שוטרים מתנהגים כאילו האולם הוא רשותם הפרטית

השופטת: אביטל אמסלם-גלבוע, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 13.4.2022, שעה 09:00

הנושא: מעצרים


למדור יש מדד קבוע: האם הצדדים נוכחים באולם בשעה שנקבעה לתחילת יום הדיונים. כאשר התשובה חיובית, לרוב זוהי אינדיקציה לדיוק וליעילות מצידו של בית המשפט - ולהפך. באולמה של השופטת אביטל אמסל-גלבוע אין איש בשעה היעודה, 09:00 בבוקר. הצדדים מתחילים להיכנס רק ב-09:15 ומתחילים בהתדיינות הרגילה של מי יהיה קודם. מאחר שהעצורים ברובם משתתפים בהיוועדות חזותית (וידאו קונפרנס בלע"ז), הוויכוח הוא את מי יש להעלות על המסך ומתי.

הדיון הראשון מתחיל רק ב-09:30: בקשה לשחרור בערבות, החשוד עדיין לא על המסך, איש יחידת נחשון של השב"ס מסתובב באולם ללא מסיכה (אנחנו עדיין לפני ביטולה של חובה זו) ובהמשך אף מדבר בטלפון בזמן שאמסלם-גלבוע מכתיבה את החלטתה - אך היא אינה מעירה לו. ואם בהכתבה עסקינן, אמסלם-גלבוע משתמשת בנוסח מוכן שכנראה כולל גם את תנאי השחרור, אותם היא כמובן מתאימה למקרה הספציפי. אותו איש נחשון מתקשר לעצור: "תתקשר לסניגור להסדיר את התנאים". הסניגור מדבר איתו בהיוועדות החזותית, שוטרים וסניגורים מסתובבים באולם והנה הגענו לאווירת השוק האופיינית, למרבה הצער, ללא-מעט אולמות מעצרים.

אמסלם-גלבוע מנסה לעשות טיפה סדר ופונה לאיש נחשון: "תנמיך [את ההיוועדות החזותית], כי זה ממש חזק. לתת להם לדבר, אבל ברגע שמתחיל הדיון - להנמיך". אבל רק טיפה סדר, כי ליד הדוכן ניצבים שוטר, שני סניגורים ואיש נחשון. אמסלם-גלבוע מסבירה לקלדנית כיצד לרשום האם החשוד נמצא באולם או במסך. סניגורית ציבורית מקבלת חומר באולם לצורך הדיונים הקרובים.

הראיות שבפלאפון לא תועדו

כעת אמסלם-גלבוע דנה בהארכת מעצר שנייה והשוטר, רס"מ יבגני קפלביץ, טוען שמדובר ב"אחזקת סמים בכמויות מטורפות". הוא מראה לאמסלם-גלבוע תמונות בפלאפון שלו; הסניגור לא זוכה לראות אותן ואמסלם-גלבוע אינה מנחה לעשות זאת ואף אינה מכניסה לפרוטוקול את מה שראתה - ונא לזכור שמדובר בראיות לצורך מעצר. קפלביץ והסניגור ללא מסיכות, אמסלם-גלבוע ממשיכה להתעלם. היא גם אינה מעירה לקפלביץ המדבר תוך כדי הליכה ואף מפנה אליה את גבו. "הכל נורא חפיף", רשמתי לעצמי.

אמסלם-גלבוע מאפשרת לסניגור חקירה ארוכה למדי של קפלביץ, אך לבסוף חותכת: "אני חושבת שאפשר לסכם". היא משתיקה את הנוכחים כדי להכתיב החלטה, אם כי איש נחשון שוב מרשה לעצמו שיחת טלפון (קצרה ושקטה) למרגלות הדוכן. "מעיון בתיק החקירה עולה, כי פעולות רבות אכן בוצעו כפי שצוין בדוח הסודי ובמסמכים שבתיק. החשד הסביר היה גבוה מלכתחילה ונותר גבוה", מכתיבה אמסלם-גלבוע בצורה המלמדת שקלטה היטב ובמהירות את הפרטים.

"ואולם, צודק הסניגור בטענתו שהפעולות שנותרו לביצוע הן בעיקר פעולות טכניות. עם זאת, ישנן פעולות אשר ביצוען יכול להוליד את הצורך בביצוע פעולות נוספות והן פעולות מהותיות. קיימת תשתית ראייתית וקיים חשד סביר לביצוע העבירות. כמו-כן יש להתחשב, על-אף שבצורה מסויגת נוכח השלב של ההליך, בעברו הפלילי של החשוד ובמאסר על תנאי העומד לפתחו על עבירות דומות".

שוב תוך שימוש בנוסח מוכן, אמסלם-גלבוע מאריכה את המעצר בשלושה ימים. הסניגור מבקש לאפשר הכנסת ציוד ואמסלם-גלבוע ערנית: "קודם כל אפשר לבקש לתת לו ערכת אסיר". היא גם מורה לשב"ס לאפשר לחברו של החשוד להכניס לו ציוד, ומוסיפה: "היחידה החוקרת והמעבדה יעשו מאמץ על-מנת לסיים את חוות הדעת כך שבדיון הקרוב" - אך לא מסיימת. כל זה, ראוי לציין, נעשה תוך סבלנות רבה לקלדנית.

מדבר כאשר גבו לשופטת

הסניגור "באולם ליד, מיד מגיע", מקבלת אמסלם-גלבוע עידכון לתיק הבא ותוהה רטורית כיצד אפשר לקיים את הדיון בלעדיו. הוא אכן נכנס, בלי מסיכה. ליד הדוכן שוב יש התגודדות, כולם ללא מסיכות ואמסלם-גלבוע כבר באווירת אס"ק (אווירת סיום קורונה) ואינה אומרת דבר. השוטר חותך את שאלותיו של הסניגור, ועונה תוך כדי הליכה תוך הפניית גבו לאמסלם-גלבוע - אשר ממשיכה להתעלם מהתנהגות גסה זו. כאשר הסניגור מציג לו שאלות, השוטר מטפל בפלאפון שלו ומשחק בגומייה.

אמסלם-גלבוע שואלת האם צריכה להיות חוות דעת פסיכיאטרית לגבי החשוד בתיק אחר והאם היא כבר הוכנה. היא מאפשרת לסניגור חקירה ארוכה למדי ולבסוף חותכת: "אדוני מסכם". אמסלם-גלבוע מעיינת בתיק וחוזרת אחורה: "אדוני אמר שאין קשר עם המתלונן?". כעת - החלטה:

"חשד סביר ומסוכנות נקבעו כבר בדיון ב-8 באפריל. החשוד לא נחקר עד עתה; היחידה החוקרת עשתה מאמצים לבצע פעולה זו, ללא הצלחה [בשל מצבו הנפשי]. מדובר ב-14 פעולות שבחלקן אינן נוגעות לתיק שלפני, ועל כן איני מתחשבת בהן בבואי להחליט בבקשה. הפעולות הנדרשות בתיק שלפני הן אלה שבליבת הבקשה להארכת מעצר". אמסלם-גלבוע מפרטת במה מדובר ומתקדמת להכרעה:

"קיימת תשתית ראייתית וקיימת עילה מסוג מסוכנות, אך בבואי לשקול את הארכת המעצר מצאתי להתמקד בפעולות הנוגעות לחשדות האחרונים המיוחסים לחשוד ולצורך בקבלת התייחסות של הפסיכיאטר". המשטרה ביקשה חמישה ימי מעצר; אמסלם-גלבוע נותנת לה יום אחד, תוך היעזרות בנוסח מוכן, ומורה: "עד למועד זה יועבר החשוד לבדיקה דחופה על-ידי פסיכיאטר. החשוד יועבר לבדיקה עוד היום, על-מנת שמחר תתקבל תעודה רפואית בעניינו. עוד אני מבהירה ליחידה החוקרת, כי יש למצות ככל הניתן את הפעולות הנוגעות לתיק שלפני עד מחר, כך שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת לגבי הארכת מעצרו או שחרורו".

אמסלם-גלבוע שמה לב גם לשאלת השתתפותו של החשוד בדיון הבא ופונה לאיש נחשון: "תנסו מחר לראות אם הוא יענה לכם. אולי כדאי כן להביא אותו [לאולם]. השאלה היא האם הוא הולך להתנגד. אני לא רואה שתביאו בכוח". היא מוסיפה להחלטה: "לא ניתן בשלב זה לקבל את עמדת החשוד לגבי רצונו להגיע לאולם או להיות נוכח בהיוועדות חזותית. על כן שב"ס יפנה לחשוד מחר בבוקר. ככל ויהיה מעוניין להגיע לדיון - יובא; ככל ולא - יתקיים הדיון בהיוועדות חזותית".


השורה התחתונה: אמסלם-גלבוע שמה לב לכל פרט, קולטת במהירות ומנהלת את הדיונים ביעילות. הבעיה היא במה שמתרחש ביניהם ובאווירה הכללית באולם. כאשר שוטרים, סניגורים ואנשי שב"ס מתהלכים בו וללא מסיכות, כאילו מדובר בגינה ציבורית, זהו ביזוי של ההליך ופגיעה קשה במראית פני הצדק מבחינת הצופה מן הצד - ובוודאי מבחינתם של החשודים. האחריות לכך מוטלת לפתחה של אמסלם-גלבוע; וכידוע, מזג שיפוטי רך מדי הוא בעייתי כמו נוקשה מדי.

ההתנהלות הגסה של שני השוטרים מחייבת התייחסות נפרדת. אמסלם-גלבוע אינה יכולה לאפשר להם להתנהג כאילו מדובר ברשותם הפרטית וכאילו בית המשפט אינו אלא שלוחה של המשטרה. זוהי גם בעיה המצדיקה מענה מערכתי בדמות הנחיה ברורה לכל השופטים, שלמרבה הצער מתברר שיש בה צורך: השוטרים כפופים לכללים כמו כל אדם אחר באולם, וכנציגי המשטרה יש להטיל עליהם חובה זו ביתר שאת.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 6.