תארו לעצמכם שמישהו מתייצב בדיון מעצרים ואומר לשופט: או שתאריך את המעצר, או שתחטוף שיימינג ברשתות החברתיות. אדם כזה ייעצר בו במקום וצריך לקוות שיוענש במלוא החומרה, ודומה שלא צריך להסביר מדוע. איומים גם לא צריכים להיות מפורשים; די בכך שהמאוים מבין אותם ככאלה, אפילו בצורה סובייקטיבית.
יודעים מה? נעזוב איומים. מה צריך לקרות למי שבכוונה תחילה מביא לידיעת השופט מידע שאינו קביל ושממילא אסור לו להיחשף אליו? לכל הפחות צריך להעיף אותו מהאולם; אם הוא עורך דין - זו עילה לתלונה משמעתית; ויש מי שיראו בכך ניסיון לשבש הליכים. אך כאשר עושה את זה קצין משטרה בתיק מתוקשר - לא קורה לו כלום.
איך אני יודע? כי זה בדיוק מה שעשה היום (26.6.22) רב-פקד ביאן מולא, ראש צוות החקירה ברצח ספיר נחום, בדיון בבית משפט השלום בעכו. בצורה חריגה הגיע מולא בעצמו לדיון בבקשת המשטרה להאריך בחמישה ימים את מעצרו של רובין חלאילי, בן-זוגה לשעבר של נחום, החשוד ברציחתה. מהר מאוד התברר מדוע מולא נטש את החקירה והגיע לאולמו של השופט
זיאד סאלח: "החשוד נדבק בפוליגרף ומסר גרסה. הוא נשאל שאלה ישירה אם רצח את ספיר נחום, ענה בשלילה ויצא כדובר שקר", הכריז.
בום! זהו! החשוד שיקר בפוליגרף, ומכאן שהוא הרוצח. אז בטח שצריך להאריך את מעצרו, בטח שאי-אפשר אפילו לחשוב על חלופת מעצר (כמצוות המחוקק). הרי אם סאלח רק יהרהר בקול באפשרות הזאת, יתנפלו עליו כל התקשורת הממוסדת, כל הרשתות החברתיות וכל הארגונים להגנת נשים. אתה משחרר רוצח! הוא הרי שיקר בפוליגרף!
אבל יש בעיה קטנה: פוליגרף אינו קביל בהליך פלילי, כי בניגוד לטביעות אצבע ודנ"א - הוא אינו מעניק ביטחון של 100% ונתון ליותר מדי הטיות וטעויות מכדי שניתן יהיה לסמוך עליו. אפשר להשתמש בו ככלי בחקירה, בהסכמת החשוד. אבל אסור להציג את התוצאות לבית המשפט, ודאי כאשר הן לרעת החשוד/הנאשם. אסור, נקודה. לכן, ברגע בו מולא אמר זאת - הוא זיהם את ההליך והכניס לתודעתו (או לתת-תודעתו) של סאלח מידע שאסור לו לדעת ובוודאי שאסור לו להביא בחשבון.
תרשו לי להניח, שקצין בדרגת רב-פקד המנהל חקירת רצח, יודע שפוליגרף אינו קביל ושאסור לו להעלות את זה בבית המשפט. אז למה הוא עושה זאת? האפשרות הכי פחות חמורה: לצרכים תקשורתיים. הוא יודע שהתקשורת עוקבת אחרי התיק ותדווח על הדיון, ורוצה להציג הישג. במילים אחרות: יחסי ציבור למשטרה גוברים על זכויות החשוד ועל הכללים הדיוניים הבסיסיים בהליך פלילי. אנחנו ממש נופלים מהכסא. למשטרה יש שיקולי יחצ"נות? היא מדברת לתקשורת? מה פתאום. איך בכלל העזנו לחשוב כך. עם חשדנות כזאת, אנחנו עוד עלולים לחשוב - רחמנא ליצלן - שהיא מדליפה מתוך תיקים.
האפשרות היותר חמורה: זהו ניסיון להשפיע על סאלח ואולי אפילו סוג של סחיטה נגדו. חסר לך, כבודו, שתעז לחשוב על חלופת מעצר; עכשיו כולם יודעים שחלאילי הוא הרוצח, וברור לך מה תחטוף אם לא תאריך את מעצרו. יתמה התם: הרי ממילא חשד ברצח מוביל כמעט אוטומטית למעצר, אז למה להתאמץ? שתי תשובות. האחת: גם שלייקס וגם חגורה; ליתר ביטחון. השנייה: המשטרה, כמו במקרים רבים הפרקליטות, חושבת שבית המשפט עובד אצלה - אז שישמע מה שהיא רוצה שישמע, בין אם צריך ובין אם לא.
על פני הדברים, מילא ביצע במכוון מעשה פסול בתכלית, שהיה מוביל לצעדים חמורים - עד כדי מעצר וכתב אישום - אילו היה מדובר באזרח מן השורה. אבל כמו ששוטר שמכה אזרח לרוב אינו נותן את הדין, גם קצין משטרה שלכאורה משבש הליכים ולכאורה מנסה להלך אימים על בית המשפט - מקבל כותרות כגיבור במקום לתת את הדין. ומי יגן עלינו משוטרים כאלה?
