"והיה העקוב למישור" (חלק א')

הפרשה הראשונה בספר "במדבר" נושאת את השם "במדבר". הפרשה פורסת בפנינו את שלל ההכנות לקראת המסע בישימון ובצחיחות, וזאת עִם כל המשמעות ההיסטורית הגדולה ביותר במסע, שיש לעם ישראל בלב המדבר מהר סיני לארץ המובטחת - ארץ כנען. ההכנה מחייבת מפקד של כל באי החברה הישראלית, כמתואר בפרק א' בפסוק ב' בספר במדבר - "שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לְמִשְׁפָּּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם בְּמִסְפָּר שְׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגֹּלְתָם".

לפרשה השבוע מצורפת הפטרה מתוך פרק ב' מספר הנביא הושע, הפותחת במלים, המתארות את מפקד התושבים לשם ההערכות בעלת המשמעות הלאומית - "וְהָיָה מִסְפָּר בְּנֵי יִשְׁרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר...". המשותף לפרשה השבוע הפותחת את ספר "במדבר" ולהפטרה של השבוע הוא מפקד התושבים, כשהנביא הושע מוסיף נדבך שמימי למפקד בנוקבו במספר השמימי - "וְהָיָה מִסְפָּר בְּנֵי יִשְׁרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם...".

אני מבקש להתמקד בהפטרה של השבוע, אותה נשא הנביא הושע בן בארי, המלווה את חיי עם ישראל בנבואותיו מימי השגב והעוצמה המדינית-צבאית-אימפריאלית עת מָלַך בישראל המלך ירבעם בן יהואש, גדול מלכי בית יהוא, עד תקופה השפל הקשה מנשוא - תקופת חורבן החיים הלאומיים של ממלכת ישראל הצפונית בימי אחרון מלכיה, הושע בן אלה. מקביל לירבעם בן יהואש מָלַך בממלכת יהודה עוזיהו ושניהם מגיעים לשיאי עוצמה כלכלית ומדינית.

הנביא הושע חוֹוֶה את מה שהעניקה ההצלחה המדינית והכלכלית וגם חווה את חורבן החיים הלאומיים של עשרה שבטים בימי המלך הושע בן אלה, שנעקרו מבתיהם בארץ המובטחת, אליה נשאו פנים כמתואר בפרשת השבוע. מציאות מנוגדת לפרשת השבוע מתוארת בהפטרה, בה יוצאים עשרת שבטי הצפון לעבר חיי גלות קשים מנשוא, כפי שמתואר בהפטרת השבוע.

הפטרת השבוע חובקת בחובה יריעה היסטורית הכוללת שיאי שגב מדיני-מעצמתי-צבאי ישראלי מרשים מאוד מצד אחד בימי המלך ירבעם בן יהואש, ומצד שני תיאור יריעת חיים שחורה וכאובה, בה אנו עדים להרס מוחלט של חייהם הלאומיים של כל בני עשרת שבטי הצפון בממלכת ישראל הצפונית, בימי המלך הושע בן אלה. ממלכת ישראל הצפונית יוצאת לגולה ברחבי ממלכת אשור בשנת 720 לפני הספירה, ובכך הקדימו את ממלכת יהודה, שתצא לגולה אחרי 134 שנים - בשנת 586 לפנה"ס.

הייחודיות של הפטרת השבוע באה לידי ביטוי בדרך, בה מנתב הנביא הושע את מוסר ההשכל הפוליטי, בתיאורו במישוריות מטפורית, כששני בני זוג זונחים הרמונית חיים יפה, הראויה להיות במערכת נישואים רוויה אהבה, כשהאישה עולה על שרטון מתמכר, משכר ומשקר של בגידה. האישה, גּוֹמֶר בַּת דִּבְלַיִם, מייצגת במיצג מטאפורי את עַם ישראל הבוגד באלוהיו.

האישה הבוגדת פונה אל המאהבים - העמים האחרים ואליליהם. כאן סופגת האישה - עם ישראל - אכזבה קשה. כל מאהביה, או ליתר דיוק המתחזים לאוהביה נעלמו בעת מצוק. האישה מבינה, שאלוהים הוא שדאג לשבש את דרכה אליהם ואת דרכם אליה, ולכן היא מחליטה, שיהיה לה טוב רק עם תשוב לבן הזוג החוקי. אם נסיר את המעטה המטפורי - היא מחליטה לחזור אל בן הזוג החוקי - הוא אלוהי ישראל.

גדולתו של אלוהי ישראל, שהוא משיב לחיקו את הבוגדת בו, מחדש ביוזמתו את הברית ומבטיח לה רק טוב, כפי שהיה בתחילת יחסיהם האישיים - כמתואר בפרק ב' פסוק כ"א: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה..."

הבשורה של הפטרת השבוע היא לנו החיים כיום, הבשורה היא לנו - לאלו הקוראים את הפטרת השבוע, שנאמץ את דרך החיים, בה אין לנהל חיים תוך חזרה אל אירועים המצערים, שפקדו את חיינו בעבר, אלא מוטלת עלינו החובה תמיד לחתור למעבר ממצב גרוע אל עבר חיים חדשים מלאי תקווה כמתואר בפסוק י"ז - להפוך את עמק העכור לפתח תקוה.

אני מאחל לנו ערב פרשת "במדבר", שנצליח לחלץ את חייה של מדינתנו היקרה מֵעֵמֶק הֶעָכוֹר של מציאות מדממת, ממציאות חיים של שנאה תהומית וכאובה בין חלקי אוכלוסייה לעבר פֶּתַח לְתִקְוָה כמתואר בפסוק י"ז בפרק ב'. תקווה לחיים חדשים, אותם ינווטו השלום בין העמים והאהבה בין האזרחים.