקזי", רומן שבו הדמויות המרכזיות, אחד מהם הוא יעודי ואילו השנייה גורלית. כל אחד ואחת עם המשמעות המיוחדת.

היושב על הספסל הוא אדם שברא לו עולם משלו. בעולמו שלו, אפשר שיש אלוהים, שכן קאתרינה הייתה נוצרייה אדוקה. אלא שהנסיכות שלו קיימת בעולם שבו הצאר החדש פוטין לא שייך בכלל לרוסיה. בעולם הזה אוקראינה לא נלחמת על נפשה וקיומה. אין הברית האטלנטית שמאיימת, כביכול, על רוסיה. העולם לא מוצף בפליטים, לא של דאעש ולא של פוטין. אין קורונה. אין בעיות אנרגיה. אין סביבה מזוהמת. אין מזרח תיכון חדש ולא ישן ואין שטחים כבושים וחמאס וחיזבאללה, ואין מחבלים ושָהידים. גם לא משמרות המהפכה וכוח אל קודס האירניים. הוא לא מכיר את ממשלת השינוי בישראל שבאה אחרי שלטון ממושך של ביבי נתניהו. הוא אפילו לא יודע על שלטונו של ביבי, לרבות תיקי האלפים שלו. הוא העולם. I am the world על משקל השיר הידוע כמחווה לאפריקה we are the world של מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י שהושר בשעתו על-ידי קבוצה של 45 כוכבי הזמר.

חתני יורם, שאתו שוחחתי על אותו אדם על הספסל, הפנה אותי אל השיר שכתב, הלחין וביצע, הזמר והמלחין הידוע, רמי פורטיס בשם: "איפה הסוסים". אני מביא את השיר בשלמותו כפי שהוא מתפרסם ברבים.

על ספסל מתחת עץ ושקי אשפה
יש לו בית ויש לו ממלכה
חי בעגלה של סופרמרקט מלאה סודות
כמו שלט מהבהב של תקוות אבודות
אמרו שהוא היה מלך של ארץ רחוקה
אמרו שאישתו ברחה
אמרו שהוא היה עשיר אך נשאר ללא פרוטה
איש ההוקוס פוקוס המופלא

איפה הסוסים?

מהבהב לרגע כמו כוכב ובוער עד שנטרף
מדבר עם השמיים ולוחש תפילה
הוא בשידור ישיר עם הלא נודע
אמרו שהוא היה מלך של ארץ רחוקה
אמרו שהוא היה עשיר אך נשאר ללא פרוטה
אמרו שזה מקרה אישה
איש ההוקוס פוקוס המופלא

איפה הסוסים.

אכן, כאילו רמי פורטיס נתקל באיש מסוגו של האדם על הספסל אך זה לא יושב מתחת לפחי אשפה ולא עושה הוקוס פוקוס.הוא יושב על ספסל רם ונישא, כאשר כל אנשי המלך ברחו, וגם סוסיהם, והוא נשאר לבד- בעולם שלו .ומי אנו שנאמר לו איזה עולם טוב יותר.