מוסטנג בחצי היום

היה זה בחצי היום, צהריי יום לפני החג השני של פסח. המושבה הגרמנית בירושלים הייתה מלאה מבקרים וסועדים. החנויות מוצפות קונים והלב עולה על גדותיו. סופסוף נסיר מעלינו את עול מסכות הקורונה ונחזור לימים הטובים כבעבר, חופשיים ומאושרים! אירועי הר-הבית כהו לנוכח השמש שפיזזה על פנינו בשמחת חג. אפילו קולות צופרי האמבולנס ושני הקטנועים שנסעו אחריו, כמו שני ילדים קטנים הרצים אחרי אימא שחצו את רחוב עמק רפאים בסערה, לא הצליחו להשבית את שמחתי. זו בטח יולדת, חשבתי בלבי, כפי שאני חושבת תמיד כשאני שומעת ורואה אמבולנס צופר ביבבה מתחננת כאומר: "פנו חיש הדרך, לא נעים ללדת תינוק באמבולנס".

עמוסת קניות מהסופר פארם, פסעתי למכוניתי לאיטי כשבטני הריקה התחילה לדבר איתי בשפה מקרקרת המובנת אך לה ולי וטענה כנגדי - אוטוטו השעה שתיים וחצי ולא הכנסת דבר אל פיך זולת כוס מים בבוקר. אולי שכחת, אך כיפור עבר חלף על פנינו זה מכבר והצום עמו. מצווה היא לאכול בחג... קרקרה וצדקה!

מכונית מוסטנג שחורה

הנחתי את הקניות במכוניתי והתקשרתי לידידתי, דלית. היא שמחה להיפגש במושבה ולסעוד עמי במסעדת הסושי. "מיד אגיע, אני בסביבה", אמרה. נעלתי את מכוניתי וצעדתי לכיוון המסעדה. והנה, לנגד עיניי החנה נהג בצד הכביש מכונית מוסטנג שחורה וארוכה. מה אומר לכם רעיי, מכונית יפהפייה ומבריקה שעל חרטומה נצמד סמל של סוס דוהר בצבע כסף! לא בכדי גברים משווים מכונית יפה לאישה יפה. הנהג יצא מהמכונית ואמרתי לו בהתפעלות אין קץ: "איזה יופי של מכונית, תענוג להביט בה. תיהנה ממנה".

הגבר חייך כאחד המורגל להערות מעין אלו ואמר: "תודה רבה, תודה! הלוואי ואני הייתי כמוך, מתפעל ממנה ושמח בה, אפילו את עצמי אני לא אוהב". "הו, מה חבל", אמרתי בצער, "אם אתה לא אוהב את עצמך, אתה לא יכול לאהוב אף אחד, כי האהבה צריכה לצאת ממך אל זולתך. אם זה מצבך, אפילו מכונית יפה כזאת לא תשמח את לבך". הוא הביט בי ואמר: "את צודקת! לא מזמן התגרשתי ובאלו המילים טענה גרושתי כלפיי, שאני לא יודע לאהוב".

"לפי המכונית, אני מבינה, שאתה לא עני ואולי משום כך אתה לא משקיע רגשות בזולתך ומרגיש שהכול מגיע לך, או אולי משום שלא קיבלת אהבה מהוריך ולכן לא 'למדת' לאהוב, לא את עצמך ולא את האחרים. אם אתה מוכן, אלמד אותך במספר משפטים, איך תוכל לאהוב אותך תחילה ואחר כך את זולתך".

עיניו אורו בסקרנות והוא שלח אליי חיוך קטן ומייחל ואמר: "נו, נשמע אותך ונלמד משהו בחיים". הטלפון החל לצלצל צלצול פעמוני בתיקי. ידעתי שזו ידידתי שהגיעה למפגש ותוהה היכן אני... ואילו אני, נמצאת כעשרים צעדים ממנה נותנת שיעור בחוכמת חיים לגבר נעדר אהבה שאיני מכירה.

פיסת חוכמת חיים לגבר זר

"משום שפרסת בפניי פיסת חיים שלך, אנדב לך פיסת חיים שלי. לפני המון שנים התגרשתי מבעלי. הייתי אז אישה צעירה ללא הורים, ללא כסף ובית, עם אחות קטנה ויחידה שהייתי צריכה לדאוג לעתידה ולשני ילדים קטנים שהיו סמוכים על שולחני הריק. ישבתי עם עצמי וחשבתי: איך אתקיים, איך אעמוד חוצץ מול העולם האכזר שמולי ואיך אהיה 'מחוסנת' מפני לשון הרע ו'חברים', שלא תמיד היו דורשי טובתי והעיקר, איך אלמד לאהוב את עצמי עם מה שיש ומה שאין בי? ישבתי וכתבתי פילוסופיית חיים משלי העומדת על שלושה 'יסודות חיים', שעל פיהם אני חיה ונוהגת עד עצם היום הזה!

היסוד הראשון: להכיר את עצמי. לקחתי דף נייר חשבון כפול ופרסתי אותו למול עיניי. בראש החצי הימני כתבתי 'פלוס', ובראש חצי הדף השמאלי כתבתי 'מינוס'. התחלתי בצד של הפלוס וכתבתי את כל הדברים החיוביים שאני יודעת שהתברכתי בהם. עברתי לחצי הדף המסומן ב'מינוס' וכתבתי את כל המגרעות שיש לי. שמחתי לראות, שהרשימה של הפלוס ארוכה מזו של המינוס והבטחתי לעצמי, שבמשך חיי אשתדל לשפר את הטעון תיקון ולהעביר מרשימת המינוס של מגרעותיי לרשימת הפלוס של יתרונותיי.

עכשיו, אחרי שהפנמתי את מהות היסוד הראשון, לא יפתיע אותי או יעליב אותי אף אדם. יכולים לומר עליי מה שרוצים, אני מכירה את עצמי לטוב ולרע, לא קופצת מעל הפופיק ויודעת בדיוק כמה אני 'שווה' לעומת האחרים, ועד היכן אני יכולה להגיע בהגשמת חלומותיי.

היסוד השני: לחלק את העולם, שהוא מאה אחוז, לעשרים אחוז ולשמונים אחוז. על עשרים האחוז נמנים הוריי, מוריי וחבריי הטובים באמת, שגם אם הם מעירים לי הערה שצובטת את הלב, לא איעלב ואביט בראי. אם אראה שלא צמחו לי כנפיים, אדע שאיני מלאך ועשויה לטעות. אז אקבל את הערותיהם בהבנה, שתהיינה לי בבחינת "את אשר יאהב יוכיח" (משלי ג', יב).

"טוב, נגיד שאאמץ את מה שאמרת עד עכשיו, אך מה אעשה אם שאר שמונים האחוזים"? שאל בסקרנות. "תזרוק אותם לים"! אמרתי והנפתי ידי כזורקת דבר מה לים הבלתי נראה, "אלא אם כן תשמע הערה פה ושם שתוסיף ותעשיר אותך, אותה תיקח". "זה רעיון טוב"! צחק מרוצה מתיאור הזריקה לים ושאל: "ומהו היסוד השלישי?"

היסוד השלישי: "לא להתווכח עם עובדות"! השבתי נחרצות. לדוגמה: נגיד שאתה נמצא בפקק תנועה נורא ועליך להיות בישיבה חשובה בעוד רבע שעה. לפי המצב בכביש, ברור לך שתאחר לישיבה ואפילו אם תעלה על גג מכוניתך ותרקוד סווינג, לא תיפטר הבעיה בדקות הקרובות ולא תגיע ליעדך בעוד רבע שעה! מה שעליך לעשות הוא, להתקשר ולומר: 'חברים, אל תדאגו לי. אני תקוע פה בפקק נורא ואאחר לפגישה ואתכם הסליחה!' כך תלמד לא לנסות ולהתמודד עם עובדות, כי לא תוכל לשנות אותן"!

הפלאפון שלי צלצל שוב חרישית. ידעתי שזו חברתי הממתינה לי ותמהה לאן נעלמתי. שיערתי, שהיא לא תכעס עליי כשאספר לה את תוכן הפגישה הזאת עם הגבר הזר.

"תשמעי", אמר, "אנסה ללכת לפי שלושת יסודות החיים שלך." "כדאי לך", הוספתי, "כך תוכל דבר ראשון לאהוב את עצמך עם המעלות והחסרונות שלך ובעקבות זאת, גם את זולתך.

אגב, האם קיבלת מכתב מאלוהים"? שאלתי. "מכתב מאלוהים"? שאל מופתע. "כן, מכתב ממנו בו הוא מבטיח לך שתחיה מחר"? הוא נאלם והביט בי מבולבל ולפני שיתאושש משאלתי אמרתי לו: "אל תדאג, גם אני לא קיבלתי מהקב"ה מכתב כזה, אך יודעת, שאת היום יש לי ביד, וגם בו יכולות להיות לי הפתעות. ומחר, רק אלוהים יודע מה יקרה לנו. אתה, שבאת לעולם בצלמו של הבורא וזכית בחיים, אם תלמד לאהוב את עצמך, תלמד לאהוב גם אנשים הראויים לאהבתך ואז תראה כמה שתהיה מאושר.

לפי המכונית המפוארת שלך, אני מבינה שאתה לא גבר עני, אך כסף לא עושה אדם מאושר. אומנם זה מקל על החיים אך תודה שיש המון מיליונרים עצובים, כי לעולם אין הם יודעים מי חבר שלהם באמת ומי לא, מי יהיה לידם ביום פקודה ומי ייעלם מסביבתם ברגע שירדו מנכסיהם. תחשוב על מה שאמרתי לך".

"את אישה מאוד חכמה", אמר בהתרגשות. "את אישה יפה, גם מבחוץ וגם מבפנים ושמחתי להכיר אותך". "תודה, תודה", חייכתי במבוכה. "אני לא יודע בת כמה את..." "בת שבעים ושש", אמרתי. "מה, באמת? את לא נראית. אני בן חמישים ושמונה. תגידי, האם אני יכול לקבל את מספר הטלפון שלך"? היססתי מעט ולאחר מספר שניות אמרתי "כן". "תראי, אולי ארצה לשאול אותך עוד משהו...את יודעת, להתייעץ אתך", אמר והביט בי נבוך. אחרי מספר שניות הפלאפון שלי החל לרטוט... "אל תעני, אני הוא זה המתקשר אלייך, לדעת שלא טעיתי בהקלדת מספר הטלפון שלך".

"אגב, קוראים לי 'שמחה', ולך"? "איליי", ענה. "נעים מאד"! אמרתי בחיוך. "ועכשיו, עליי להיפרד ממך לשלום ולאחל לך 'חג פסח שמח'", אמרתי ופניתי לדרכי כשהפלאפון שלי השמיע את צלצולו בשלישית. ידעתי שזו ידידתי שבטח התחילה לדאוג לי. מזווית עיני ראיתי את איליי עומד עדיין ליד דלת מכונית המוסטנג המפוארת שלו ומלווה אותי בעיניו.

הגעתי אל חברתי שהביטה בעיניי הנוצצות ושאלה: "היכן היית? כבר חשבתי שקבעת איתי במסעדה אחרת...". "לא, הכל בסדר, לא טעית. קודם כל נשב במקום נוח, נזמין את מה שאנו רוצות לאכול ואחר כך, יש לי סיפור לספר לך מהסרטים"! "איזה סרט ראית שכדאי ללכת לראות"? שאלה. "לא, זה לא סרט. עוד מעט אספר לך סיפור שקרה לי ממש עכשיו, סיפור מן החיים"!