מספר רב מאוד של פעמים השתמשו בכירי השלטון דהיום בשורש נ.כ.ל, בשורש ש.ק.ר, בשורש ב.ג.ד, בשורש כ.ז.ב, בשורש פ.ש.ס.ט, בשורש ד.ק.ט.ט.ר, וכמובן בשורשים ג.נ.ב, ו-ש.ח.ת לשם השגת מטרה פוליטית לגיטימית והיא הפלת ממשלת בנימין נתניהו. האם הפלת שלטון באמצעות השורשים האלה אך בדרך דמוקרטית, בקלפי, היא לגיטימית? האם המטרה הלגיטימית מכשירה את האמצעים הנ"ל? לפחות בעיני השלטון הנוכחי, האמצעים האלה היו כשרים כל עוד הם ניסו לעלות לשלטון, כי זה היה כלי העיקרי בידם על-מנת להפיל את הממשלה הקודמת.
ההפגנות ההמוניות מול מעון ראש הממשלה נתניהו, אסורות מול מעון ראש הממשלה נפתלי בנט. התירוץ הוא דחוק אך הוא מגובה בהחלטת בית משפט שנתקבלה בנסיבות בהן המדינה באמצעות הפרקליטות הטעתה את בית המשפט, כלומר השתמשה ב-ש.ק.ר/כ.ז.ב לבית המשפט לטענתה בשוגג, אך הדמוקרטיה בין מערכת בחירות אחת למשניה מתגלגלת ברשתות החברתיות ולא רק ברחובות, והשורשים הנ"ל היכו בהן שורש באורח נרחב ועמוק על-ידי כוחות האופוזיציה שפעלה נגד נתניהו, וכאשר התהפכו היוצרות הפכו לפתע פתאום השורשים האלה להסתה מסוכנת, חובה להימנע מהם ומחר תהיה אולי חובה למנוע אותם, וכיוצא באלה.
חופש הביטוי הוא זכות יסוד בחברה דמוקרטית, הזכות הזו ודאי כוללת את השימוש בשורשים נ.כ.ל, ש.ק.ר, ב.ג.ד, כ.ז.ב, פ.ש.ס.ט, ד.ק.ט.ט.ר, ג.נ.ב, ש.ח.ת ואחיהם ובני הדוד שלהם, לזכות זו ודאי יש גבולות ולכן: איומים, מכתבים עם קליעים, תמונות עם חבל על הצוואר, אמירות עם קונוטציה של רצח, ומוות הם אסון לאומי הראוי לכל גנאי, ואת מבצעיהם יש לתפוס ולשים מאחורי סורג ובריח.
אסור לנו להתבלבל, חופש ביטוי איננו איום, איננו הסתה, כשם שבהפגנות ההמוניות מול מעונו של נתניהו היה שימוש בשורשים לעיל, שורשים המוגנים ודאי על-ידי חופש הביטוי, כן השורשים האלה מותרים וראויים לשימוש על-ידי הצד הפוליטי השני, חופש הביטוי הוא לימין ולשמאל גם יחד, ולא לשמאל בלבד. שלטון העולה באמצעות כלים של חופש ביטוי ומטיף להגבלתו על-מנת שלא ייפול, הוא שלטון אנטי דמוקרטי המחייב החלפה דחופה שמא הביקורת שלו על חופש הביטוי תהפוך למעשים ממש וחופש הביטוי אכן יוגבל על-מנת להנציח את שלטונו, ולהביא לנו ח"ו דיקטטורה על הראש.
בקרב על ירושלים החמאס ניצח אותנו. בשל איומיו, מנענו את חופש התנועה מחבר כנסת, לא ניתנה לחבר כנסת גישה למקום ציבורי אשר כל אחד אחר מורשה להגיע אליו באותה עת. חופש תנועה בכלל וחופש התנועה של חבר כנסת בפרט הם בבסיס קיומנו הדמוקרטי, התירוץ היה ביטחוני, אך כל מי שמייחס לממשלה הזו את השורשים שהיא בעצמה השתמשה בהם על-מנת להפיל את הממשלה הקודמת, רשאי לפקפק בתירוצים שמנעו את הגעת חבר הכנסת למקום פתוח אשר כאמור כל אחד אחר רשאי להיות בו, וזאת מהסיבה הפשוטה שמי שמחמם את הגזרה זה החמאס בעזה ולא איתמר בן-גביר בירושלים, ומי שכושל בהרתעה מול החמאס בעזה אלה ממשלות ישראל לדורותיהן, ואם בן-גביר עלול להוות עילה לבלגן, העילה הזו תימצא גם בלעדיו, ודווקא מניעת הגעתו תקרין חולשה אשר תעודד את החמאס במזימותיו הרצחניות, ושמענו בברור את דבריו של יחיא סינואר. הכוונות של החמאס ברורות, אין צורך בשום מודיעין על-מנת להבין אותן, וכוונות אלה ודאי לא תסוכלנה באמצעות הגבלת תנועה של חברי כנסת, אלא באמצעות חוסן לאומי, מודיעין איכותו, והרבה כוח (הרתעה).
ובכירי ממשלה אשר מונעים תנועה מחבר כנסת מחד-גיסא, ומאידך מתייחסים באורח חלבי ביותר לקריאות של חבר כנסת אחר להמרדה של כוחות הביטחון נגד המדינה מעידים כאלף עדים שהאינטרסים שלהם אינם ביטחוניים אלא אינטרסים של שרידות פוליטית בלבד, נכנסים במלוא הכוח בח"כ יהודי, יריב פוליטי אשר הם רואים בו סיכון ממשי להמשך שלטונם ומעודדים חבר כנסת ערבי אשר לא מוצא פסול בפגיעה בחיילי צה"ל בשטחים, וקורא למרד של כוחות הביטחון במדינה, רק עקב כך שהם מפנטזים עליו כקרש ההצלה לממשלתם הכושלת.
