עולם ישן בנשימתו האחרונה

בסיפורים של אשר כנפו נמצא את המחבּר מתאר פנים שונות של העם היהודי, זוויות של מתח בין גאולה לגאולה. אשר כנפו דרוך בכתיבתו הספרותית, ניצב על משמרתו, ואנו מגלים מעבר לסיפור ולדרמה - את השאלות, לאן, מדוע, למה. אבל הקסם של הכתיבה נובע מן היכולת לצבוע את המציאות בניחוחות, ביופי של הקולות והריחות, וכבר בפרק הראשון תמצאו עצמכם טובלים בתמהיל של ריחות משכרים: ריח הדגים המטוגנים, ריח החרובים, ריח העורות המוכנים למשלוח לאירופה. המפגש בין שני החברים בתחילת הרומן מרתק מן הרגע הראשון של הקריאה. למדנו שבכל דרמה טובה, הפרק הראשון נותן לנו תמצית של העלילה, רמזים לגבי הסודות שיניעו את הדברים, וכמובן גם שיקוף של הדילמה שתוביל לשינוי בחיי הגיבורים.

כבר בשיחה בין רובר לבין חברו דויד אנו למדים משהו על כיוון העלילה. ציטוט מתוך הספר, עמוד 16. "רובר נטל נשימה ארוכה ואמר במהירות, כמי שחושש שמא אם יאט, יתחרט: "חזרתי בגלל נערה שאני אוהב בכל לבי ומאודי עוד מילדותי. היא היום בת שש עשרה שנה ואני מתאר לעצמי שכל בחורי סווירא לוטשים אליה את עיניהם. באתי כי אני חייב להיות כאן כדי להקדים את כולם ולכבוש את לבה בכל מחיר". רובר השתתק ולא האמין לכך שהוא פלט את הדברים בשלמותם ובפשטותם.

"Alors, mon ami, cherchez la femme! - איך לא חשבתי על כך? אני מכיר אותה"? השאלה כמעט שהפתיעה את רובר. כשגילה את סודו לחברו, לא עלה בדעתו שיהיה עליו גם להסגיר את זהותה של הנערה. אבל שוב לא הייתה דרך חזרה".

מהר מאוד מתברר, שמעבר לרקע המאבקים שעוד ייחשפו בעתיד, מעבר למלחמה בחוץ, אנו ניקלע די מהר למלחמות בתוך חייהם הפנימיים של הגיבורים. יש עולם משתנה, יש עולם של מסורת, ואנו מתחילים לחוש כיצד ספינת הסיפור סוחפת אותנו להתנגשות בין עולם ישן לעולם חדש. דויד מכיר את המסורת והוא חושף בפנינו את הקרע הצפוי בין המנהגים של פעם לבין הרוחות שהשתנו. כל צעד שעושה אדם חייב לקחת בחשבון את גורל משפחתו, את מקומה של המסורת, של הוריו. רובר חסר המעצורים נשמע כאיש של העולם החדש. ציטוט מעמוד 17.

"אלה החיים שלי, לא של הוריי"! "רובר, רובר, תבין, כאן בסווירא יש מסורות עתיקות ומעוגנות. המעשה שלך נוגד את כל מנהגי הנימוסין של קהילתנו. זאת לא שאלה אם אתה או אני מסכימים עם זה או לא. אתה פשוט עלול להפסיד אותה בגלל זה. עצת ידיד, עליך לנהוג בחוכמה"!

לרגעים נדמה שהנה תהיה השלמה, יהיה פיוס, אבל כמו בכל דרמה טובה, לעתים הפתרון שיוביל לשקט ולסגירת הפער, הוא רק פתרון זמני. ההתפוצצות לא תאחר לבוא. לא נוכל לחשוף בסקירה על העלילה את כל המהמורות והמכשולים וכל הנתיבים המפותלים. נכון, זה מתחיל בנכונות של רובר ללכת עם הוריו אל הרב דוד כנאפו אביה של הנערה המבוקשת, והכול אכן מתנהל לפי הכללים. המחבר לוקח אותנו בנתיבים המקובלים בטרם תיטרף הספינה וניקלע ללב המערבולת.

כבר במפגש הפשוט הזה יודע אשר כנפו ליצור את הבלתי צפוי. רשל בתו של הרב, הנערה שרובר כה חפץ בה, נכנסת לחדר. המחבר מתאר זאת כך. עמוד 21 - "כאילו מתוך הזמנה של הגורל, באותו רגע נכנסה לחדר רשל. רשל הייתה היחידה מבין בנותיהם של רבי דוד וממה דונא שנשארה בבית הרב לאחר שכל אחיותיה נישאו. מלבדה, גר בביתם איזאק הצעיר ממנה, הסטודנט מפריז. רשל הייתה גבוהה וזוהרת. שערה השחור גלש על כתפיה ותנועותיה היו קלילות ומלאות חן". וההמשך מסעיר יותר: "רשל נישקה לחְבִּיבָּה ולבעלה סימון. רובר עמד כמאובן במקומו ורשל שהייתה בדרכה לברכו לשלום, נעצרה פתאום: "מה קרה? האווירה בחדר הזה כל כך דחוסה, שאפשר לחתוך בה כסכין בחמאה"!

זרימת העלילה מפתה, מרתקת, מושכת, אבל הקורא חש, שהכול מתנהל על-פי אורח חיים שקשור לתקופה מסוימת, שיש בהם קודים סמויים שיש לשמור עליהם. כך, לדוגמה, כאשר רובר מרעיף אהבה על רשל, הוא מגיע לבית הוריה כל יום עם זר פרחים. כעבור כמה ימים הוא מגיע ומוסר לאמה של רשל, ממה דונא תכשיט זהב. השיחה בין ממה דונה לרובר המחזר אחר הבת, משקפת דרך חיים, צופן חברתי שמרני ומקודש.

עמוד 35 - "יום אחד בא רובר ומסר לממה דונא תכשיט זהב. "בשביל רשל", פלט וסובב על עקביו. "עצור!" קראה אחריו ממה דונא, "הן זהו תכשיט"! "כן, תכשיט", אמר רובר, "בשביל רשל...". "תכשיט לוקחים רק מחתן", ענתה לו ממה דונא והחזירה לו את מתנתו, "ואתה אינך עדיין חתן שלנו"!

אנו עדים לטקסיות המיוחדת בנישואים ובחיזור של עלם אחר בת הקהילה, גם בהמשך כשאנו נחשפים לקשר בין סתואר לסלומון כנאפו. מעניין לעקוב אחר הדרך שבה משתפים את הנערה המבוקשת בקשר הנרקם עבורה. כולנו זוכרים את הפסוק מבראשית, נקרא לנערה ונשאל את פיה. ראו כיצד הדברים מתגלגלים במקרה של סתואר וסלומון. עמוד 93 - "אבל אנחנו לא בסדר", קראה הגברת מזל, "אנחנו מדברים על סתואר בנוכחותה ואפילו לא שאלנו את פיה"! סתואר האדימה, וכנשאלה מפורשות אם ברצונה להינשא לסלומון כנאפו, נתקעו המילים בגרונה ורק מנוד ראש מעלה מטה הביע את הסכמתה.

אשר כנפו בקיא בכל אורחות החיים של הקהילה, גם בניואנסים העדינים של כבוד האדם, הרגישות למסורת. לעתים אפילו דרך הגשת התה והעוגיות, יש בה לסמל מה הכיוון המסתמן, האם יש הסכמה או אין. הנה הדגמה מן המסופר. "נכון", אמרה סתואר, "אני אשתדל. אימא, רצית להסביר לי מדוע סירבה לשתות תה ומדוע ביקשה שאחזיר את העוגיות למטבח". "היא הבינה שאנחנו מחתנים בת בפעם הראשונה ולא כל כך מתמצאים בכללי הנימוסין ובנוהל המקובל בין משפחות שרוצות לאחד את ילדיהן. במילים אחרות, רצתה למנוע מאיתנו לעשות שגיאה. על כן ביקשה ממך להחזיר את העוגיות למטבח".

מה שיפה ברומן החדש של אשר כנפו, שבשוליים של כל המרקחת הרומנטית המיוחדת, הסבוכה כל כך - לכל זה מצטרפת התקופה רבת התמורות. הקרעים בלב הדמויות מקבלים משנה תוקף לנוכח הקרעים בעולם החיצוני: מלחמת עולם, יהודים בסכנה, הקהילה נלבטת בין חיפוש מפלט בגולה לבין אקטיביזם ציוני שקורא לפרוץ גדרות.

איזאק אחיה של רשל, מוצג כסופר, עיתונאי, ודרכו לוקח אותנו המחבר לחשיפת הסבך המתקרב. הידיעות על המתרחש באירופה כפי שהובאו בעיתון הפריזאי מאוד הדאיגו את איזאק. היטלר - מנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית - עלה לשלטון בגרמניה ומייד החל להנהיג בה שלטון אימים. העיתון סיפר על מאמרים אנטישמיים שהתרבו והלכו. מאמרים כאלה היו מאז ומתמיד, אלא שמעתה, הסגנון שלהם הקצין והפך לארסי יותר ויותר. קריקטורות מבחילות התפרסמו מדי יום והיהודים, שזכו בגרמניה עד אז לפריחה גדולה הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה כלכלית, החלו לדאוג ואפילו לפחד. עתידם שנראה מזהיר, לפתע נעשה לוט בערפל.

כך אנו הולכים ונחשפים להצטלבות של הסיפור של האהבות שיש בהן חדש וישן, והכל נקלע להסתבכות עם עולם של מלחמה. המאבקים הפנימיים יוארו במהלך העלילה עם העולם המתאבך בעשן ובקרבות. כאשר אנו נקלעים למריבה ראשונה אחרי החופה, אנו מרגישים, שהדרמה בעיצומה. רשל מוכנה לקבל את אהבתו של רובר, אבל האישיות העצמאית שלה, די מהר מתנגשת עם האופי הרכושני של אהבתו. היא שלו בלבד. הגענו לרגע שממנו הספינה מתקרבת לשרטון.

הכלה מסרבת לחזור לאולם החתונה - עמוד 147 - ממה דונא קרבה אליו וספקה זו אל זו את כפות ידיה. "מריבה ראשונה מייד אחרי החופה! מה נעשה"? אמרה. "חזרי לאורחים והתנהגי כאילו לא קרה דבר, אני אטפל בעניין", אמר רבי דוד. כשנכנס לחדר בו שהתה רשל, היא שוב געתה בבכי. הרב אימץ אותה בזרועותיו, כפי שהיה עושה כשהייתה ילדה קטנה.

כדאי שהקוראים ייקחו את הספר ויקראו את כולו. כל חשיפה של התנהלות הסיפור, כיצד המלחמה משפיעה על העלילה, כל אלה רק יפגמו בהנאת הקוראים. זו אכן דרמה של רגשות - ובד בבד זה סיפור של תקופה, סיפור של קהילה בעיצומה של סופה חובקת עולם. הטיטאניק קרבה אל השרטון. גם בפנים, גם בחוץ. זה הרגע, להניח את העט, ולתת לכם הקוראים להיכנס להרפתקה המטלטלת של הרומן 'נשימתו האחרונה'. זה עולם שמבקש לו נשימה אחרת, והנשימה החדשה בפתח מהססת: העולם מחפש דרכו, הנפשות בעלילה מבקשות מרפא ומזור לחייהן. הזיכרונות מן העולם שהיה מתערבבים עם היצרים ורטט הפנימי. הכתיבה כה רהוטה, קולחת, יוצרת הזדהות עם הדמויות. עלילה שמחכה לבמאי מחונן, שייתן לה תרגום בגוף הסרט. קריאה מרתקת.