סיכוי סביר להרשעה (פרק ג')

מהו סיכוי להרשעה? מהו סיכוי לזיכוי? בואו נתייחס לכל הנושא כבעיה הנדסית תחילה. יש תוכנית להגיש כתב אישום. נדרשת החלטה בחוסר ודאות, ומכאן והלאה קיימות 4 אפשריות (עיקריות):

1) האדם חייב ויוגש נגדו כתב אישום.

2) האדם זכאי ולא יוגש נגדו כתב אישום.

3) מצב שגוי: האדם חייב ולא יוגש כתב אישום.

4) מצב שגוי: האדם זכאי ויוגש כתב אישום.

יש כאן שתי אפשרויות של FALSE POSITVE. המערכת מגיבה נכון למצב הפיזי, ושתי אפשרויות של FALSE NEGATIVE. המערכת טועה ומגיבה הפוך מהמצב הפיזי.

ממש כמו במכ"מ באמצעותו ניתן לזהות מטוס אויב כמטוס אויב, ניתן לזהות להקת ציפורים כלהקת ציפורים, אך ניתן גם לשגות ולזהות להקת ציפורים כמטוס אויב (התראת שווא), או לזהות מטוס אויב כלהקת ציפורים (אי גילוי).

סף ההחלטה משפיע על הסתברות הגילוי והסתברות להתראת-שווא - במקביל

חדירה של מטוס אויב לשטחנו נחשבת כאיום רציני, ולכן יש להניח שסף הגילוי של מטוסי אויב הוא נמוך, וכאשר הסף נמוך יש יותר התראות שווא, ולכן יותר ויותר להקות ציפורים עלולות להיראות במכ"מ שלנו כמטוסי אויב, ומערכת הגנה מושכלת מוצאת דרכים משלימות על-מנת להתגבר על התרעות השווא.

בגרף ROC הצמוד אנו רואים פרסום מאתר מכון התקנים האמריקני המציג את הקשר בין הסתברות הגילוי של נגיף הקורונה ובין הסתברות התראת השווא, ואנו יכולים להבחין בקלות שהקשר איננו קו ישר (איננו לינארי) אך לא ניתן לטעות במגמה.

שימו לב עד כמה קשורים זה לזה סבירות הגילוי וסבירות התראת השווא. בכל נקודה בה נשים את האצבע על פני הגרף, קבענו את שניהם גם יחד. לדוגמה, אם נרצה לזהות במדויק 50% מהנבדקים אנו נשלם על כך בשגיאה על כ-25% מהנבדקים. אם נרצה לזהות 100% מהנבדקים, אזי כמובן יהיו לנו 0% שגיאות, אך המחיר של זיהוי 100% הוא בלתי אפשרי, הטכנולוגיה לזיהוי 100% לא קיימת ולכן חובה לבחור נקודת ביניים כלכלית/רפואית/חברתית.

באותה מידה, ככל שספי ההעמדה לדין הם נמוכים יותר כן רב סיכוי העמדה לדין של חפים מפשע, ואם לחיל-האוויר יש משאבים על-מנת להתגבר על התרעות שווא, הרי שלאדם הפרטי העומד לדין ללא עוול בכפו, אין הרבה מה לעשות מלבד להודות במה שלא עשה ולצאת כמה שיותר זול עם הסדר טיעון.

המגמה במשפט הישראלי

המשפט הישראלי מזדחל בהתמדה לכיוון הקשחת כובד המשימה הנופל על כתפי הפרקליטות, והעלאה איטית ומתמדת בספי ההעמדה לדין, על-מנת לצמצם במידה מרבית העמדה לדין של חפים מפשע.

כפי שתיארנו בפרק א' בית המשפט הפך בפסיקותיו את הפרקליטות לבית משפט זוטא. הפרקליטות חייבת להיכנס לנעליים ולראש של השופטים טרם הגשת כתב האישום ובמהלך ניהול התיק ולהעריך את סיכויי ההרשעה ובדרך כלל אם הם קטנים מ-50% לא להגיש כתב אישום או להפסיק את ההליכים (בהתאם למועד בו נופל הסיכוי הסביר, 50% להרשעה).

מטרה לחוד ומציאות לחוד

מרגע שנקבע כי הקריטריון המרכזי להגשה ולניהול תיק הוא סיכויי ההרשעה, ומאחר שמוסכם על כולם שבית המשפט שופט ביושר ובצדק הרי שגם הפרקליטות בהיכנסה לנעלי השופטים, חייבת לפעול בדיוק באותו אופן היא חייבת לשים בצד את האינטרס להרשיע את האינטרס שיבוא שכר לעמלה, וברגע המכריע של הגשת כתב אישום (ולכל אורך ניהול התיק), לפעול "ממלכתית" כאילו איננה צד בסיפור, כאילו היא בית משפט אובייקטיבי.

אך מטרה לחוד ומציאות לחוד. 2 סיבות עיקריות טורפות את הקלפים:

1) הפרקליטות היא מוסד ועל הנייר יש לה מטרות "ממלכתיות", אך בפרקליטות עובדים פרקליטים שאינם מלאכים, אנשים עם יצרים, עם רגשות, עם אינטרסים ויש פער עצום בין המטרות על הנייר של הפרקליטות לבין מטרות בפועל של הפרקליטים.

2) מול הפרקליטות עומד "מוסד", הסנגורים, שלא מחפש צדק אלא "רשמית" מחפש זיכוי, ואם מצד המדינה יעמדו מולם לפלפים עם עיגולדים המחפשים רק צדק ולא מחפשים הרשעה אזי מערכת החוק תקרוס ורוצחים יסתובבו חופשי ברחוב.

הפרקליטים העובדים על התיק עם המשטרה לאורך כל החקירות, לוקחים חלק מוביל בטוב וברע במה שקורה באותן חקירות, מתודרכים בעיקר מלמעלה על מטרותיהם והישגיהם הנדרשים, מבינים מה יועיל לקידומם בהירארכיה הצפופה, ומה יאט אותם, וכהרף עין ערב העמדה לדין אנו מצפים מהם ציפייה מופרכת שיהפכו פתאום ל"ממלכתיות".

אז מה לעשות? האם נדונו סופית לחרבון?

זה מצב מורכב לניהול. הפרקליטים נמצאים בניגוד עניינים חריף כאשר הם מחליטים על סיכוי סביר להרשעה, כי עד כמה שאנו רוצים שהם ייכנסו לנעלי שופטים אובייקטיביים, הפרקליטים לא מסוגלים לעשות זאת כי הם לא אובייקטיביים, כי בניגוד לשופטים, יש להם אינטרס אישי שעמלם יישא פרי, היינו שהחשוד/נאשם יורשע.

מנהלים טובים מנהלים מצבים מורכבים באורח אופטימאלי. מנהלים גרועים מנהלים מצבים פשוטים באופן קטסטרופלי, על אחת כמה וכמה הם מנהלים מצבים מורכבים באופן קטסטרופלי. ואידך זיל גמור. יש לנו דור חדש של מנהלים ראשיים בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש לממשלה, האשראי שלהם אוזל והולך. האם הם יצילו את מערכת אכיפת החוק במדינה מפני עצמה?

נ.ב. נכתב כהוקרה לא.ש בעקבות דיון במייל שיזם עמי בנושא.