מי שלא ראה את התרפקות הקהל ביום שלישי שעבר על הנואם באירוע בכנסת, שחתם את ציון 90 שנה להקמת האצ"ל, לא ראה אהבת קהל למנהיגו מהי. נכון, זה היה ברובו קהל שבוי, הבייס, של הימין, אבל הכמיהה שהופגנה שם לבנימין נתניהו, הייתה מעבר לרגיל. למתבונן מן הצד היה ברור, שקהל הבוחרים של הימין, שהתפצל בבחירות האחרונות מהליכוד ל"תקווה חדשה" ול"ימינה", כמה לשוב הביתה, לליכוד. רוצה לראות שוב את נתניהו בראשות הממשלה. שם אפשר היה להבין את פשר עליית הליכוד בכל הסקרים בארבעה עד שישה מנדטים לעומת ייצוגו כיום.
מנין נובעת העלייה הזאת? רק ממקור אחד: מכל אלה שהתייאשו מהממשלה המופרכת. המנהלת זה שנה את המדינה. ובראשם - אותם ליכודניקים בעבר, שבבחירות האחרונות נתנו קולם ל"ימינה" ו"תקווה חדשה". אחרי שנה הם מבינים את טעותם, ועתה הם חוזרים הביתה, למפלגה הגדולה שרק הולכת וגדלה.
וזוהי באמת תופעה מופלאה. תנועת הליכוד ניצבת מול תקשורת העוינת לו, מול אמירות קשות ברשתות החברתיות כלפי נתניהו, סלחנות משפטית כלפי כספים הנשפכים ללא חשבון וכלפי המבצר שנבנה ברעננה. תקשורת שמתמסרת לקמפיין הזוי של דוברי הממשלה על הטוב והמיטב שהביאו כביכול למדינה בשנה הזאת, על הדאגה לאזרחי ישראל, על התיקונים ושאר פיטפוטי הבל ותעמולת כזב.
טורים שלמים שופך מעל דפי מעריב בן כספית נגד נתניהו, ואינו נלאה. תופעה עיתונאית כזאת של כתיבה נחרצת נגד העומד כרגע בראש האופוזיציה אינה זכורה לי בשום כלי תקשורת. ולא עוד אלא שניתנת לו הבימה גם בערוץ 12 בליל שבת, להמשיך בקמפיין האישי שלו נגד נתניהו. ביום ששי הפרשן היה אופטימי במקצת: הליכוד בירידה, הוא בישר. מ35-36 מנדטים בסקרים ירד ל34. כספית רק שכח שהליכוד במגמת עלייה, בעוד מפלגת ראש הממשלה עומדת על חמישה-ששה מנדטים בסקרים. שאר המפלגות אינן מצליחות להתרומם, לבד מ"יש עתיד". קודם לתוכניתו של דני קושמרו, מקדיש ערוץ 12 דרך קבע שעתיים של חנופה מרוחה לנציגי הממשלה, וכך מדי יום שישי.
עיתונאות "פראבדאית" זו כלל וכלל אינה משפיעה על הציבור. זו רק המחשה לחולשתה בהשפעתה על דעת הקהל. אבל יש עיתון שמעמיד עצמו כל כולו לביזוי המדינה, האופוזיציה הלאומית והעומד בראשה. הארץ גורם נזק למדינה, מוציא דיבתה בגירסתו באנגלית. הוא נותן בימה לפובליציסטים ערביים, קיצונים, ולפוסט-ציונים יהודים, ומאמרי המערכת שלו מוקדשים מדי יום לקיפוח-כביכול של הערבים בישראל, במזרח ירושלים וביו"ש (סליחה: הגדה). האם בזכות העובדה שהארץ משמש ביטאון מרצ מפלגה זו נוסקת? הפוך גוטה, הפוך: היא בקושי עוברת את אחוז החסימה.
שנה לממשלה, שלכל אורכה היא מעסיקה את דעת הקהל בניסיונות שרידותה. פה נשמטת אבן, שם נשברת לבנה, ואו-טו-טו הקיר יתמוטט. נכון, ניבאנו, אני ורבים אחרים, כבר מראשית כינונה, שימיה לא יתארכו. שהדבק לא יספיק לאחות את כל קצוותיה, ימין שהשמאיל ושמאל שהקצין, והתבדינו. שנה שלמה עומדת בראש הרשות המבצעת ממשלה, שלכל מרכיביה אמביציה אחת בלבד - לאחוז בקרנות השלטון ולא להרפות. מטיחים שוב ושוב ביריביהם אמירות שקריות: אופוזיציה למדינה, שורפים את המדינה, מזהמים את האוויר...
נפתלי בנט עושה כל מאמץ לעבור באורך הכהונה שלו את זו של אהוד ברק. מחזיק במוסרות השלטון כאילו היה מעין לואי ה14 עם אמירתו המפורסמת: המדינה זה אני. אסור שהפארסה הזאת, כהונת הממשלה התמוהה הזאת, תתארך מעבר לשנה הראשונה, שבה טעמנו את כל כשליה, את כל יומרתה לאחדות, שהייתה לפלגנות בתוכה ובעם כולו. שנה שבה דבק אחד חיבר כל מרכיביה - "רק לא ביבי". על השאר התכתשו וכשלו. רק מפליא הוא שקץ הממשלה לא הקדים להגיע אחרי כל ה"דאגות", ה"עשיה", ה"תיקונים" ושאר מילים נבובות.
ביום חמישי יעלו ותיקי המחתרת לקברות חללי "אלטלנה" בנחלת יצחק. שוב ייראו מחזות של התרפקות על הדובר המרכזי באזכרה - בנימין נתניהו. בנט לא הוזמן, כפי שלא הוזמן לאירוע המסורתי במרכז הרב בירושלים במוצאי יום העצמאות. בשנה שלו כראש הממשלה הוא לא הצליח להגדיל במשהו את התמיכה בו, לא במספר המנדטים ל"ימינה" ולא באחוזי התמיכה בו כראש הממשלה. הפעם החגיגה מגיעה לקיצה. הרוב בעם מעדיף בגדול הן את הליכוד והן את ראש הממשלה לשעבר. גם האישומים נגדו אינם מזיזים לציבור. הם מתבררים מיום ליום כניסיון לא דמוקרטי, באמצעים משפטיים חלולים, להדיח ראש ממשלה מכהן. הרוב - והוא הימין - מבין שנתניהו גדול בכמה מספרים על לפיד, בנט וגנץ. מערכת הבחירות יצאה לדרך.
