בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
חתימת הסכם השילומים [צילום: אוסף העמותה למורשת משה שרת]
את מי משרתת ועידת התביעות
אמי עברה את השואה כילדה פעוטה ותוצאותיה מלוות אותה עד היום. אבל מבחינת ועידת התביעות - זו המופקדת על הפיצוי לניצולים - היא איננה קיימת והסבל שלה לא התרחש. לפקידיו, לעומת זאת, הארגון דואג היטב
אמי נולדה בליטא שישה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא עלתה באופן בלתי חוקי לפלשתין-תחת-המנדט-הבריטי ארבעה חודשים לפני הכרזת המדינה והיא בת שמונה.
אמי זכתה בילדותה לעבור משלטון הנאצים לשלטון הסובייטים. היהודים האמינו שהכיבוש ישחרר והרוסים יגאלו אותם, אך הרוסים הגלו אותם לסיביר. שם, בקור הצפוני, סבי - על שמו אני נקרא - מת במחנה עבודת כפייה. סבתי ניצלה מטיפוס. יותר מכך איני יודע, אך עד יומה האחרון היא פחדה מכל איוושה בלילה - פחד מדפיקות בדלת שאחריהן האנשים נעלמו ולא חזרו. עת סבתי נלחמה על חייה, בנה הילד, הוא דודי - ארבע שנים מבוגר מאמי - היה נועל את אחותו הקטנה משך היום כולו עת הוא יצא לחפש (לגנוב) אוכל.
כמו העגורים העפים להם לדרום החם, כך גם סבתי, אמי ודודי נמלטו ממלתעות הסובייטים. סבתי החביאה את שני הילדים בתאים סגורים בקרונות בקר (עד היום אמי סובלת מפחד ממקומות סגורים, פחד שבחלקו נובע מאותם נדודים לדרום החם). בדרך הם כנראה חברו לקבוצה מאורגנת (כמה טוב שהיו "טיולים מאורגנים עם מדריכים" באותם ימים) וכשהגיעו לגרמניה הם שהו ראשית במנזר, אחר כך במקום מגורים שנעזב בידי הנאצים ואחר כך במחנה עקורים (מהלך חודשים בכל מקום). מגרמניה הם המשיכו לצרפת, וגם שם הם היו במחנה משך כמה חודשים. מאותו מחנה הם הועלו על אוניה, בדרכם לנופש באוסטרליה (לפחות כך העידו הניירות), נסיעה על ספינת תענוגות שעצרה בדרך בלבנון ואחר כל מול חופי פלשתינה-א"י. איזו ילדות נפלאה!
אם החשבון שעשיתי נכון, הרי שנדודיהם נמשכו כשלוש שנים. העגורים עושים זאת מהלך עונה אחת (כמה טוב שיש את החוּלה, והם יכולים לעצור שם לנפוש, ממש כמו השהות בגרמניה של מיד אחרי תום המלחמה). עוד לפני שטיסה נהייתה דבר של מה בכך, וכמעט אין איש בימינו (אני בין הבודדים) שלא בילה על ספינת תענוגות, אמי זכתה לטיולים ברחבי יבשת שלמה, ביבשה ובים - איזו ילדות יוצאת דופן, איזו ילדות נפלאה!
לפני המלחמה סבתי לימדה עברית, הייתה מורה - כך גם עד סוף ימיה בארץ - וציונית נלהבת. לגבי גרמניה היא נשבעה שכף רגלה לא תדרוך על אדמתה הארורה. מסתבר שרב הנסתר ממה שידוע לי, שכן הרגש היה כה עז, אותו פרץ שנאה נגד הגרמנים הנאצים שהשמידו את מרבית משפחתה והקהילה היהודית שהיא הכירה מילדותה, אך היא מעולם לא דיברה על הפרטים, ואנחנו - הדור הבא - לא שאלנו.
קצת ממה שקרה אחר כך: המעפילים הורדו לחוף מבטחים, ובשלב כלשהו הילדים הופרדו מסבתי ונשלחו צפונה - לקיבוץ דפנה. אמי שירתה כקצינה בחטיבה שבע. את השפעות הילדות הנפלאה שנגזלה מאמי - המעבר משלטון הנאצים לסובייטים, ההגליה לסיביר, החיים שם, הבריחה לגרמניה, מחנות העקורים, ההמשך בצרפת והעלייה ארצה - היא חשה על בשרה עד עצם היום הזה, אך עתה היא הצעירה מכל ניצולי השואה (למעט אלו שנולדו אחריה, במהלך המלחמה עצמה).
ועידת התביעות בארץ, בפעם האחת והיחידה שסבתי פנתה אליהם, הייתה כה עסוקה במתן מענה לניצולים, שהתשובה הייתה בשאלה: "באיזו שנה נולדת". הם לא הגיעו לשנתון שלה עד מותה. גם לא ענין אותם. אולי, אם הם היו טורחים ומגיעים אליה, היינו יודעים יותר פרטים. אך סבתי השתייכה לדור שלא התלונן, לא ביקש דבר, לא ציפה לדבר, ורק היה אסיר תודה שיש מדינה ליהודים, היא מדינת ישראל בארץ ישראל (ששנים רבות קודם לכן הם אספו פרוטה לפרוטה לגאול אדמות בה). לא דורשים, לא מצפים
מהמעטים מהמשפחה המאוד-גדולה לא נשאר כמעט איש - את רובם לקחו הנאצים. את סבי - הסובייטים. מהיחידים שנשארו, לקח הזמן והשיב האלוהים אליו. ומאלו שעוד איתנו, הזיקנה ומחלות שונות עושות את עבודתן נאמנה. עתה אלו מתי מעט בערוב ימיהם. הם מתקשים עד מאוד - לדבר, לשמוע, לראות, לחשוב. והחיים קשים. אך הם לא מתלוננים. והם לא מצפים. והם עדיין אסירי תודה על כך שיש לנו מדינה. וכל אחד מהם מילא את חובתו למדינה ושרת כקצין בסדיר ובמילואים ובמלחמות. את המודעות הזו לחובה ואת האמונה בצדקת הדרך הם הורישו לנו - וכל אחד מאיתנו הגיע כחייל בודד ארצה לשרת, למלא את חובתנו אנו.
כיוון שלפי החוק או הנהלים בארץ, זכאות לעזרה כלשהי מותנת בכך שהאדם הוא אזרח ותושב הארץ, פנינו לוועידת התביעות כאן בארה"ב. התשובה הייתה חד-משמעית, ברורה כשמש בצהרי יום: אינך זכאית לדבר. אין ולא יהיה.
מובן שיש בעיה קטנה: הכיצד יכולה ילדה בת חצי שנה (בפרוץ המלחמה) או אפילו בת שנתיים וחצי או בת חמש לזכור ולדעת? תמונות החרוטות בזכרון - המנזר והמסדרונות הארוכים, האפלים; המגורים על גבעה והעמק שם רצחו יהודים בשביל התכשיטים או דברי הערך שהם החביאו בנעליהם; הנפט בו השתמשו נגד הכינים במחנה העקורים; ועוד כמה תמונות בודדות. הפחד שנשאר מאז. בעיות רפואיות אחרות הקשורות לאותה ילדות ארורה - זו שלא הייתה.
אך לפי ועדת התביעות, אין ולא היה. אולי אותן השנים בין 1939 לבין 1948 פשוט לא היו. הם גם לא מנסים לעזור. להגיד שהם "לא נחמדים" תהיה המעטת המאה. כאילו שניצולים הם עלוקות, טפילים, והם - אותם פקידונים - כה עסוקים במלאכת קודש שאסור להפריע להם, לגזול מזמנם. נהפכו היוצרות, כי התשלומים מהגרמנים לא נועדו לפקידונים-כי-מלכו, כי אם לניצולים. חובתם, לעשות ככל הניתן, לא להתעלם, לא לזלזל, לא לנפנף, להפטר מהניצולים שפונים אליהם. לא לשבת בחדרי בתי מלון יוקרתיים, לא להעסיק משרדי יחסי ציבור במיליוני דולרים. אך אצל עובדי ועדת התביעות התהפכו היוצרות והם פשוט לא חושבים שהם צריכים לשרת (מלשון להיות לעזר) לניצולים, ולא להפך; הניצולים הם לא טרדה. הניצולים לא אמורים לשרת אותם (מלשון לחלוב עד תום, לנצל את הזולת).
האם ייתכן שבין כל התוכניות, בין כל התשלומים מגרמניה וממדינות אחרות ומהתחייבות ממשלת ישראל בימינו אלו - בכל אלו אין ולא כלום לניצולת שואה ישראלית שאינה חיה בארץ בגלל שהיא אינה חיה בארץ, או אולי בגלל שהיא לא זוכרת את הפרטים מילדות נפלאה זו? האם אין בכך משום מסר סמוי, העלול לחזק מכחישי שואה?
הסיפור הזה מעלה על נס את נפלאות ועדת התביעות ועובדים מסורים המקבלים משכורות ונלוות, פנסיה עד סוף ימיהם, בעוד הניצולים נלחמים - גם הם עד סוף ימיהם.
עבדול חוסין סרדארי, דיפלומט אירני מוסלמי שחי בפריז, הציל בשואה יותר מ-2,300 יהודים תוך סיכון חייו ▪ לאחר סגירת השגרירות האירנית ב-1941 השתמש בחסכונותיו כדי להציל יהודים ▪ לאחר המהפכה האיסלאמית נושל מנכסיו והוא מת בעוני בגלות ב-1981
ניסה לשכנע שגם יהודי אירן הם ארים [צילום: מתוך הספר In the Lion’s Shadow]
דייוויד דה-יונג חקר לעומק את הפרק האפל בחייהן של כמה מן המשפחות העשירות והמשפיעות בגרמניה - קוונדט, פורשה ופליק ▪ השלוש שולטות בחברות הרכב הגדולות במדינה, ומעלימות את פשעי המלחמה שביצעו אבותיהן בזמן הרייך השלישי
הלא טי וי, הערוץ הערבי המקומי הנתון לפיקוח המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, המשיך את שידוריו גם במהלך הצפירה. בשנים עברו, עצר הערוץ את שידוריו ביום הזיכרון ליום השואה והגבורה, והקרין כתובית כמו יתר הערוצים למשך שתי דקות. בשנה שעברה אף הגדיל לעשות ושידר כתובית זיכרון במהלך צפירת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אולם הבוקר שידר סדרה עלילתית במקום להפסיק את השידור.
כתובית יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בערוץ הלא טי-וי בשנה שעברה
בעיר שנכנסה לנצח לפולקלור היהודי חיו 15,000 יהודים ערב השואה ▪ כמה מאות שחזרו אליה אחרי המלחמה מיהרו לעזוב בשל האנטישמיות, וכיום כמעט ואין בה כל שריד לחיים היהודיים שנמשכו 800 שנה
יש מספר מאוד מצומצם של ימים בשנה בהם אנו מתלכדים כאיש אחד ▪ יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל מערכת הביטחון ונפגעי הטרור, יום העצמאות, ודווקא ביום השואה, העדיף ראש הממשלה להזכיר את המפריד ▪ באורח תמוה, מוזר ומקומם חיפש ומצא ראש הממשלה סימוכין בימי השואה האכזרית לשבר אותו אנו חווים כיום, סימוכין פסולים מהשורש אף לטעמו של ראש הממשלה עצמו בתחילת נאומו
אחרי שנתיים של היעדרות בשל מגפת הקורונה: טקס מצעד החיים בפולין מתקיים בסימן המאבק באנטישמיות והעברת לפיד הזיכרון מדור השורדים לדור הנכדים. המצעד מתקיים בהשתתפות 2,500 בני אדם מכ-25 מדינות. מצעד השנה לא משתתפים שרים, ואת הממשלה מייצג סגן השר אביר קארה.
את המצעד השנה יובילו שמונה שורדי שואה ולצידם משלחות שונות, ביניהן: משלחת פליטים מאוקראינה; משלחת של הסוכנות היהודית המורכבת מנפגעי פעולות אנטישמיות, משלחות מגרמניה ואוסטריה עם בני נוער ומבוגרים לא יהודים. כמו-כן תהיה משלחת רשמית של איחוד האמירויות, שתצטרף לראשונה למצעד החיים על אדמת פולין, לצד פתיחת שלוחה חדשה של הארגון באמירויות. את המשלחת ההיסטורית יוביל אחמד עובייד אל-מנסורי, מייסד המוזאון הראשון בעולם הערבי להנצחת השואה
מדובר באקדמאים בכירים שחברו אליהם אנטישמים ובורים, וכמובן פוליטיקאים פלשתינים הנעזרים בפעילי שמאל קיצוניים, שמקווים כי הלאמת השואה מישראל מחלישה את הלגיטימיות של הריבונות היהודית בארץ-ישראל
בקיץ 2005 יצאנו לביקור שורשים בקלן שבגרמניה - זו המילה אולי הכי מתאימה לתיאור המסע. שורשים די עבותים יש לומר, כי משפחתו של סבי ז"ל, אביה של אימי ז"ל, התגוררה בקלן למעלה מ-700 שנה
ראשי המדינה קראו בשמות נרצחי השואה ▪ ניצולים וח"כים הדליקו נרות זיכרון ▪ נתניהו סיפר על חמיו שמואל בן ארצי: "הוא היה איש רוח, מחנך ומורה דגול" ▪ ח"כ אקוניס: "אחרים אולי מסוגלים לסלוח לגרמנים, אני לא שוכח ולא סולח ולא אסלח למעשה השטן הזה לעולם
השואה היא אירוע היסטורי טראגי של היהודים בלבד ▪ ומה הצעד הבא של בנט? אולי יתרום את ה-50 מיליון על מעונו הפרטי מקופת המדינה לרווחת ניצולי השואה? סיכמנו?
הבניין בו שכן היודנרט הפך למרכז נוער. מחנות הכפייה ואתר הגירוש קיימים אך ללא כל ציון של עברם ▪ לצד זאת, יש בלובלין שלושה אתרי הנצחה ליהודי העיר שלכל אחד מהם ייחוד משלו; החשוב שבהם הוא פרי יוזמה פרטית
אין זו השנה הראשונה שבה השר, שהוא אחד מסמלי השלטון, אינו מופיע לטקס ▪ לשכת לפיד לא התייחסה ישירות: "הוא הקליט מראש נאום ששודר בכמה טקסים" ▪ יו"ר יד ושם: "לפיד הוזמן כמו יתר השרים. רובם לא הגיעו"
ראש הממשלה ושורת המכובדים בשורה הראשונה [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
חקר השואה, פשעי הנאצים ומלחמת העולם השנייה יימשך גם לאחר שאחרון הניצולים ילך לעולמו - כמו שנעשה כיום לגבי אירועים בני מאות שנים ▪ הזיכרון הקולקטיבי העולמי מבטיח שהאירועים ייזכרו וימשיכו להוות איתות אזהרה
מותירים אחריהם עדויות [צילום: תומר נויברג, פלאש 90]
יום הזיכרון לשואלה ולגבורה. בשעה 10:00 תישמע צפירת דומייה בת שתי דקות. בשעה 11:00 יתקיים בכנסת טקס "לכל איש יש שם" שבו יקראו חברי הכנסת שמות של נספים.
היום יתקיים בפולין, בהשתתפות הנשיא הפולני דודה, טקס מצעד החיים לאחר שלוש שנים שבהן לא התקיים בשל הקורונה. משלחת מאיחוד האמירויות ומשלחות ממדינות ערביות בהן איחוד האמירויות. בסך-הכל יהיו באירוע משלחות מ-25 מדינות.
לובלין נודעה במשך מאות שנים כמרכז רוחני יהודי, מן החשובים בפולין. אבל 80 שנה לאחר השואה אין בה זכר לבתי הכנסת למעט שניים, והישיבה המפורסמת של ר' מאיר שפירא עברה לידיים נוצריות
המהרש"ל מלובלין. החוזה מלובלין. ישיבת חכמי לובלין. כמה זכרונות יהודיים מעלה שמה של עיר זו שבמרכז פולין. זכרונות - ותו לא. בעיר בה חיו ערב השואה 40,000 יהודים - למעלה משליש מכלל תושביה - לא נותר כמעט דבר המזכיר את ימי תפארתה של הקהילה. בשנת 2006 חיו בה, רשמית, 17 יהודים. 15 שנה מאוחר יותר מצאתי בה יהודי אחד המחזיק אתר זיכרון פרטי. הישיבה הידועה של ר' מאיר שפירא, מייסד "הדף היומי", עברה לידיים נוצריות והפכה לבית מלון. העזובה כה רבה, עד שאין בעיר אפילו בית חב"ד.
התנופה הדמוגרפית היהודית בישראל היא ביטוי לניצחון על מכונת ההשמדה הנאצית, ומרכיב מרכזי בצמיחה הכלכלית, ביטחונית, מדעית וטכנולוגית של המדינה היהודית. מספר הלידות היהודיות ב-2021 (141,250) היה גבוה ב-76% מ-1995 (80,400). מספר הלידות הערביות ב"קו הירוק" ב-2020 (43,806) היה גבוה ב-20% מ-1995 (36,500). היקף הלידות היהודיות עלה ל-76% מסך הלידות ב-2020 לעומת 69% ב-1995. הזינוק במספר הלידות היהודיות מתרחש למרות הירידה המתונה בפריון החרדי, אך עקב עלייה משמעותית בפריון החילוני.
יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, נעדר מטקס הפתיחה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. לפיד, המשמש כראש הממשלה החליפי וכשר החוץ, הוא אחד משבעת סמלי השלטון, ונוכחותו היא חלק מכללי הטקס, שאליו מגיעים בין היתר הנשיא, נשיאת בית המשפט העליון, הרבנים הראשיים וסגל א'.
"אני מחזיק בידי דף עד. למען הדור הצעיר אסביר שדף עד הוא טופס רשמי של "יד ושם" המתאר את פרטיו הבסיסיים של יהודי אחד שנרצח בשואה - מתי נולד, במה עסק, שם הוריו ומשפחתו וכיצד נרצח.
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
