|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
בנט. ראוי לשיחה ליד האח [צילום: מיה אלרוזו]
|
|
|
שעה וחצי בלי קואליציה ואופוזיציה
|
|
חשבתי לעצמי ואני חושב גם עכשיו, שגם נפתלי בנט ראוי לאיזה Fireside chat - "שיחה ליד האח" ● הוא אנושי, אמפתי ומאיר פנים
|
|
בחודש הבא, ליתר דיוק ב 13 ביוני, תמלא שנה מאז כינונה של הממשלה בראשות נפתלי בנט. אותה "ממשלת שינוי" שנולדה בנס ומזה שנה מתקיימת בנס. בדיוק על-פי אמירתו של אבא אבן ש"היהודים לא מאמינים בניסים, הם סומכים עליהם".
בוודאי שפה ושם התייחסתי לנפתלי בנט כראש הממשלה ולא מכבר בנושא של היחס האמביוולנטי, בלשון המעטה, לגבי המלחמה באוקראינה, שאין צל צלו של ספק מי התוקפן. ראש הממשלה ניסה לשמש מתווך בין הזאב שגמר אומר לטרוף את הקרבן, תוך מלחמת התשה מדממת, לבין הקורבן. אולם כמעט לא עסקתי בו מעבר לזה.
ברטרוספקט דומני שהממשלה אשר בנט עומד בראשה כרה"מ החליפי הראשון, לא רק שלא זכתה ל-100 ימי חסד אלא גם לא ליום אחד. מרגע היוולדה החלה כבר הספירה לאחור מתי הילוד הזה ימות ויובא לקבורה בשולי חלקת קטני האומה. וככל שבעיותיה, האינהרנטיות, הלכו והסתבכו כן היא הייתה מטרה לחיצים לא רק מן האופוזיציה שחֵצֵייה היו משוחים בשכבה עבה של רעל וסחי, אלא גם מתומכיה, כביכול. האופוזיציה של היום אינה בוחלת גם לא בשימוש בשכול, כדי להכפיש את הממשלה והעומד בראשה.
אותה הסתה הניבה יבול, במעמד טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בצורת קללות מחפירות נגד ראש הממשלה מצד כמה מן הנוכחים ששכלו את יקיריהם. כמי שלמוּד שכול אני יכול לומר שהוא שבר שלא ניתן לאיחוי ופצע שלא ניתן לריפוי, אך אין בו פריבילגיות לטוב ולרע, זולת הסולידריות של החברה כלפי המשפחות שיקיריהם נפלו בשרות המדינה או מחוּיבוּת של ממשלים וגורמים ציבוריים ופרטיים שיש בהם משום פיצוי חומרי למשפחה על האובדן. ממשלה זאת הותקפה לאורך כל דרכה במוקשי נעל ובמטעני צד כיאה וכנראה לחברה ולמדיה אשר טרוניות מתמידות מאפיינות אותן. A grumpy Nation.
אם המדיה, היא מראה שהאמת לא משתקפת בה אלא תדמית ציבורית - הכל בממשלת בנט רע. אני לא מציע להסתיר תופעות שליליות או צעדים מפוקפקים. אך יש גם תופעות חיוביות ומעשים טובים של הממשלה הזאת. אולי הדבר הגדול ביותר הוא שחרף כל הנסיבות של נפילה והפלה, ותככים ושטיקים מבחוץ ומבפנים - היא החזיקה מעמד עד כה, כמעט שנה. שלא לדבר על הישגים ממשיים כמו הטיפול בגלים האחרונים של ה"קורונה" ובשמירה על כלכלה יציבה. בתחום האמורפי יותר. אנו נושמים ולא זקוקים למסכות נגד אובך כבד ורעיל שמלא את החלל הציבורי במשך יותר מעשור. אלה, במקרה הטוב, מוצאים עצמם בשולי הסיפור, אם בכלל.
זה מכול מקום הרושם שמתקבל אצלי, אם אני קורא את המאמרים בערוצי מדיה לרבות בדפוס, שרואים עצמם סופר ליברלים, ואשר חגגו את החלפת השלטון של ביבי נתניהו. ככול שאני תוהה לגבי תופעה זאת, ככה מתקבל אצלי הרושם, שאם הכל רע כל כך אולי התשובה לכך, בדינאמיקה החברתית הלאומית, טמונה ביסודות המשטר הדמוקרטי המבולגן. היא זאת שמוצאת ביטוי בתופעת הריאקציוניות של הטרמפיזם האמריקאני, האורבניזם בהונגריה והבולסונאריזם בברזיל. שם יש מדינה, ויש מנהיג שעומד בראשה ויודע מה טוב לאומה. יש עדר ויש סדר. לפי הסקר האחרון, זה מה שחלק נכבד מן הציבור רוצה. ממשלת בנט, עם כל חסרונותיה אינה כזאת, לשמחתי.
הקול מן ההר
הטקס לציון ערב "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" שנערך ב"ככר וורשה" ב"יד ושם" בהר הזיכרון בירושלים היה מרשים מאוד בתוכנו ובעיצובו. אלה שצפו בטקס בארץ ובחו"ל מן הסתם האזינו לנאומו של ראש הממשלה נפתלי בנט. בדברים שהוא נשא, לא זו בלבד שהשואה לא שימשה לצרכים פוליטיים, לא בארץ ולא מול אויבים בחו"ל, אלא עסקה לא רק בשואה אלא בצוויי הזיכרון, דבר שנעדר מן הנרטיב הרשמי והלא רשמי של "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". והציווי הזה של השואה כולל לקחים שעלינו לא רק להטיף לעולם, אלא לנו עצמנו כאן בארץ היהודים. בכך עוסק "מנשר ניצולי השואה" אשר התקבל במושב הנעילה של ה"הכנס הבינלאומי למורשת ניצולי השואה המשמעות הערכית והמוסרית לעולם", אשר נערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" לפני 20 שנה. אגב נשיא המדינה יצחק הרצוג, אשר נשא דברים גם בעצרת הנעילה של יום הזיכרון ב"בבית לוחמי הגטאות" צטט קטעים מאותו מנשר.
|
|
|
|
|
הנשיא יצחק הרצוג ורה"מ נפתלי בנט ונשותיהם ביד ושם
|
|
|
בדברי ראש הממשלה, כמו בדברי הנשיא היה חידוש שלא היינו רגילים לו בשנים האחרונות לא רק בעצרת הפתיחה אלא במהלך כל יום הזיכרון. בשימוש בזיכרון השואה לצרכים אחרים זולת האירוע הנורא הזה עצמו והלקחים המתבקשים, היו בו לא רק זילות של השואה אלא גם אלמנט אנטי חינוכי לדור הצעיר ומידורו בפועל מעיסוק בסוגיה על השלכותיה - כאן ועכשיו. הדור הצעיר מתרחק מפוליטיקה כמו מפני שדה קוצים בוער. לשואה אין מה להוסיף ולגרוע. לעשות מעשים טובים ולחדול ממעשים רעים - אשר קדמו לשואה, זה אתגר שהדור הצעיר מבין יותר ויכול לשמש לו השראה. אם יש לו ממי לקבל את ההשראה.
בנט ב"נעלי בית" - כמעט
השנה נמניתי עם מדליקי המשואות. אתי היו הגברות אולגה קיי ורבקה אליצור, והאדונים שאול שפילמן, בנו של שמואל בלומנפלד, שנפטר שבועיים לפני הטקס ואריה שילנסקי. כל אחד והסיפור המיוחד שלו. עוד בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו הייתה מסורת שיום לפני ערב יום הזיכרון כאשר מדליקי המשואות מובאים לחזרות, הן בכול הנוגע לתפקידם והן של האירוע כולו, ראש הממשלה מקבל אותם בלשכתו. וגם השנה היה ככה וזוּמָנוּ למשרד ראש הממשלה ואחר כך ללשכתו ולחדר הישיבות של הממשלה. ואגב, השנה נשיא המדינה יצחק הרצוג בא אלינו לפני הטקס לשיחה מלבבת מאוד, כפי שהוא יודע לעשות אותה כזאת. ראש האופוזיציה ביבי נתניהו בא אלינו אחרי הטקס לברכנו.
אינני יודע מה הייתה האווירה במפגשים הקודמים עם ראש הממשלה. אבל במפגש הזה, לי זאת הייתה פעם ראשונה שפגשתי את נפתלי בנט. גם לא כאיש מדיה, שכן בנט הוא בדור צעיר ממני וגם אילו היה מבוגר יותר הוא לא היה מכיר אותי אישית כאשר מלאתי תפקידים בכירים ברשות השידור, גם ברדיו וגם בטלוויזיה. אם אי-פעם כוכבי דרך, וגם בזה אני מסופק, הוא דעך מזמן. לאמור, לא הייתה שום הכרות בין ראש הממשלה לביני. גם שורד שואה לא שייך למוניטין.
לפני שהתיישבנו ליד שולחן הישיבות של הממשלה, ראש הממשלה עבר על פנינו, לחץ את ידיהם של מדליקות ומדליקי המשואות ובמקרה הייתי אחרון במעגל. הוא ניגש אלי עם חיוך גדול כאל חבר שמזמן לא נפגש אתו ואמר תוך הנחת היד על השכם: "מה שלומך צבי"? התחושה הייתה טובה. ראש הממשלה יודע משהו עליך. תשומת לב, שכה חסרה במחוזותינו. מכיוון שזאת תכונה שאני, אפשר לומר, מתמכר לה, לכל הפחות אני מיישם אותה גם לזולת.
זה היה המבוא לפגישה שנמשכה קרוב לשעה וחצי, זמן די ממושך לראש ממשלה עמוס בעניינים שעל סדר היום ולאלה שמתווספים לסדר היום, והם אצל בנט אולי נתח גדול של עניינים. בפגישה היו גם יו"ר הנהלת "יד ושם" דני דיין וענבל קויתי-בן דב, הממונה על יישום חוק חופש המידע אגף הנצחה וקשרי קהילה. מדובר בתוכנה של המסכת, על מסריה, כפי שהיא תיראה בטקס. אני מניח שענבל היא זאת שציידה את ראש הממשלה ברֶזוּמֶה של כל אחת ואחד מאתנו. אף שהדפים היו לפניו הוא עשה שיעורי בית וזכר את תוכנם ורק מדי פעם הציץ בכתוב. בהסתמך עליהם הוא ניהל חילופיי דברים עם כל אחת ואחד מאתנו בהרבה חום ואמפתיה תוך דגש כזה או אחר בחייו של השורדת או השורד או בנסיבות במהלך שנות התופת. כשהוא הגיע אלי, תוך כדי מהלך השיחה, סיפרתי לו כי הנכדה שלי דרור שלוותה אותי וישבה מאחוריי, שרתה שלוש שנים ביחידה מעורבת בצה"ל בתקופה לא קלה. זאת כהערכה לסבה שנטל חלק במלחמת העצמאות. כאן ראש הממשלה הפתיע אותי מאוד. כמובן שהוא קרא שבין היתר השתתפתי במלחמת העצמאות, אך הוסיף ושאל באיזה גדוד בחטיבת כרמלי שֵרָתּי ועל המערכות שבהן הגדוד היה מעורב. זה לא היה רשום בדפים של ענבל קויתי. זאת הוא למד ממקור אחר מתוך סקרנות אישית ואינטלקטואלית. כמובן שזה ריגש אותי מאוד.
|
|
|
|
|
בשורת החיים [צילום: מרק נוימן/לע"מ]
|
|
|
זאת הייתה איזו אתנחתה לראש הממשלה ולנו שבה חזרנו לא רק לשואה אלא גם לתקומה, שכן באותה פגישה היו מלווים דור שלישי לשרידי השואה - עדות מבוהקת לבשורת החיים ולא לפולחן המוות.
חשבתי לעצמי ואני חושב גם עכשיו, שגם נפתלי בנט ראוי לאיזה Fireside chat - "שיחה ליד האח". הוא אנושי, אמפתי ומאיר פנים. כוכבים עיתונאיים בהווה כמו בני ציפר, סופר, משורר, עורך מדור "תרבות וספרות" בעיתון הארץ וגדעון לוי מן הבולטים הפובליציסטים והמגָרים של העיתון, מתבשמים ממפגש "ליד האח" עם ביבי נתניהו. הם לא רק נשבו בקסמיו, אלא נותנים לכך ביטוי מדי פעם ובכך אנו הקוראים אמורים לשאוף באפינו את הניחוח באוויר בשולי המפגשים. יפה. שמא ראוי שיעשו זאת עם נפתלי בנט בדירתו ברעננה ולא בבלפור. שהעם יידע. כמו שהוא יודע על ביבי בד' אמותיו, כפי שהוא מתואר. הארץ הוא הרי עיתון ללא משוא פנים. הוא יפרסם זאת וציבור הקוראים יכיר עוד פן של ראש הממשלה שלו.
|
|
| תאריך:
|
12/05/2022
|
|
|
עודכן:
|
12/05/2022
|
|
צבי גיל
|
|
שעה וחצי בלי קואליציה ואופוזיציה
|
|
הממונה על הילולת הרשב"י במירון, צביקי טסלר, התייחס במענה לשאלות עיתונאים בתדרוך שקיים (יום ב', 9.5.22) לשמועות על מכירות מוקדמות עבור חצרות חסידיות שונות. לדבריו, במהלך שני ימי ההילולה תתאפשר הגעה ל-175 אלף איש, מתוכם עד 15% לקהילות עם מסורת הדלקה. "מעבר לכך, כל הכרטיסים נמכרים באמצעים שפורסמו. זו נקודת האיזון שמצאנו ואנחנו חוטפים על כך ביקורת משני הצדדים", אמר.
|
|
|
|
|
לא קל להיות יהודי חרדי חושב, ביום העצמאות. כלומר, יהודי שאינו נסחף אחר העדר, אלא מתבונן בעיניים מפוכחות אל המציאות הריאלית, אל הנסים הגלויים המתרחשים כאן לנגד עינינו יום יום, שעה שעה ודקה דקה, ואינו יכול שלא לשאול את עצמו (אם הוא אדם חושב): האם כל זה מקרי? האין זו יד ההשגחה העליונה? האם לא ראוי בורא עולם, מסובב הסיבות, להודיה על הנסים ועל הנפלאות, על התשועות ועל השיגשוג (התורני, המדיני, הכלכלי, הביטחוני וכו'), ועל שאר הטובות שהנחיל לנו בורא עולם בארץ מכורתנו?
|
|
|
|
|
היום הוא ה' באייר, יום הולדתה של המדינה. נרשה לעצמנו עוד יום אחד של נוסטלגיה ותקווה, התבוננות על מעלותיה של המדינה ולא על חסרונותיה, הכרה בנס שבעצם הקמתה ובהמשך קיומה  קטעים שנכתבו סמוך להקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, מתוך "ספר המועדים" בעריכת יום-טוב לוינסקי
|
|
|
|
|
ערב יום העצמאות 2022. החברה הישראלית מסוכסכת. הכאוס שולט, והוא מתודלק על-ידי חלחול שקט של רעלים היוצאים ונכנסים בין המגזרים-השבטים. כל זה משתנה בשנת 2048, שנת ה-100 לעצמאות ישראל. הנה תסריט אופטימי.
|
|
|
|
|
לרגל יום עצמאותה ה-74 של מדינת ישראל, נשיא המדינה קיבל איגרות ברכה מעשרות מנהיגים מרחבי העולם. בין המנהיגים ששלחו ברכה היה גם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, אשר אירח את נשיא המדינה בחודש מרס בביקור ממלכתי היסטורי. "בתקופה החדשה ביחסים בינינו, שהחלה עם ביקורו של כבוד הנשיא במרץ האחרון, אני מאמין באמת ובתמים ששיתוף הפעולה בין מדינותינו יתפתח בצורה שתשרת את האינטרסים הלאומיים ההדדיים שלנו, כמו גם את השלום והיציבות האזורית", כתב באיגרת.
|
|
|
|
|
