כבודה של משטרת ישראל אינו הפקר

הפיכת משטרת ישראל כשק החבטות של פוליטיקאים, היא סכנה ברורה לתפקודה ללא אג'נדות ופוזיציות. ההתקפה הפרועה של פוליטיקאים וכן, לפי גורמים הבכירים ביותר במשטרת ישראל, תביעתו של שר לביטחון פנים לחקירת ההתנהלות בהלווית העיתונאית שירין אבו עקלא, היא תמרור אזהרה בוהק על הפיכת המשטרה למשטרה פוליטית.

התמונות הקשות של הח"כים, רשת הביטחון של הממשלה הנוכחית, מהרשימה המשותפת, עופר כסיף ואחמד טיבי התוקפים, משפילים, מבזים ומחבלים בעבודת השוטרים ראויה לתגובה משמעותית, מעבר לגינויים רפים או עוצמתיים ככל שיהיו. התנהגות בריונית זו ראויה לתגובה אשר תאפשר למשטרת ישראל לחוש בטוחה מול חסינות פרלמנטרית המנוצלת לרעה, כולל פתיחת חקירה פלילית נגדם, ונגד כל מי שיהין לפגוע בשוטר.

ח"כים אלה, וכל מי שיעז לתקוף שוטר, חייבים לדעת שישלמו מחיר. כבודם של שוטרי משטרת ישראל אינו הפקר, הם אינם שק החבטות, הם העומדים בפרץ מהפיכתנו לרשות הפלשתינית, עזה, לבנון, סוריה או אירן.

גם חבר הקואליציה, ח"כ ווליד טאהא כבר האשים את חיילי צה"ל כרוצחי העיתונאית, ואת השוטרים "בבושה וחרפה" על התגוננותם מפני פורעים בהלוויה. מחרה, מחזיק אחריו, שר, כן שר בממשלת ישראל, עיסאווי פריג' המאשים את משטרת ישראל בביזיון זכרה של העיתונאית בהלוויה. "המשטרה גילתה אפס כבוד, ואפס הבנה", כתב וידיו לא רעדו. לא הזכיר ברמז את הבריונים התוקפים באלימות קשה את כוחות המשטרה של מדינת ישראל.

נדמה כי אין עוד משטרה בעולם המתמודדת עם אתגרים ומורכבויות רבuת אופנים, כמו משטרת ישראל. משטרת ישראל, הנמצאת בכל מקום, פועלת לרוב במקצועיות, מתוך תחושת שליחות ונחישות לאכוף את הסדר ולהחיל את החוק. מעת לעת אף כותב שורות אלה חוטא בשיפוטיות פעילות משטרת ישראל, ביושבו במשרדו הממוזג והנעים, הבטוח והשלו.

שליחות לאומית

שוטרי משטרת ישראל ניצבים על משמרתם, באופן כמעט על אנושי, יום וליל, מועד שבת ובסתם יום של חול. השוטרים פועלים באומץ, בנחישות ובהקרבה, נשחקים עד דק בעבודתם הסיזיפית והלא מתגמלת, הופכים לעיתים קרובות לשק חבטות של החברה הישראלית, של המיעוטים, של ח"כים חצופים ועזי מצח, צמאי פרסום, משמאל ומימין, בשרי נעשה חידודין חידודין.

אין ספק שישנם גם קלקולים בקרב שוטרי ומפקדי משטרת ישראל. אפשר להתחיל למנותם, יתם הזמן והמה לא ייתמו. אך האם נבחנה הסוגיה החשובה, מה המניע והגורם לקלקולים אלה? האם ריבוי התפקידים הכמעט בלתי אנושי של משטרת ישראל, לצד הציפייה למתן מענה מידי לאזרח עולים בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הבריא במציאות הנוכחית? והמציאות הנוכחית העצובה היא כוח האדם המצומצם, מחסור בתגמול באופנים שונים וכישלון בגיוס איכותי של צעירים הרואים במשימת התגייסותם למשטרה שליחות לאומית ופרנסה נאה בצידה.

משטרת ישראל מתוחה עד אחרי הקצה. במציאות הנוכחית היא עושה הרבה מעבר לכוחותיה, במילוי משימותיה. משטרת ישראל מתמודדת מול משפחות וארגוני פשע, מול עבריינות רכוש ופגיעה בביטחון האישי של האזרח, בהתמודדות עם אירועים לאומנים, התמודדות עם טרור לאומני, טרור אזרחי, ועוד שלל מטלות בלתי נגמרות.

ההנהגה הישראלית מצהירה תחת כל עץ רענן כי חייבים להשיב את המשילות, את הריבונות, את הביטחון האישי, את ואת ואת. כדי לקיים את הבטחותיה לאזרחים, את חובותיה הבסיסים לאזרחי המדינה, חובה על ההנהגה להכין תוכנית שיקום רחבה ומקיפה למשטרת ישראל, כדי שזו תוכל לבצע אתת משימותיה באופן המקצועי והיעיל ביותר. חובת המדינה למען משטרה חזקה תייתר את המאבק, על גבול הגיחוך, במסע יחסי ציבור של משטרה מתגוננת היראה מהביקורת הבלתי פוסקת על תפקודה.

אי אפשר לדרוש, לבקר, להאשים, לטעון כנגד, מבלי להעניק את התקציבים, את התוכנית לביצור מעמדה של המשטרה, להשבת כבודה הרמוס. ההנהגה הישראלית חייבת לתת רוח גבית למשטרת ישראל, נטולת פוליטיקה. אנו חייבים משטרה חזקה, עוצמתית, מתוגמלת, משטרה שתקרין על אזרחיה שהביטחון בידיים טובות.