"המלך עירום"

טענה

במבט ראשון מאושש הפיגוע בעמדת האבטחה בכניסה לאריאל בליל שבת, שאוישה בשני מאבטחים - גבר ואשה (שהיו מאורסים), את הטענה, שביחידה מעורבת ידאגו הלוחמים להגן תחילה על הלוחמות שלצדם, ולא לביצוע משימותיהם.

לא כדאי

שני המחבלים, שרצחו את המאבטח בכניסה לאריאל, הסגירו את עצמם בלא קרב לכוחות, שהקיפום. לא השתלם להם להילחם, ולהיות שאהידים. לאור המצוקה בשמיים, לא ברור, שיקבלו את פני כל אחד מהם 72 בתולות. יש שמועה, שבגלל מחסור, בזמן האחרון מחכים לשאהידים 72 בתולים מסוקסים.

נלחמו, או לא, שלומם ורווחתם מובטחים בקייטנות שמנהל שב"ס, הכוללות גם זכות ללמוד באוניברסיטה, ולהטריד מינית סוהרות צעירות, לפי בקשתם. בכל מקרה עתידם הכלכלי והעתיד הכלכלי של משפחותיהם מובטח - הודות לטמטום המוחלט של ממשלת ישראל, שמפירה את החוק, ואינה מנכה למעשה את המשכורות למחבלים ולמשפחותיהם מכספים שהיא מעבירה לרשעות הטרור ברמאללה, ואינה מוכנה לפרט ולהסביר בתירוץ קלוש, שהפירוט יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה - מפלטם הנוח של כל נוכל ושל כל נבל.

צבוע ומגוחך

כמה צביעות טמאה יש בזעזוע של נפתלי בנט, ראש ממשלת הזדון, הכחש והמרמה, ושל חבר מרעיו לנוכח הביקורת הפומבית של ח"כ איתמר בן-גביר על ראש השב"כ. מבלי להתייחס לגופה של הביקורת, תפקיד ח"כ, כך אני הוזה, הוא לבקר את השלטון ואת סוכנויותיו, כולל את מערכת הביטחון, ולא להיות מעודדת, שמביטה בעיניים מצועפות עליהם. כדאי לזכור את מה שאתרע לנו בשנים 1973-1967, כשמרוב הערצה לגנרלים, לא ראינו (משמע, עזרנו להסתיר מפנינו) את מחדלי צבאנו, שלא הפיק לקחים ממלחמת ששת הימים, והובס במלחמת ההתשה, והתעלמנו מהם. כך, יצרנו את התשתית לתבוסתו במלחמת יום הכיפורים, כיוון שבאין ביקורת ובקרה עליו, מסתאב כל ארגון, ואינו ממלא את תפקידו.

כפי שכבר כתבתי בעבר, פיגועים בכל רחבי המדינה (כולל אלה, שמערכת הביטחון מתאמצת מאוד להסתירם מפנינו), התקוממות הערבים בירושלים, בנגב, בגליל ובערים המעורבות, השתלטות חמאס על הר-הבית ועוד אירועים מהחודשים האחרונים מעידים על כישלון השב"כ; ולא יעזרו כל ההסברים המופרכים. להדגשה, אזכיר את דברי הנביא יחזקאל: "וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ" (פרק ל"ג, פסוק ו').

בסין העתיקה נהגו לשלם לרופא כל השנה. כשאדם חלה, הפסיק לשלם לרופאו, והרופא שילם קנס על תפקודו הלקוי. מ̤עבר לזה יש משהו מגוחך להפליא, כשליברלים ידועים ונאורים, כפי שצייץ רועי עידן בטוויטר, "חרדים לרגשותיהם של ראשי המשטרה החשאית". האם ראש השב"כ מוגן אוטומטית על-ידי העלית ועל-ידי שופריה רק מפני שהשב"כ פועל, או מופעל, להגביל את הפגנות הימין?!

שאפּוֹ

אילה חסון הביעה קורת-רוח רבה כשממצאיה על ההוצאות המופקרות למזון ולשליחויות של משפחת בנט על חשבוננו במבצרה ברעננה אוששו במלואם, וקראה למבקריה לאכול את כובעיהם. אני מלא התפעלות מחוסנה לעמוד מול כנופיית הקרנפים, שנקראת עיתונאי ישראל, שעוסקת בלי הרף בהסתה פוליטית ובאִתרוג חסר-בושה של ממשלת בנט. מול תקשורתנו הצפון-קוריאנית (ויסלחו לי העיתונאים הצפון-קוריאניים על ההשוואה, שרק מבזה אותם), העזה חסון לעמוד, ולקרוא בעוז ובקול גדול, "המלך עירום". על כך ספגה תשפוכות של טינופת מעמיתיה, שופרות התעמולה.

לכן, ראוי, שנסיר את כובעינו בפניה. חסון לא תקבל את פרס ישראל ולא את פרס סוקולוב על הישגיה - כיוון שהפורסים למיניהם יפסלוה מראש, כיוון שהוציאה את עצמה מכלל עדר הקרנפים. משהו רע מאוד עובר על התקשורת הישראלית (ובעקבותיו - על הפוליטיקה הישראלית - או להפך) בעשרים-שלושים השנים האחרונות, ובכל זאת, כפי שאומר הפתגם האנגלי, "בכל ענן שחור יש פס דק של כסף".

אונס ואלימות מינית

"אלימות מוכחשת וריבונות - המקרה הישראלי", הנו שם עבודת הדוקטור של רויטל מדר בחוג ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים. זו יכולה להיות עוד בועה אקדמאית של אוויר חם, שנפחה שמאלנית פרוגרסיווית, אלמלא חשפה ד"ר מדר חלק מתגליותיה בהרצאתה כעמיתת מקס וֶבֶּר במכון האוניברסיטאי האירופי (EUI), הנמצא בעיר פייסולה באיטליה. מדר האשימה את כוחות הביטחון הישראלים באונס ערביות וערבים ביהודה ובשומרון, כך מדווח האתר Israel Academia Monitor, הסוקר באנגלית התבטאויות אנטי-ישראליות של אקדמאים ישראלים.

מדר מסיקה, כי תחת שלטון (בלשונה - כיבוש) ישראל ביהודה ובשומרון (אצלה - השטחים הפלשתינים הכבושים) קיימים התנאים לאונס גברים ונשים ערביים (לדעתה - פלשתינים) ולאלימות מינית נגדם; וזה נעשה דרך קבע, לפי עדויות של נשים ערביות (תדי כץ, מה שלומך?!). זאת, בניגוד למסקנות של טל ניצן, שקבעה לפני כמה שנים בעבודת הדוקטור שלה (איך לא?!) באוניברסיטה העברית, כי חיילי צה"ל אינם אונסים ערביות רק משום גזענותם.

האתר Israel Academia Monitor, שמנהלת ד"ר דנה ברנט, מסביר, כי למדר עבר עשיר של פעילות אנטי-ישראלית, שמטרתה ליצור דה-לגיטימציה למדינת ישראל.

תמונת מצב

המדינה נולדה לפניי. לדעתי, למרות מצבי הרפואי ולמרות נכותי, אני במצב טוב ממנה כעת, וצפוי, שבהנהגתה הנוכחית עוד תגיע לעברי פי-פחת. בעוונותינו מלחמת העצמאות השנייה קר̤בה ובאה, ר"ל. יוסי בנאי הדגול כתב אחרי מלחמת יום הכיפורים את השיר הגאוני, "ספירת מלאי", וביצעו ללחן של נעמי שמר. נדמה לי, שכולנו מתגעגעים למצב המדינה, כפי שתיאר בנאי, כיוון שהתדרדרנו מאוד בחמשת העשורים, שחלפו מאז - לפחות, לפי דעתי:

· אזרחים ממתינים חודשים לבדיקת אולטרא-סאונד, כמעט שנה לבדיקת תהודה מגנטית (MRI) והרבה חודשים לבדיקת רופא מומחה.

· פרעות ביהודים בנגב, בירושלים, בגליל ובערים המעורבות. ערבים מכים יהודים בחוצות הערים, מסירים את דגלי ישראל, תולים דגלי אש"ף, ושורפים שדות, מטעים, מקומות קדושים, בתי-כנסת ובתי יהודים.

· ערבים חוסמים את כבישי הארץ לתנועה - ובעיקר, לתנועת יהודים, כל אימת שצצה גחמה במוחם.

· ירדן שולטת בהר-הבית, ובשעות הפנאי שולטת בו חמאס, ודגל אש"ף מונף עליו באין מפריע.

· ליהודים אין חופש פולחן בהר-הבית, וערבים משחקים כדורגל במסגד על הר-הבית ובחצרותיו.

· משטרת ישראל מנהלת מרדפים אמיצים אחרי יהודים נושאי גדיים, אך לא אחרי גנבי מכוניות, יבול וציוד חקלאי.

· המשטרה משקרת בריש גלי, כדי להגן על שוטריה, שהרגו במרדף נער.

· ליהודים אסור להתהלך בירושלים עם דגל ישראל. לערבים מותר להניף את דגלי חמאס ואש"ף בכל רחבי הארץ.

· למסיתים ערביים הכניסה פתוחה להר-הבית, וליהודים אסורה הכניסה אליו ולשער שכם.

· ראש הממשלה ממציא תירוצים כדי לא להימצא במעונו הרשמי בירושלים, ומעמיס את הוצאות ביתו הפרטי על תקציב המדינה.

· שר החוץ משווה בעיני העולם בין אלימות הערבים לבין אלימות יהודים, שהמציאו הוא וחבר מרעיו, ומטיל על שתיהן את האשמה בפרעות.

· שר המשפטים מביא לאישור הכנסת חוקים, שיפגעו בחופש הביטוי של אזרחי ישראל ובזכויות האזרח שלהם.

· משטרת ישראל אוספת ללא כל אישור מידע על אזרחים ועל אנשי ציבור, כדי לסוחטם בבוא העת.

· תיקים נתפרים בסיטונות למי שמערכת המשפט, הפרקליטות והמשטרה רואות כאויביהן.

· השר לביטחון פנים מצדיק שימוש ברוגלות נגד אזרחי ישראל - גם ללא צו שופט.

· המשטרה משלמת פיצויים במיליוני שקלים מדי שנה לאזרחים, ששוטריה פגעו בצורה לא-חוקית בזכויותיהם.

· בתי-משפט מאשרים שימוש בעדויות, שחולצו באיומים ובעינויים.

· אלפי אזרחים מתים במגפת קורונה, והמדינה מסתירה זאת מהציבור.

· שרת החינוך מוחקת את התנ"ך ואת ההיסטוריה של עם ישראל מתוכניות הלימודים במערכת החינוך הממלכתית.

ועל כל אלו ועל אחרות נאמר, "כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ".