בואו נדבר קצת על גישתה של ניו דלהי כלפי רוסיה והמלחמה באוקראינה, ועל האופן שבו רואים בניו דלהי את הביקורת של המערב על יחסיה של הודו עם רוסיה. למוסקבה וניו דלהי קשרים קרובים באופן מסורתי, עוד מתקופת ברה"מ. רוסיה היא עדיין ספקית הנשק המובילה של הודו, גם אם חלה ירידה בהיקף ההזמנות. בכל הקשור לפלישה הרוסית לאוקראינה, הודו החליטה לשבת על הגדר. לא רק שהיא לא גינתה את הפלישה הרוסית ולא תמכה בסנקציות נגד רוסיה, היא גם החליטה למנף את הסיטואציה לטובת האינטרס שלה, וחתמה עם מוסקבה על הסכם לאספקת נפט במחירים מאוד אטרקטיביים, זאת בעת שמדינות אירופה מטילות שורת סנקציות כבדות על מגזר האנרגיה הרוסי, כולל אמברגו נפט, ומאיצות את תהליך ההיגמלות מאנרגיה רוסית בעקבות המלחמה. במצב הזה אך טבעי שמוסקבה תעוט על יעדי ייצוא חדשים לאנרגיה שלה, כחלופות הכנסה.
אלא שהגישה הזו עוררה ביקורת נגד ניו דלהי בוושינגטון ובמדינות נוספות במערב. חשוב לזכור שלהודו מערכת יחסים טובה מאוד גם עם וושינגטון, והאחרונה ביקשה מרה"מ מודי שלא לשחק לידיה של רוסיה ולחתום עמה על הסכם לאספקת נפט - אך לשווא. מה שמעניין מאוד הוא האופן שבו הגיבה הודו לביקורת נגדה.
כך למשל אמר בשבוע שעבר שר החוץ ההודי סוברמנייאם ג'יישנקאר במסגרת פורום שהתקיים בברטיסלבה בירת סלובקיה, בהתייחסו לביקורת נגד הודו ולפיה החלטתה לרכוש נפט רוסי מסייעת למוסקבה לממן את מלחמתה באוקראינה: "אירופה צריכה להתבגר מבחינת גישתה ולפיה בעיותיה של אירופה הן בעיותיו של העולם אך הבעיות של העולם אינן בעיה של אירופה. אני חושב שזו בעיה, ואני רואה השתקפות של זה. ראיתי שנעשה קישור בין סין והודו ומה שמתרחש באוקראינה? בחייכם, סין והודו היו פה עוד הרבה לפני שקרה משהו באוקראינה. הסינים לא זקוקים למנהיג כלשהו בעולם שיאמר להם מתי לדבר איתנו או לא או מתי להפגין מולנו קשיחות ומתי לא. אני בשיא הכנות רואה את זה כטיעון לא ממש חכם". והוא הוסיף: "אם הודו שמממנת את רוסיה עם הנפט מממנת את המלחמה, אז האם לקנות גז רוסי לא מממן את המלחמה? זה באמת רק כסף הודי ונפט רוסי שמגיע להודו שמממנים את המלחמה ולא הגז של רוסיה שמגיע לאירופה? הוא לא מממן את המלחמה? בואו נהיה מעט שקולים יותר".
ג׳יישנקאר התייחס גם לאופן המדורג שבו אירופה מטילה את הסנקציות נגד רוסיה משום התחשבותה בהשפעות של אלה על האוכלוסייה שלה ועל כלכלתה: "אירופה קונה נפט, אירופה קונה גז. כשיש חבילת סנקציות חדשה, היא מתוכננת בצורה שמאפשרת התחשבות ברווחת האוכלוסייה, לצינורות יש הסתעפויות. אם אתה עצמך יכול להתחשב בכך, אתה יכול גם להתחשב באנשים אחרים. אם אירופה אומרת שאם אנחנו צריכים לנהל את זה בצורה שההשפעה על הכלכלה אינה טראומטית, החופש הזה צריך להתקיים גם עבור אנשים אחרים".
הדברים הללו של שר החוץ ההודי זכו לתהודה עצומה בתת היבשת ההודית, ולשבחים על כך ש"חשף את הצביעות האירופית". אבל יותר חשוב מזה - דבריו ביטאו את מדיניות החוץ של ממשלתו של מודי, והאופן שבו היא פועלת בראש ובראשונה לטובת האינטרס ההודי בעולם מורכב ומלא סתירות. בגישתה כלפי רוסיה משרתת הודו במידה רבה דווקא את יריבתה הגדולה סין, אך עושה זאת בכל זאת כי בנקודת הזמן הספציפית כרגע זה משרת היטב את האינטרס שלה. הודו צומחת במהירות, וזקוקה לאנרגיה כאוויר לנשימה, ורוסיה מוכנה לספק לה נפט במחירי רצפה אטרקטיבי - מדוע שתסרב?
