|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
להגיע לאפס פליטה [צילום: מנחם לדרמן, פלאש 90]
|
|
|
המשאב הבלתי-מתכלה למאבק במשבר האקלים
|
|
הדרך הכלכלית לעודד מעבר לכלכלה דלת-פחמן בשל משבר האקלים, איננה באמצעי מיסוי שהם קצרי טווח, אלא במסלול של סיוע ממשלתי למגזר הפרטי ● לישראל כבר יש שני חוקים מתאימים, שניתן וצריך לאמץ אותם למטרה חיונית זו, ובכך לגייס למאבק את החדשנות והיזמות הישראליות
|
|
זה מכבר התגבשה הסכמה גלובלית, לפיה אם יימשכו המגמות הקיימות, קיימת סבירות גבוהה לעליות משמעותיות בטמפרטורה הגלובלית, אשר יגבירו את הסיכון להשלכות חמורות ובלתי הפיכות על המערכות האקולוגיות, לשיבושים ניכרים במערכות החקלאות ולהשפעות על בריאות האדם במאה זו ובמאות אחריה. חרף הסיכונים הברורים, ההתמודדות והניסיון לבלום את השינוי האקלימי כרוכים באתגר פוליטי משמעותי, שכן נדרשות רמה גבוהה של אמון הדדי, התגייסות בינלאומית ושיתוף פעולה בין גורמים לאומיים ובינלאומיים. על-פי דוחות של OECD, על-מנת שהעלייה בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת תהיה נמוכה משתי מעלות צלזיוס, יש להגיע למצב שבו רמות הפליטות של גזי החממה (GHG) יהיו נמוכות ב‑ 40%‑70% מן הרמות שנרשמו ב‑2010 עד שנת 2050, כאשר עד לשנת 2100 עליהן להיות קרובות לאפס או שליליות. באוקטובר 2021 השתתף ראש הממשלה, נפתלי בנט, בוועידת האקלים של האו"ם בגלזגו שבסקוטלנד והתחייב, כי ישראל תצמצם את פליטת גזי החממה לאפס עד שנת 2050, ותפסיק בהדרגה את השימוש בפחם עד שנת 2025. מדובר ביעד מאתגר, בין היתר נוכח ההיערכות הדלה של ישראל בנושא עד כה. באפריל 2021 פרסם מבקר המדינה דוח ממנה עלה, כי ישראל אינה ערוכה למשבר האקלים כיוון שעדיין לא חל שינוי תפיסה במדיניות בנושא. ישראל היא מהמדינות המעטות בעולם שעדיין אינה פועלת על בסיס תוכנית היערכות לאומית מתוקצבת ומאושרת. בשנת 2018 שיעור ההשקעה הציבורית של רשות החדשנות בתחומי האנרגיה, המים, הסביבה והקיימות בישראל עמד על 4% מהתמ"ג, השיעור השלישי הנמוך ביותר מבין התחומים שסקר OECD. גם בתחום טכנולוגיות הקשורות באקלים, ישראל נמצאת בתחתית סולם הדירוג, והתקדמה בכ-2% בלבד בשנים 2016-2018 לעומת השנים 2000-2002. 1 אין ספק שקיים בישראל פוטנציאל בלתי ממומש לחיזוק המשק המקומי ולתרומה להתמודדות העולמית עם שינויי האקלים, ככל שיכולותיה המוכחות כמובילת חדשנות וכמעצמת פיתוח וקידום טכנולוגיה יבואו לידי ביטוי גם בפיתוח חדשנות בתחום הסביבה והאקלים. על-מנת לממש פוטנציאל זה, על כל המשק הישראלי לשמש כדוגמה ליישום טכנולוגיות חדשניות. בבסיס תופעת ההתחממות הגלובלית עומד כשל שוק, לפיו כל עוד אין התערבות של רגולטורים - השחקנים הכלכליים, ובכללם המדינה עצמה המהווה שחקן מרכזי, אינם מביאים בחשבון את הנזקים הסביבתיים הכרוכים בהמשך "עסקים כרגיל". נזקים אלה, הידועים כ"עלויות חיצוניות", לא נכללים כיום במחיר השוק של מוצרים ושירותים, אלא במקרים חריגים וספציפיים שהוסדרו, כגון היטל על הטמנת פסולת שעוגן במסגרת תיקון מס' 9 לחוק שמירת הניקיון. 2 |
|
עקרון "המזהם משלם" אינו משוכלל דיו
|
|
|
|
|
תחנת כוח פחמית, סין [צילום: סאם מק'ניל, AP]
|
|
|
| על פי תיאורית המס הפיגוביאנית של הכלכלן הבריטי ארתור פיגו, המס שמטילים הרגולטורים יתקן את כשל השוק. התיקון יתבצע על ידי הטלת עלות נוספת על הגורמים הכלכליים המעורבים בפעילות המסחרית המזהמת, בגובה העלות החיצונית של הנזקים הסביבתיים והעברתו לאלו שנפגעים מהפעילות, ובכך ניתן יהיה לדמות "שוק משוכלל" | |
|
|
|
עם העלייה במודעות להשפעות שינויי האקלים, מתרחבת בקצב מואץ יישומה של התפיסה (שאינה חדשה אך כמעט לא יושמה), כי על מחיר השוק לגלם את המחיר האמיתי של אופן הייצור והצריכה של מוצרים ושירותים, ולכלול גם את העלויות החיצוניות. לכן, מבחינה כלכלית, ההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית כרוכה, בין היתר, בשינוי במחיר היחסי של השימוש במקורות הפולטים גזי חממה. יש לעשות זאת באמצעות אימוץ כלי מדיניות כלכלית, אשר יביאו להפנמת המחיר הריאלי של העלות הסביבתית החיצונית של מוצרים ושירותים למיניהם מחד-גיסא, ולפיתוח חלופות בעלות טביעת רגל סביבתית פחותה מאידך. ואין האחד מוצדק ויעיל בלא השני. בהקשר זה נכנסת לפעולה מדיניות המיסוי "הסביבתי" או המיסוי "הירוק". הכוונה למדיניות מיסוי, במסגרתה מופעלים על השחקנים הכלכליים מגוון רחב של כלים מיסויים שנועדו לעצב את התנהגותם, באופן שיוביל לשיפור איכות הסביבה ולהפחתת הפגיעה הסביבתית בכדור-הארץ. המיסים הסביבתיים מבוססים, בדרך כלל, על עיקרון פשוט: "המזהם משלם". על-פי תיאורית המס הפיגוביאנית של הכלכלן הבריטי ארתור פיגו, המס שמטילים הרגולטורים יתקן את כשל השוק. התיקון יתבצע על-ידי הטלת עלות נוספת על הגורמים הכלכליים המעורבים בפעילות המסחרית המזהמת, בגובה העלות החיצונית של הנזקים הסביבתיים והעברתו לאלו שנפגעים מהפעילות, ובכך ניתן יהיה לדמות "שוק משוכלל". מס זה אמור גם לגרום לכך, שהגורמים הכלכליים המזהמים יסיטו את פעילות הייצור שלהם, לשיטות ייצור אחרות שאינן פוגעניות וכנגזרת מכך להורדת המס המוטל עליהם. דוגמה לשימוש מעשי בישראל בשיטת המס הפיגוביאנית, הוא החלטת הממשלה מס' 261 בנושא הפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים מפלסטיק מ-1 באוגוסט 2021. כלים אלו הופכים במהירות לפסולת הגורמת נזק רב לסביבה. מלבד הגדלת נפח הפסולת, הפלסטיק החד-פעמי מגיע לשטחים פתוחים, שם הוא מתפורר למיקרו-פלסטיק הפוגע במערכות האקולוגיות ומגיע גם לבני האדם אשר צורכים אותו בעקיפין. ההחלטה קובעת, כי מס קנייה יוטל על כלים חד-פעמיים מפלסטיק ועל ייצור וייבוא של כלים אלו, במטרה להכפיל את המחיר הסופי לצרכן ובכך להביא בסופו של דבר להפחתה בצריכה ובייצור. 3 מחקר של המשרד להגנת הסביבה, עליו התבססה החלטת הממשלה, צפה, כי הטלת המס תפחית את צריכת כלי הפלסטיק החד-פעמיים ב-40%. 4 בפועל, מספר חודשים לאחר הטלת המס, נרשמה ירידה מסוימת בצריכה הכללית (כ-15%), אך נמצא כי עדיין יש מי שעקפו את המס באמצעות הצטיידות מראש, 5 או באמצעות רכישה מיצרנים שהחוק הישראלי אינו חל עליהם. מכאן ברור, כי הטיפול בהפחתת ההשפעה הסביבתית של הפעילות האנושית הוא מורכב יותר מאשר הטיפול בהפחתת הצריכה של מוצר זה או אחר, ועיקרון "המזהם משלם" אינו משוכלל ויעיל דיו כדי להתמודד עם משבר האקלים ולכוון את השוק להתנהגות יעילה ובת קיימא. אמנם, קיים קונצנזוס בקרב המומחים בתחום, לפיו תמחור הפחמן הוא הפעולה היעילה והאפקטיבית ביותר לעידוד הפחתת פליטות גזי חממה, ולמעשה רובן המוחלט 6 של מדינות OECD מפעילות מנגנון של תמחור פחמן בדרך של מיסוי פחמן 7 או באמצעות מנגנון של סחר בפליטות 8 או שילוב של השניים. 9 זאת ועוד: על-פי דוח מבקר המדינה, הניתוחים הכלכליים שבוצעו ב-15 השנים האחרונות מראים, כי למדיניות של הפחתת גזי חממה ישנן תועלות מובהקות; כי המשק הישראלי יכול להגיע לירידה ניכרת בפליטות גזי חממה בלי לפגוע ביעדי צמיחה ארוכי טווח; וכי בניתוח עלות-תועלת כוללני המעבר לכלכלה דלת פחמן יוכל להביא לעלייה בתוצר וברווחה החברתית.
|
|
אתגר עצום לשיתוף פעולה רב-מגזרי
|
|
|
|
|
מכרה פחם, מונטנה [צילום: מתיו בראון, AP]
|
|
|
| בעוד נזקיו של משבר האקלים יתממשו בדורות הבאים, ההחלטות שיכולות לצמצם או למנוע נזקים אלו והפעולות הנגזרות מהחלטות אלו, כגון השקעת משאבים משמעותית שתוביל לשימוש בטכנולוגיות ירוקות ולמעבר לשיטות ייצור וצריכה אחרות, צריכות להתבצע בהווה. לכן, על מנת להוביל לשינוי משמעותי בפליטת גזי החממה בישראל וההשפעה הסביבתית של המשק, אין די בהטלת מיסים סביבתיים | |
|
|
|
עם זאת, כדי שתצמח תועלת מהמעבר לכלכלה דלת פחמן, לא די לטעמנו בהטלת מס. יש הכרח לנקוט בפעולות אקטיביות נוספות מצד המדינה שיביאו לפיתוח חלופות אשר על יסודן תתפתח כלכלה דלת פחמן. בשנת 2019 החל בישראל תהליך מעבר לכלכלה משגשגת דלת זיהום בהובלת המשרד להגנת הסביבה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, OECD ומשרדי האוצר, התחבורה, האנרגיה והכלכלה.
התוכנית "ישראל 2050: כלכלה משגשגת בסביבה מקיימת" נועדה לצמצם חשיפה לאיומי ההתחממות הגלובלית על-ידי הפחתת פליטות גזי פחמן, והיא ניסיון יוצא דופן ליישם את "גישת הממשלה השלמה" בפרויקט ממשלתי-אסטרטגי בישראל. על-פי גישה זו, על משרדי הממשלה להתנהל מחוץ לגבולות המשימות שלהם במטרה להשיג יעדים משותפים ולאגם משאבים על-מנת לתת מענה לסוגיות רחבות, כגון פיתוח תשתיות לאומיות. סוגיות אלו בהגדרתן נמצאות במרחב הבין-משרדי, ועל-מנת לטפל בהן מתחייב הן שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים, והן שיתוף פעולה רב-מגזרי של המגזר העסקי ושל ארגוני חברה אזרחית.
שיתוף פעולה מעין זה כרוך באתגר עצום. לצד החזון והמגמה הנכונה, יש להכיר בכך שהקושי המרכזי בטיפול בבעיה, נעוץ בעובדה שלמשבר האקלים יש היבט בין-דורי: בעוד נזקיו של משבר האקלים יתממשו בדורות הבאים, ההחלטות שיכולות לצמצם או למנוע נזקים אלו והפעולות הנגזרות מהחלטות אלו, כגון השקעת משאבים משמעותית שתוביל לשימוש בטכנולוגיות ירוקות ולמעבר לשיטות ייצור וצריכה אחרות, צריכות להתבצע בהווה. לכן, על-מנת להוביל לשינוי משמעותי בפליטת גזי החממה בישראל וההשפעה הסביבתית של המשק, אין די בהטלת מיסים סביבתיים.
הטלת מס סביבתי, מבלי שקיימת או מקודמת חלופה לפעילות המזהמת, עשויה להוביל להעלאת מחיר המוצר מבלי להוביל את המשק לשינוי אמיתי. האפקטיביות של מיסוי ירוק צריכה להימדד ביחס לשינוי ההתנהגות אותו היא אמורה להשיג. למעשה, למיסוי ירוק ישנה מטרה מוגדרת. לכן, נכון יותר לדעתנו להתייחס מלכתחילה למיסוי הירוק כסוג של היטל, באופן שכבר בחוק המסמיך את גבייתו, יוגדר מפורשות שהוא ייועד לטובת השקעות לפיתוח חלופות, שאם לא כן - ספק אם המס הירוק ישיג את ייעודו.
הסתפקות בהטלת מס על יצרנים שהם מונופולים (כגון חברת החשמל), יכולה להוביל לכך שאלו יגלגלו את המס לצרכנים. זהו המצב בשווקים בעלי ביקוש קשיח, בהם הצרכנים ימשיכו לקנות את המוצר "בכל מחיר" - היצרנים לא יסטו מאופן פעילותם המזיק. במצב בו לא קיימות בשוק חלופות זמינות למוצרים ולשירותים עליהם מוטל המס הירוק, או במקרים בהם עלות הפיתוח וההקמה של שווקים חלופיים גבוהה מדי ואינה כדאית, לא נוצר תמריץ כלכלי להשקיע בחדשנות שתאפשר את התפתחותם של שווקים חלופיים ידידותיים לסביבה. בנוסף, הטלת מס פחמן עשויה להוביל גם לפגיעה אפשרית בתחרותיות של התעשיה המקומית. זאת, מאחר שעליית המחירים עשויה להוביל מפעלים לצמצם את פעילותם בישראל לטובת מדינות שבהן העלויות נמוכות יותר.
|
|
תוכנית ההשקעות של האיחוד האירופי
|
|
|
|
|
בית זיקוק וטורבינות רוח, גרמניה [מרטין מייסנר, AP]
|
|
|
| ישראל צריכה לאמץ פתרון דומה, על מנת להתמודד עם שינויי האקלים והאתגרים שהם מביאים לפתחה, ולהשכיל לאתר את הזדמנויות הצמיחה הקיימות שעה שהכלכלות העולמיות משתנות, ובכלל זה פועלות למעבר למודל של כלכלה מעגלית, המעודדת חדשנות והתייעלות תוך הפחתת פליטות של גזי חממה | |
|
|
|
במדינות שונות אומץ פתרון במסגרתו חלק ניכר מן המיסים הסביבתיים הנגבים על-ידי המדינה מופנה חזרה לשוק להשקעה בתחום הטכנולוגיות הקשורות באקלים, ולמעבר לשיטות ייצור בנות קיימא. נציבות האיחוד האירופי מובילה את המדיניות בנושא זה. הנציבות אימצה סדרה של הצעות שמטרתן להפוך את מדיניות האקלים, האנרגיה, התחבורה והמיסוי של האיחוד למתאימה להפחתת פליטת גזי חממה ב-55% נטו לפחות עד 2030, בהשוואה לרמות של 1990. לטובת מימוש מדיניות זו, גיבש האיחוד האירופי תוכנית השקעות בשם "הגרין דיל האירופי" (The European Green Deal), שבמרכזה עומד המעבר של אירופה לכלכלה הפועלת במודל של כלכלה מעגלית, 9 להבדיל מהכלכלה הלינארית הנוהגת, אשר מתאפיינת בשימוש לא יעיל במשאבים ובתרומה שלילית משמעותית לשינויי האקלים. 10 כך, הנציבות הקימה את תוכנית ההשקעות האירופית בגרין דיל (European Green Deal Investment Plan - EGDIP), המכונה גם "תוכנית השקעות אירופה בת-קיימא" (Sustainable Europe Investment Plan - SEIP). תהליך לגיוס השקעות ציבוריות ופרטיות אמור להסתייע בתוכנית זו, שמטרתה לספק לאיחוד האירופי מימון חיוני לטווח ארוך, על-ידי מינוף כספים פרטיים וציבוריים משמעותיים. כדי להשיג את היעדים שנקבעו בגרין דיל, הנציבות התחייבה לגייס לפחות טריליון אירו בהשקעות בנות קיימא במהלך העשור הבא. בנוסף, 30% מהתקציב הרב-שנתי של האיחוד האירופי (2021-2028) ומהמכשיר הייחודי של האיחוד האירופי NextGenerationEU (NGEU) להתאוששות מהקורונה, הוקצו להשקעות ירוקות. במקביל לכל אלה, מדינות האיחוד האירופי חויבו להקדיש לפחות 37% מהמימון שהן מקבלות, בסך כולל של 672.5 מיליארד אירו, להשקעות ורפורמות התומכות ביעדי אקלים. כאמצעי משלים וחיוני לקידום מימון בר קיימא, מקודמת באיחוד האירופי מדיניות רגולטורית לסיווג השקעות ירוקות, אשר יתרמו למימוש הגרין דיל האירופי על-ידי הגברת השקעות המגזר הפרטי בפרויקטים ירוקים וברי קיימא. לפיכך, רק שילוב המאמצים, בשני הכיוונים גם יחד - קרי הטלת מס פחמן (ומוטב שיהא זה היטל) והשקעה ממשלתית בפיתוח ויישום חדשנות - יכול להוביל לשינוי משמעותי בתחום. ישראל צריכה לאמץ פתרון דומה, על-מנת להתמודד עם שינויי האקלים והאתגרים שהם מביאים לפתחה, ולהשכיל לאתר את הזדמנויות הצמיחה הקיימות שעה שהכלכלות העולמיות משתנות, ובכלל זה פועלות למעבר למודל של כלכלה מעגלית, המעודדת חדשנות והתייעלות תוך הפחתת פליטות של גזי חממה.
|
|
להתאים את החוק לעידוד השקעות הון
|
|
|
|
|
חוות סלולר, גרמניה [צילום: מרטין מייסנר, AP]
|
|
|
| באמצעות תמריצים כלכליים, ניתן יהיה לרתום את היצרנים הקיימים לעריכת השינויים הנדרשים בפעילותם על מנת לקדם פעילות ירוקה. ההמרה תיצור עם הזמן שוק חלופי, שיכול להסתמך על השחקנים הכלכליים הקיימים שיאמצו חדשנות ושיתופי פעולה חדשים, ויעודד כניסת שחקנים חדשים בתחומים מתפתחים כגון תחום המחזור | |
|
|
|
אנו מציעות לשאול את כלי העידוד של תעשיית ההיי-טק המשגשגת וליישמם גם לצורך מעבר לייצור שווקים חלופיים ידידותיים לסביבה. התעשיה הישראלית צורכת כמות גדולה של דלקים שיהיו מחויבים במס. עם הטלת מס הפחמן עשויה תעשיה זו להיפגע, אולם אם המדינה תשכיל להציע מענקים, הלוואות והטבות מס לייצור בחומרי גלם אלטרנטיביים ולהסבת קווי ייצור קיימים לקווי ייצור חדשניים ו"ירוקים", המבוססים על עקרונות הכלכלה המעגלית - עשויה הפגיעה להצטמצם ואפילו להתבטל כליל בטווח הבינוני הארוך. הכוונה היא למעבר לקווי ייצור אשר תלויים פחות בחומרי גלם ממקורות זרים או מתכלים; לייצור מוצרים שבתום השימוש בהם ניתן להחזירם למעגל הייצור; ולחיזוק הקשרים עם לקוחות הקצה וניהול יעיל תוך יישום פתרונות חדשניים לצמצום צריכת האנרגיה.
ישראל מפעילה שורה של כלים לעידוד ההשקעה והתעסוקה בתעשיית ההיי-טק; המרכזי שבהם הוא חוק לעידוד השקעות הון משנת 1959, אשר שימש במשך השנים ככלי מדיניות מרכזי לפיתוח התעסוקה בארץ, ובעיקר באזורי הפריפריה. בתחילה אִפשר החוק מתן מענקים ממשלתיים והלוואות בערבות המדינה להשקעה במפעלים באזורי פיתוח. אולם במהלך השנים חלו שינויים רבים במטרותיו, בהטבות שהוא מקנה ובקריטריונים לקבלתן. החל משנות ה-90 נדחקו המענקים לטובת הטבות מס (מס חברות ומס דיבידנדים), והורחבה תחולת החוק גם למפעלים באזור המרכז (אם כי עדיין קיימת דיפרנציאציה ברמת שיעורי המס). בשנים האחרונות בוצעו בחוק מספר תיקונים משמעותיים, אשר הטו אותו באופן משמעותי לטובת תעשיית ההיי-טק בדגש על חברות יצואניות. למעט עידוד מסוים בתחום האנרגיה המתחדשת, החוק אינו מעודד כיום מפעלים יצרניים להתייעלות בתחום פליטת גזי החממה.
ניתן וראוי לאמץ קריטריונים "ירוקים" אל תוך החוק לעידוד השקעות הון, או לחלופין לאמץ מודל בעל מאפיינים דומים. במסגרת זו המדינה תציע מענקים, הלוואות והטבות מס לפעילות יצרנית ירוקה אשר מהווה חלופה מוכחת לפעילות יצרנית שאינה בת קיימא. כך, באמצעות תמריצים כלכליים, ניתן יהיה לרתום את היצרנים הקיימים לעריכת השינויים הנדרשים בפעילותם על-מנת לקדם פעילות ירוקה. ההמרה תיצור עם הזמן שוק חלופי, שיכול להסתמך על השחקנים הכלכליים הקיימים שיאמצו חדשנות ושיתופי פעולה חדשים, ויעודד כניסת שחקנים חדשים בתחומים מתפתחים כגון תחום המחזור. זאת, במטרה להמשיך ולפעול באופן המפחית פליטות וזיהום לייצור המוצרים והשירותים, ולהוות תחרות לשחקנים שלא יערכו את ההתאמות הנדרשות.
הטבות המס תחת החוק לעידוד השקעות הון יאפשרו למדינה להתגבר על קושי זה. כמות הייצור לא תפחת והמחיר לצרכן לא יעלה, אולם בו בזמן יתפתח שוק חלופי אשר ישחק לאורך זמן את קשיחות הביקוש למוצר או לשירות המזהם, ויאפשר להמיר את סך הייצור לאלטרנטיבה ירוקה, וזאת מבלי להטיל מס שממילא לא יסייע להפנמת עלויות הזיהום על-ידי היצרנים.
|
|
כלי נוסף שבו יכולה המדינה לעשות שימוש הוא חוק האנג'לים - כינוי לסעיף 20 בחוק ההסדרים לשנת 2011 - אשר נועד לקדם תעשיות עתירות ידע בישראל, באמצעות יצירת תמריץ מס לעידוד השקעות של יחידים ("אנג'לים") בחברות הזנק, השקעות שיסייעו להפיכתן לחברות יציבות ומבוססות שיתרמו למשק אם יצליחו. התמריץ ניתן בדרך של התרת השקעה של יחידים במניות חברות עתירות מחקר ופיתוח כהוצאה מוכרת. בתחילת החודש הנוכחי עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק הכוללת הטבות מס שנועדו בעיקר לעודד הזרמת הון לענף ההיי-טק. זאת, בין בדרך של הטבות מס על מתן הלוואות או השקעות בחברות סטארט אפ.
גם מכשיר זה ניתן להרחבה ולשימוש בתחום של טיפול במשבר האקלים. אם לצד המדיניות המעודדת חברות להתייעל, תוך שימוש בחוק לעידוד השקעות הון, תעודד הממשלה גם משקיעים פרטיים להשתתף במשחק ולהשקיע בגורמים כלכליים שיכולים לייעל את הייצור ולהפחית את פליטת גזי החממה בישראל - המדינה תוכל להגדיל את שיעור ההשקעה בתחומי האנרגיה, המים, הפסולת, הבנייה והייצור המתקדם. כך תוכל ישראל להתמודד טוב יותר עם אתגרי האקלים, ובמקביל להמשיך ולפתח כלכלה יציבה ובת קיימא, יעילה ותחרותית. כלכלה שתוכל להמשיך ולשגשג, בזכות המשאב הבלתי מתכלה של יצירתיות וחדשנות יוצאות הדופן המאפיינות אותה.
|
|
1. [קישור] 2. סעיף 11 (ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984. 3. [קישור] 4. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "מיסוי על כלים חד-פעמיים מפלסטיק" (אילה אליהו), נובמבר2021. 5. שירה ספיר, "בחברה החרדית מצאו דרכים עוקפות להמשיך לצרוך כלים חד-פעמיים", גלובס (4 במרס 2022). [קישור] 6. למעט ישראל וטורקיה. 7. מס הפחמן הוא אגרה אותה מטילה הממשלה, אשר קובעת מחיר לפליטות פחמן דו-חמצני במטרה לגרום לעלייה במחירי תשומות ומוצרים עתירי פחמן. 8. מערכת סחר בפליטות (Emissions Trading System - ETS) היא מערכת מסחר שמטרתה להביא להקצאה יעילה של הפחתת פליטות, כלומר: לנתב את מאמצי ההפחתה לגורמים שיכולים להפחית פליטות בעלויות הנמוכות ביותר. המשמעות היא שמפעל שמתקשה להפחית בפליטות שלו יוכל לרכוש מכסת פליטה (בהתאם להקצבות שנקבעו מראש) ממפעלים שיש ביכולתם להפחית פליטות. 9. תמחור הפחמן בישראל, מסמך מדיניות המשרד להגנת הסביבה, אוגוסט 2021. 10. להרחבה על כלכלה מעגלית - ראו אתר הפלטפורמה הישראלית לכלכלה מעגלית: [קישור]/
|
|
|
הכותבות הן עורכות דין ושותפות במשרד פישר (.FBC & Co). ענת שביט היא ראש מחלקת מיסים; שרון מדל-ארצי היא ראש מחלקת איכות הסביבה וכלכלה מעגלית, מייסדת ומנהלת הפלטפורמה הישראלית לכלכלה מעגלית. הכותבות מודות למאור בן-לולו על סיועו בכתיבת המאמר.
|
|
| תאריך:
|
30/04/2022
|
|
|
עודכן:
|
30/04/2022
|
|
עו"ד ענת שביט, עו"ד שרון מדל-ארצי
|
|
המשאב הבלתי-מתכלה למאבק במשבר האקלים
|
|
|
גרמניה פועלת להשתחרר מתלותה בגז הרוסי, ואילו ממשל ביידן – החושש ממכה קשה בבחירות אמצע הקדנציה – מעניק עדיפות להורדת מחירי האנרגיה ומניח בצד את השיקולים הסביבתיים. המלחמה באוקראינה העמיקה את הלחצים הכלכליים, וגלי הלם נוספים צפויים להגיע כאשר המלחמה רחוקה מסיום.
|
|
|
|
|
מנכ"ל פורד, ג'ים פראלי, יצא לסיבוב במה שעשוי להיות כלי הרכב החשוב ביותר ב-118 שנותיה של החברה: טנדר חשמלי מדגם F-150. פראלי התיישב באב-הטיפוס של הטנדר בן 2,500 הק"ג. "ארבע שניות!", שאג כאשר הגיע ל-100 קמ"ש. "זה לא ייאמן לכלי רכב בגודל הזה". הוא הזניק את הטנדר לאוויר באחת העליות במסלול המבחן. בסיבוב האחרון הביא פראלי את הטנדר ל-159 קמ"ש – ממש מתחת למגבלת המהירות של 160 קמ"ש. "אני לא יכול לחכות ללקוחות שייכנסו לכלי הזה", אמר כאשר יצא ממנו.
|
|
|
|
|
בין הדיווחים הרבים על דליקות ענק, בצורות ושטפונות, קל להגיע ליאוש בנוגע למשבר האקלים. מחקר מרכזי של האו"ם קבע לאחרונה, כי הזמן אוזל במרוץ למנוע כמה מן התוצאות הקשות ביותר של ההתחממות הגלובלית. ג'רמן לופז, בעל טור בניו-יורק טיימס, פנה למומחים כדי לדעת האם יש הצדקה לתחושתו הקשה.
|
|
|
|
|
חברת אפקון החזקות מבקשת (3.4.22) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבוע, כי אין כל נפקות להצעתם של יאיר הראל וערן ליטבק לרכוש את מניותיה בחברת אפקון אנרגיות מתחדשות. אפקון מחזיקה ב-85.5% ממניותיה של חברה זו, ואילו הראל וליטבק מחזיקים (בהתאמה) ב-8.7% וב-5.8% מן המניות. השניים היו ממייסדי החברה ועד לפני מספר חודשים כיהנו כמנכ"לים משותפים שלה.
|
|
|
|
|
אנרגיה וסחורות מצויים בלב משטרו של ולדימיר פוטין והאיום שהוא מהווה לעולם. 4 טריליון דולר ששולמו בשני העשורים האחרונים תמורת נפט וגז סייעו לממן את הטנקים, התותחים וטילי ה"גראד" שכעת הורגים אוקראינים. הרווחים ממשאבי הטבע העשירו את האליטה, השחיתו את הפוליטיקה והזינו את הפנטזיות המגלומניות של פוטין – קובע אקונומיסט.
|
|
|
|
|
