מנחם בגין מסרב להיכנע לאולטימטום של הבריטים

חיים לזר כתב: "בשעות הבוקר (של 29 באפריל), כאשר נתקבלה הדרישה האולטימטיבית לפנות את מנשיה, התכנסה מפקדת הארגון לישיבה... בגמר הישיבה מסר אברהם¹ אולטימטום נגדי: אם עד שתים-עשרה בצהריים לא תופסק ההפגזה הבריטית, יפגיז הארגון במרגמות שלושה אינטש את המושבה הגרמנית ביפו, שבה מרוכזים הבריטים. האולטימטום הזה פעל. בשעות הצהריים פחתה בהדרגה עוצמתה של ההפגזה הבריטית. כעבור שעה קלה השתררה דממה לכל אורך החזית. מדי פעם בפעם עוד הופיע משוריין בריטי בפינת רחוב, שלח כמה צרורות כדורים לעבר אחת העמדות ומיהר לסגת".²

ישראל גלילי דיווח לבן-גוריון, ששהה באותו יום בירושלים, על פגישת נציגי ה"הגנה" עם קצינים בריטים בכירים, בבית מטה המשטרה בין תל אביב ליפו³: גנרל מאריי הציע ל"הגנה" להכריז על שביתת-נשק בין תל אביב ליפו והודיע שהבריטים לא יניחו ליהודים לכבוש את יפו לפני שיסתיים המנדט. מדובר בעיר יפו, דייק מאריי, לא מדובר בכפרים שבסביבתה. הוא דרש שאיש-הקשר, עמוס בן-גוריון, ייתן לו תשובה עד 30 באפריל בשעה תשע וחצי בבוקר. גלילי ביקש מדוד בן-גוריון הנחיות, מה להשיב ומה לעשות, והציע לענות למאריי: "ה'הגנה' אינה רוצה בהתנגשויות עם הבריטים, רושמת לעצמה הודעתו. ה'הגנה' אינה מתכוננת לכבוש את יפו אם ערביי יפו לא יתקפו את תל אביב. הדבר לא חל על הכביש.⁴ כאן יפעלו כפי שנוהגים הערבים בדרך לירושלים".⁵

בן-גוריון השיב לגלילי במברק בהול, שנשלח בשעה אחת וחצי אחרי חצות אור ליום 30 באפריל: "הודיעו שתימנעו מכיבוש יפו ומהתקפה עליה, אולם עליכם לשחרר הדרך לירושלים לאחר שמקמילן⁶ הודיע שאין בכוח הצבא לעשות זאת".⁷

ב-30 באפריל בבוקר סייר העיתונאי קנת בילבי בעמדות של האצ"ל ובעמדות של הבריטים. מייג'ור המילטון אמר לו: "אחרי שהם כבשו את מנשיה, קיבלתי פקודה להציל את העיר בשביל הערבים בכל מחיר... קיבלנו תגבורת של טנקים מסוג 'קרומוול' ותותחים בעלי קוטר 75 מ"מ, ובמשך יומיים הלמנו בהם בעזרת טנקים ומשוריינים בירכתי שכונת מנשיה. הדפנו אותם... כמה מאות מטרים". המילטון חיווה את דעתו: יפו אבודה, היהודים יכבשו אותה ברגע שנצא ממנה, "אולם... היהודים לא יתקדמו... עד שיסתיים המנדט. הגנרל מאריי הודיעני... כי אנו נשתמש בכל הנשק הנמצא ברשותנו, אם יהיה צורך".⁸

בשעה תשע וחצי באותו בוקר נפגש שוב הצוות של הגנרל מאריי עם עמוס בן-גוריון וקיסילוב. בפגישה נכחו ראש עיריית יפו, הייכל, ועורך הדין ד"ר ביירותי מיפו. מאריי הציג את דרישותיו לשני הצדדים:

• משני עברי הקו תפונה רצועה ברוחב ארבע מאות יארדים⁹, שתימסר לצבא הבריטי. החיילים הבריטים יירו בכל איש חמוש שייראה בשטח הזה.

• רחוב חסן בק יפונה לתנועת כלי הרכב הבריטיים והאש תופסק בכל מרחב יפו.

ראש עיריית יפו, הייכל, דרש שהיהודים יתפנו מכל שכונת מנשיה, ואז גער בו סגן מושל המחוז לאוואק: "אינך מתבייש? ביפו כולה נשארו אולי חמישה-עשר אלף ערבים והחיילים הבריטים מגינים על העיר". מאריי אמר: ליהודים ולערבים אין זכות ערעור. עליהם למלא את הדרישות עד 1 במאי בשעה עשר לפני-הצהריים לכל המאוחר.¹⁰

בשעה תשע וחצי נפגש ישראל גלילי עם מנחם בגין, דיווח לו על המשא-ומתן עם הבריטים ודרש ממנו להפסיק את ההתקפות על יפו ולייצב קו חזית לפי דרישות הבריטים. היה זה פחות או יותר הקו שהיהודים כבר החזיקו בו. בהסדר זה, אמר גלילי, לא ייכלל כביש יפו–בית דג'ן.

איש הקשר של ה"הגנה" עם האצ"ל, מפקד יחידת "אברהם" בש"י, דוד כהן, כתב שבגין סירב "משלושה טעמים: מוסרי, דם נשפך לשם כך; צבאי, יש ערך לכיבוש; פוליטי, וזה העיקר מצידו, קבלת הצעת הבריטים פירושה כניעה לאולטימטום. בכך יוכיחו הבריטים את יכולתם לכפות בכוח הנשק וכך תיסלל הדרך לקבלת הפתרון של נאמנות¹¹ ... הם (אנשי האצ"ל) מוכנים להמשיך להילחם אפילו שברור כי ידם תהיה על התחתונה.

בגין אמר לגלילי: פורסמה הודעה שעל היהודים להחזיר לבריטים את משטרת מנשיה, אף שדרישה זו לא נכללה בנוסח ההצעה בכתב שנתנו הבריטים לעמוס בן-גוריון. דוד כהן רשם: "לדעתו אין בשום פנים, למסור את הבניין,¹² מבלי שלפחות יפוצץ תחילה".

בחצות נפגש בגין שוב עם דוד כהן וחזר על דרישתו להניח לאצ"ל לפוצץ את בניין המשטרה. בשעה אחת ורבע אחרי חצות נתן כהן לנציגו של בגין, יצחק גוריון, את תשובת גלילי בכתב:

• דעתו של מנחם (בגין) נשקלה ולא נתקבלה, כולל פיצוץ בניין המשטרה.

• אין סיבה לגרום סבל לאוכלוסיית תל אביב.

• התיקונים המוצעים בקו החזית במנשיה הם פחותי ערך.

• פיצוץ המשטרה עלול בתגובה לגרום לאובדן כל השטח הכבוש במנשיה".

בעל-פה אמר כהן לבגין כי הצעתו שהאצ"ל יפוצץ את המשטרה ושה"הגנה" תסביר אחר-כך לבריטים שזה מעשה של הפורשים, אינה מתקבלת על דעת ה"הגנה". ההסדר, שנכנס לתוקף מחייב את ה"הגנה". על בגין להודיע שהוא מקבל את עמדת ה"הגנה" עד 1 במאי בשעה שבע בבוקר לכל המאוחר. אם יתנה בגין את הסכמתו בכך שה"הגנה" תודיע על עמדתה בכתב, יקבל ממנו גלילי הצעה לניסוח הודעה זאת. כהן גם הציע שחברי ה"הגנה" יאיישו את העמדות שיפנה האצ"ל במנשיה.

שליחו של בגין, יצחק גוריון, הביא את תשובתו של בגין לגלילי אחרי רבע שעה, באחת וחצי אחר חצות. בגין הודיע שהוא החליט "לפוצץ את הבניין עוד הלילה, אחרת יתפרשׁ הדבר ככניעה ללא התנגדות לאולטימטום הבריטי". גוריון אמר שאין האצ"ל רואה בכך הפרה של ההסכם. כהן שאל אותו: ההחלטה לפוצץ מוחלטת? גוריון השיב: כן.¹³
______________________

בשבוע הבא: מגעים ושיחות בין ישראל גלילי למנחם בגין; האצ"ל פוצץ את בניין משטרת מנשיה בניגוד לדרישות הבריטים וארגון ה"הגנה"; סיום הכיתור על כוחות ה"הגנה" ב"בית הקרן הקיימת" סמוך לצומת בית דג'ן;¹⁴ הבריטים מאיימים להפציץ את תל אביב מן האוויר; ערביי יפו נמלטים בהמוניהם והמפקדים הערבים ביפו רבים זה עם זה ובורחים עם פקודיהם מן העיר.

1. חיים לנדאו.
2. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 105.
3. בפגישה השתתפו: מפקד הכוחות הבריטיים בשומרון, גנרל מאריי; מפקד חטיבת מחוז לוד, שהמטה שלה היה בסרפנד, כיום צריפין, בריגדיר פול; מושל המחוז, פולר, וסגנו; מפקד משטרת המחוז, פאלנינגן, ומפקד משטרת יפו, קופרדי. מטעם ה"הגנה" באו לפגישה: ראש מחלקת הקשר של ה"הגנה" עם הבריטים, עמוס בן-גוריון בנו של דוד בן-גוריון, וקצין המחוז יעקב קיסילוב. ראש עיריית יפו ונכבדים ערבים אחרים הוזמנו למטה המשטרה, ישבו בחדר אחר וציפו לתוצאות הדיון.
4. ישראל גלילי התכוון לקטע יפו–בית דג'ן שבכביש יפו–ירושלים.
5. את"ה, ארכיון ישראל גלילי, תיק 23, לאמיתי מהלל, 29 באפריל 1948.
6. מפקד הצבא הבריטי בארץ-ישראל.
7. את"ה, ארכיון גלילי, שם, 30 באפריל 1948. הוראה זאת תורגמה למבצע "מכבי".
8. קנת בילבי, "דרך כוכב במזרח התיכון, הוצאת אחיאסף, 1950, עמ' 31.
9. יארד = 0.9144 מטר.
10. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 214-213.
11. המנדט על ארץ-ישראל שהעניק חבר הלאומים ימשיך, ושמו יוחלף לנאמנות של האו"ם שיקבע גם מי בפועל ישלוט עליו.
12. בניין משטרת מנשיה.
13. את"ה, ארכיון גלילי, תיק 24, אל הלל מאת אבני, דווּח על פגישת אצ"ל–"הגנה" ב-1 במאי 1948.
14. היום, בית דגן.