חוֹמָה עַל חוֹמָה עוֹטְרוֹתֹ אֶת הָעִיר
כַּחֲלוֹמוֹת וּכְמִיהָה, כִּתְפִילּוֹת וְשִׁיר
הֵבֵאנוּ אֵלֶיהָ אַהֲבָה, זֶמֶר וּמַפּוּחִית
לִירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה, הַבִּירָה הַנִּצְחִית
בָּאנוּ לַשִּׁיר לָה, וּלְהִתְפַּעֵם מִיּוֹפְיָהּ
גַּם לְקוּרְטוֹב הִתְרַשְּׁמוּת מִאוֹפְיָה
בְּנוּיִים בְּאֶבֶן אֵיתָנָה כָּל בַּתֶּיהַּ
שׁוֹפַעַת אָדָם, עוֹלֶה עַל גְּדוֹתֶּיהַ
מְשַׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים נִיצֶּבֶת אֵיתָנָה
סוֹבַבְתָּ הָרוּחַ בְּכַנְפֵי הַטַּחֲנָה
טוֹחֶנֶת אֶת גְּדוּלַּת מוֹנְטִיפְיוֹרִי הַשָּׂר
בְּסִיפּוּר נְדִיבוּת וְיֶשַׁע מְפוֹאָר
תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וּבְכָל פִּינַּת צֵל
הַמַּפּוּחִית מְנַגֶּנֶת, עוּזִּי
1 אֵינוֹ מִתְעַצֵּל
בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַטּוּרְקִית אִישׁ קָשִׁישׁ אוֹמֵר:
"יָדְעָה הַתַּחֲנָה יָמִים יָפִים יוֹתֵר"
גַּן הַפַּעֲמוֹן, הָחָאן, חוּצוֹת הַיּוֹצֵר
מִגְדַּל דָּוִד נִישָּׂא, זִכְרוֹנוֹת אוֹצֵר
נִיבֶּטֶת מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
הֵעִיר בַּעֲלַת אַלְפֵי פַּרְצוּפִים
נִגְלֵית לִמְלוֹא עַיִן הַיָּפֶה בֶּעָרִים
מִזְרָחָה מִדְבָּר, מֵעֲרָבָה יְעָרוֹת וְהֵרִים
כִּיפַּת הַסֶּלַע מְרַצֶּדֶת בְּזָהָרֵי חַמָּה
שׁוֹלַחַת שְׁלוֹמוֹת, מַשְׁכִּיחָה מִלְחָמָה
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וּבְלִיבָּהּ הַחוֹמָה
עוֹטְרִים לָהּ סָבִיב דִּגְלֵי הָאוּמָּה
זוֹהֶרֶת הַשַּׁמָּשׁ בְּשֵׂיעָר נֶכְדָּתִי הַיָּפָה
אוֹצֶרֶת אֶת הַיִּפְעָה בָּהּ הִיא צוֹפָה
כִּמְרַתֶּכֶת אֶת יְפֵי עִיר הַבִּירָה
עִם לֵב צָעִיר וְתָם בְּנַעֲרָה
פֶּתַע הוֹפִיעַ חָלִיל, אֵי מִזֶּה
עוֹלֶה הִשִּׁירָה מוּל הַיּוֹפִי הַזֶּה
וּנְגִינַת מַפּוּחִית כְּקוֹל הַגִּיתִּית
עִם שִׁירַת הַלְּוִויִים בְּמִקְדָּשׁ הָעַתִּיק
שָׁר הַפֶּה וְשָׁר גַּם הַלֵּב הַפּוֹעֵם
כְּשִׁירַת עוֹלֵי הָרֶגֶּל בַּיָּמִים הָהֵם
כתב: יוסף אליעז,
ערב יום ירושלים תשפ"ב