בית הוא לא רק קופסה

"אולי גם לחיים עצמם יש ספר כחול"? כך נפתח הרומן. יסמין בן-ברוך, אדריכלית במקצועה, מצליחה מאוד, מזמנת לעצמה התעסקות בספר הכחול. כמו כל אדריכל, למעשה. זהו התנ"ך של עולם הבנייה, הוא כולל מפרטים טכניים אין סופיים, קובע אופני מדידה אחידים, מה מותר וכיצד לבנות כל דבר, ממנהרה ועד מגדל. על פיו יישק דבר. ולמעשה, הספר מלווה את הגיבורה לאורך שנה אחת, מחורף עד חורף. דרך ההתכתבות שבין העלילה לספר הכחול הכותבת מציעה התבוננות רגשית עמוקה, מלאת חמלה והומור על מערכות השלד, הקונסטרוקציות של הדברים ומערכות יחסים, משחקת עם ציפיות הקורא ובוחנת מושגים של בית, משפחה, אהבה ושלד.

כי בית הוא לא רק קופסא; יסמין בן-ברוך נחושה לתת לזוגות ולמשפחות עמן היא עובדת את המרחב להגעה לשלב "המתאים והנכון" לשיפוץ או בניית בית. כבעלת ותק וניסיון, היא מומחית ביצירת כתבי כמויות כאשר היא מתחילה פרויקט, והיא יודעת לשדך בין אנשים ובתים. בעוד עבודתה מתוכננת, חייה אינם כה "מסודרים". היא רווקה ללא ילדים משלה, מבחירה, ולכן נחשבת לחריגה בנוף הנורמטיבי-מעצבן-דורש הסברים שמסביבה. בביתה שלה היא מבלה את מרבית זמנה במרפסת, עסוקה בהתבוננות בכל הפרטים, שדבר מהם אינו חומק מעיניה, אך עם זאת, היא מרגישה שחייה פזורים. היא יודעת שהיא צריכה פסק זמן מקצועי, אך בדיוק אז תקרית כואבת ומביכה מפגישה אותה עם יוחאי, אקס מיתולוגי, המזמין אותה לתכנן את ביתו שלו. היא לא מסרבת, אך היא לא יודעת שבניית הבית הזה תוביל לרצף אירועים שישבש את חייה.

יסמין בן-ברוך היא דמות המרגישה הכול; את חילופי עונות השנה, את המרקמים השונים בחומרים עמם היא עובדת ואת האנשים עמם היא עובדת. היא מקשיבה למילים ולסימנים ויודעת לקרוא את כל המתרחש מסביבה: "רשמתי הכל במחברת, אבל בעיניים עקבתי אחרי השבילים שהבריקו בין שדות האבק על הרצפה והמדפים (עמ' 15)". יסמין מנסה לדבוק בבדידותה, כמו להוכיח אותה, להראות לכולם שזוהי בדידות "חיובית", "טובה", כמו להראות שאינה משונה. אך ישנם יסודות רעועים בחייה, בעוד אלה שהיא מתכננת ללקוחותיה מחויבים להיות איתנים, חזקים ועמידים וכפופים לכל הפרוטוקולים.

תוכן העניינים בספר ערוך כפי הנראה כמצוין בספר הכחול, והדייקנות והתכנון שכל כך מאפיינים את הדמות הראשית, זועקים עד כמה חייה הם ההפך מתחום עיסוקה. דווקא מעצם כך שהיא רווקה, כנראה קרובה לגיל ארבעים, ללא ילדים, הספר מצליח להביא ביקורת על תכתיבים חברתיים ו"הכרח" בהבאת ילדים לעולם. גלאון מתעמתת כאן, אולי, עם השדים המלווים אותה עצמה, שכן היא בחרה שלא להביא ילדים לעולם ולא "ללכת בתלם".

הספר מביא אישה המחפשת את עצמה סביב בחירותיה שלה. דמותה של יסמין בן-ברוך כתובה ברגישות ובחמלה, ועם זאת באינטנסיביות רבה. מכל שורה ניתן לראות את הסאב-טקסט, הגלוי-סמוי שגלאון משחקת עמו. כאמור, דרך הכתיבה יש, אולי, ניסיון להשלמה עצמית, והוא באיזשהו מקום משקף מחשבות כמוסות של כמעט כולנו. עשיית בחירות שאין צורך כלל להתנצל עליהן, כי ילדים אינם הכרח לכולם, היא חופשיה על-פי דרכה, אומללה על-פי דרכה ומאושרת כמו כולם.

הפרויקט האחרון אותו בחרה לקחת אולי מסמל את הסוף למעגליות בה היא חיה; פרויקט-בית-פרויקט-בית-פרויקט וכו'. זהו הסימן שלה לעבור לשלב הבא בחייה, שהוא לחיות רק כפי שהיא מעוניינת.

ורד גלאון מביאה כאן רומן ביכורים בשל, כתוב בחדות ואינו מתחנף. היא מציגה את הדברים כפי שהם, משתמשת בכתיבה בגוף ראשון, ומצליחה להעניק כך נופך מיוחד לדמות הראשית שלה, ועם זאת, שמה את האמת בפרצוף. זהו ספר על שאלות שלעולם לא יהיו להן תשובות, על יצירת מבט אחר על העולם, שדווקא בשונות שלו אינו שונה, והיא מביאה כתיבת פרוזה בועטת, שאינה נצמדת לתבניות.

הארגון החיצוני אינו הארגון הפנימי, וזהו הנרטיב החוזר כאן. לאורך כל הספר נתהה אם הוא בכלל היה קיים, כי דמותה של יסמין מבטאת את הקול המושתק, המתרחק מהגדרה עצמית ומנסה להראות אמת. גלאון משחקת בדמותה כבמטה קסמים, והיא חושפת אותה אך גם מסתירה אותה. הקריאה כאן מגלה את מה שנוטים לא לדבר עליו, את מה ש"צריך" להשתיק, ומראה הרבה מעבר לטקסט.