1. בשבוע שעבר הוכיח עו"ד בן-צור, כי פגישת ההנחיה - בה, לפי גרסתו של
שלמה פילבר, הנחה אותו
בנימין נתניהו ללכת לקראת בזק - לא יכלה להתקיים במועד עליו הצביע פילבר (בין 7 ל-13 ביוני 2015). בעקבות זאת ביקשה המדינה לתקן את כתב האישום; הסנגורים אמרו שימסרו תגובה מפורטת בכתב ולאחר מכן ידון בית המשפט בבקשה.
היום (16.5.22) התמקד בן-צור בדבריו של פילבר בעימותים עם
שאול אלוביץ ואלי קמיר, לפיהם הוא אמר בפגישות עימם באותו שבוע שהוא בא אליהן לאחר שנפגש עם נתניהו - רמז לכך שהוא יודע מה עליו לעשות בשליחותו למען בזק. בן-צור הראה, כי לפילבר היו שורה של גרסאות לגבי מה שאמר באותה פגישה. בנוגע לקמיר נמנע מלומר זאת בחקירותיו המוקדמות ואף מיד לאחר שהפך לעד מדינה; ואילו בנוגע לאלוביץ שלל פילבר במפורש את האפשרות שאמר זאת - עד ששינה את גרסתו לאחר מספר שעות. המשמעות הברורה: לפילבר היו כל כך הרבה גרסאות סותרות, עד שלא ניתן להאמין לאף אחת מהן.
2. בנוגע לשיחה עם אלוביץ ציין בן-צור, כי גרסתו של פילבר השתנתה לאחר הפסקה בחקירה. לפניה הוא הסביר שלא היה אומר לאדם שהכיר זה עתה (אלוביץ) שהוא בא בשליחותו של ראש הממשלה. אחריה טען שאמר לאלוביץ ש"הייתה לי כבר שיחה עם ראש הממשלה ושהייתה לי שיחה עם אלי קמיר ושאני אטפל לו בעניינים ושיהיה רגוע".
זוהי טכניקה ידועה (ויש שיאמרו: ידועה לשמצה) של המשטרה - לשוחח עם החשוד/העד מחוץ לחדר החקירות, בלא תיעוד כלל או לכל היותר בתיעוד בדמות זיכרון דברים חד-צדדי של החוקרים. משום מה, הדברים שנאמרים לטענת המשטרה בהפסקות אלו, תמיד עולים בקנה אחד עם מה שהחוקרים רוצים. זו יכולה להיות הודאה, זו יכולה להיות גרסה רבת חשיבות, זו יכולה להיות הסכמה להפוך לעד מדינה. במקרה הזה, אחרי ההפסקה העיד פילבר לראשונה על אמירה שלו המלמדת על קשר המתת-תמורה בין נתניהו לאלוביץ: האחרון יכול להיות רגוע, כי הראשון הבטיח לדאוג לענייניו.
3. אם עסקינן בחוקרים, הקטעים (הבודדים והקצרים) שציטט בן-צור מחקירותיו של פילבר - המשתרעות על פני 5,000 עמודים - יוצרים רושם של הולכה למסקנה הרצויה להם ואף שתילת גרסה בפיו. האמירה שלנו מסויגת, כי יש לראות את החקירות במלואן או לפחות בהקשר הרחב שלהן.
דוגמה בולטת הייתה השאלה מדוע פילבר רצה להחתים בעצמו את נתניהו על מיזוג בזק-yes. פילבר אישר, כי היה מוטרד מן האפשרות שנתניהו לא יחתום, כי הוא נוהג לשאול שאלות, והסיכוי לקבל אישור היה גדול יותר אם פילבר עצמו ייכנס אליו. הדבר מעלה שאלה ברורה: אם נתניהו הורה לסייע לבזק, מה זה משנה מי יביא לו את האישור? הרי הוא יחתום עליו בכל מקרה.
החוקרים היו ערים לקושי זה, והם ניסו - לפחות לפי הקטעים שהראה בן-צור - למצוא הסבר חילופי. אפשרות אחת הייתה לומר שפילבר רצה לגזור קופון בדמות קבלת הקרדיט על המהלך - אך פילבר שלל אותו: הוא הוביל את הליכוד לניצחון בבחירות, אז לא זה מה שישנה. לכן הציע פילבר הסבר אחר: היה לו חשוב להוכיח לעובדי משרד התקשורת את מעמדו בפני נתניהו.
4. על פניו, הטיעון הזה של ההגנה סותר קו הגנה מרכזי שלה. לגרסת ההגנה, נתניהו חתם על האישורים הנוגעים לבזק כמעט בצורה אוטומטית, תוך אימוץ ההמלצות של הדרג המקצועי. אבל כאן פילבר מתאר את נתניהו כמי ששואל ומוודא ובוחן ואף עשוי שלא לחתום. תיאור זה עלה בקנה אחד עם עדותו של מוני שמילה, המשנה למנכ"ל משרד התקשורת, לפיה כאשר נכנס לנתניהו להחתימו על המיזוג (פילבר היה בחופשה בלונדון) - הלה אכן ביקש לוודא שהכל נעשה כשורה. הדברים אינם עולים בקנה אחד.
5. אגב גרסאות: פילבר שב ועמד על כך שפגישת ההנחיה התקיימה כפי שתיאר אותה. "את התמונה המדויקת, המפורטת, לפרטי פרטים אמרתי במשטרה. בעת חקירתי ברשות ניירות ערך, נתניהו לא היה נחקר ולא נחשד ולא ראיתי סיבה לערב אותו", הסביר מדוע לא דיבר על כך בחקירותיו באוקטובר 2017. זוהי גרסה חדשה: עד כה טען פילבר, כי ברשות ני"ע לא ייחס חשיבות לדברים, או שכלל לא זכר אותם עד שנזכר לנוכח מה ששמע בתקשורת לפני מעצרו בפברואר 2018. זהו הסבר שונה מאוד: הוא זכר היטב, אך קיבל החלטה מודעת שלא לספר עליה כדי שלא לסבך לשווא את נתניהו.
ציטוט היום
"זה עליזה בארץ הפלאות או חקירה במשטרת ישראל? זה נראה אותו הדבר". (עו"ד בועז בן-צור).
