בא, הרס וברח, או שמא גורש

הרשתות החברתיות ממשיכות בסורן, וכרגיל, אין בהם טיפת רחמים. "הוא לא פרש, הוא הודח. הודח על-ידי הציבור", צייץ פלוני בטוויטר, והוסיף: "ראש ממשלה מכהן, המתרסק בסקרים לגבול אחוז החסימה - זה אי-אמון של הציבור". החרה אחריו אח̤ר, "בנט לא פרש מהחיים הפוליטיים, [אלא] החיים הפוליטיים פרשו ממנו". אלמוני טען, "החיים הפוליטיים לוקחים פסק-זמן מבנט". רוע-לב צרוף במיוחד מבצבץ מציוץ בטוויטר, "סוף-סוף החלטה טובה של בנט".

"באתי, נכשלתי, ברחתי", יוכל, לדעתי, נפתלי בנט לסכם בספר הבא, שיכתבו לו, את השנה האיומה, שהגשים את חלומו, והפגיש את עכוזו עם עור הצבי של כורסת ראש הממשלה. הוא עקף את שני זנבות האודים העש̤נים - אהוד אולמרט ואהוד ברק - שהיו ראשי הממשלה הכושלים בתולדות ישראל, וגם כיהנו התקופות הקצרות ביותר בתפקיד, ושבר בהינף מיקרופונים ומצלמות את שיאיהם.

כמיטב הקופירייטינג חסר הביסוס וחף מכל כוונה, קראו נפתלי בנט ויאיר לפיד לממשלתם, "ממשלת השינוי/ האיחוי/ הריפוי", או הכל גם יחד, והכריזו, כי היא "ניסוי". כעבור זמן אף הצהירו על הצלחת הניסוי, אך רק את בנט מאשימים בהכחשה מוחלטת של המציאות - ולא את הריקא, שותפו ל"ניסוי", שיחליפו, לדאבוננו.

בלתי-הפיך

פעם, בימי טירוף אוסלו, שוחחתי עם ידיד דתי איש ליכוד, שטען בחום, שאפשר לבטל את כל מה שיקלקלו שמעון פרס, יצחק רבין וחבר מרעיהם. הוא דחה את דעתי, שהדברים, לצערי, אינם הפיכים. נוכחנו, שגם נזקי הבריחות המופקרות מדרום לבנון ומחבל קטיף אינם הפיכים. אותו הדבר חל על נזקי ה"ניסוי" של בנט-לפיד, שכמו אוסלו והבריחות, פגעו חזק ועמוק ביסודות המדינה היהודית.

בפועל, הייתה בו כפירה ממלכתית בהיותה של ירושלים בירת מדינת ישראל. הייתה בו כפירה ממלכתית בהיותה של המדינה יהודית, כפי שקבעה מגילת העצמאות; והייתה כפירה ממלכתית בציונות - מעבר להיותו כישלון נחרץ.

ה"ניסוי" של בנט נועד לספק תאוות שלטון של מגלומן - כמובן, על חשבוננו. כדי שיהנה מחיכוך עכוזו על עור הצבי של כיסא ראש הממשלה, שילמו אזרחי ישראל הרבה, ועוד ישלמו. אודה על האמת, והיא כתובה בטוריי באתר הזה, השעטנז, שהפגיש את ישבנו של בנט עם כיסא ראש הממשלה, נראה לי הזוי; ולפיכך, בהתבססי על יכולת השמאל לשלוט בכל מחיר, גם אידיאולוגי, תמורת חופן דולרים, הנחתי, שממשלה גרועה זו לעם ישראל ולמדינתו תשרוד - דווקא בשל הניגודים בין מרכיביה (שלפחות, מרכיביה היהודיים הזוטרים - "ימינה", תקווה חדשה", מרצ ו"העבודה" - נמצאים בסכנת הכחדה בבחירות. לכן, הם כל-כך מפחדים מ"בחירות חמישיות"), וטעיתי. נקודת נחמה לחוזה, שכשל - הממשלה התפרקה בגלל אנשי "ימינה", שלא יכלו לסבול את השעטנז האנטי-ציוני ואוהד המחבלים, שבנט הטביעם בתוכו, ולא בגלל השמאל, שיודע היטב, בניגוד לימין, לנצל הזדמנות ולא להניח לעטיני השלטון לחמוק מידיו.

לא אמין

פגשתי את בנט פעמיים בלבד, כששירת בלשכת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה. קשה לומר, שהתרשמתי ממנו לטובה. לימים, בשיחה לפני בחירות, אמרתי לאשתי, שלדעתי, אינו אמין. אחר-כך סיפר לי העיתונאי הוותיק זאב גלילי, ידידי, שלדעתו, אין בנט דתי, ואינו איש ימין - למרות הקריירה שלו בימין, ופרסם את דעתו באחד מטוריו. לכן, לא הופתעתי מהידידות של בנט עם יאיר - יהיר - לפיד, "אחיו", ולא התרשמתי מהתחייבותו לא לשבת עמו ועם מנצור עבאס בקואליציה. לדאבוני, צדקתי.

בנט קנה בצדק את הכינוי, נוכל, שדבק בו עקב תאוותו הבלתי-מרוסנת לשבת על כיסא ראש הממשלה, למרות שיש הקלטה של דבריו, שראש ממשלה עם עשרה מנדטים הנו אבסורד. יש הטוענים, שבנט אינו נוכל, ששיקר במצח נחושה את בוחריו, אלא לוקה בהכחשה גורפת של המציאות. כך-או-כך - הוא היה ראש ממשלה כושל ומסוכן, שהניח ליותר מארבעת אלפים אזרחים למות מקורונה, כיוון שניהג את המדינה במהלך הכלה מופקר במשבר, שלא תם, כידוע. כזכור, מישהו כתב עבורו את הספר המונומנטלי, איך לנצח מגיפה (סלע מאיר, 2020); וזו אינה בדיחה שהמצאתי. ראו בחנויות הספרים.

כישלון

ישראל הצליחה לצלוח את משבר הקורונה הודות לכלכלתה היציבה, עניין, שטיפח כמעט באובססיה בנימין נתניהו. כעת, אומנם הגירעון כמעט שאופס, אך האינפלציה נוקשת על דלתנו, ויוקר המחיה מאמיר בהתמדה. ליטר דלק 95 אוקטן טיפס ל-8.08 שקלים, ועוד מעט נצטרך משכנתא כדי לקנות פירות וירקות, וגם החלב, הלחם, הדלק, החשמל, שכר הדירה ומה לא מתייקרים.

את כספנו השקיע בנט באחים המוסלמים ובחמאס, באמצעות מנצור עבאס ורע"ם, ובהשבחת מבצרו - ביתו הפרטי ברעננה - בניגוד לחוקי הבנייה. תחת הנהגתו כביכול, משתולל אביגדור ליברמן, והורס את החקלאות וכל חלקה טובה; וניצן הורוביץ, שר הבריאות, משקיע בלהט"בים ולא בתוספת מכשור רפואי חיוני - כמו סורקי MRI. ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך, מחריבה את יסודות החינוך, ועוקרת ממנו את לימודי התנ"ך, היהדות ומדעי הרוח והחברה. לעומתה, מרב מיכאלי, שרת התחבורה, התפנה ממאמציו לחבל בשפה העברית ולזהמה, ועשה (עם ליברמן) רפורמה בתחבורה הציבורית, שהרעה מאוד עם אוכלוסיית הפריפריה.

כמובן, אי-אפשר לא להיזכר בערגה בכוכב הנוצץ של ממשלת השינוי, הלא הוא עמר בר-לב, השר לביטחון פנים, שרק מגה-מחשב יכול להכיל את כל פרץ שטויותיו הבלתי-נדלה. מתן כהנא משתוקק, כנראה, כמו ליברמן, להכות בחרדים, וניסה לחבל בשירותי הדת שלנו תוך מינוי סיטונאי של עסקני "ימינה" לתפקידים ציבוריים (בהתעלמות הייעוץ המשפטי). השרים אביגדור ליברמן וזאב אלקין לא חתמו על הסכם ניגוד אינטרסים, והייעוץ המשפטי עבר על זה לסדר היום.

במאמץ אדיר זכינו לעצמאות אנרגטית וגם האיחוד האירופי האנטי-ישראלי עושה קולות של אהדה לישראל, כדי שנספק לו גז. לכן, קרין אלהרר, שרת האנרגיה, בלמה את חיפושי הגז והנפט בים, כשססמאות אינפנטיליות בוקעות מפיה.

וכמובן, נשאלת השאלה לאן התאדו 28 מיליוני שקלים מכספי מפלגת "הבית היהודי", שהיו בקופת המפלגה כשבנט עמד בראשה? כמו בעניינים אחרים, הנוגעים בשרי ממשלת הזדון - הרשויות אינן ממהרות לחקור (עיינו בערך המימד החמישי); וכמובן, בנט מילא את פיו מים, ודאג, שגם אחרים ישתקו.

צדק של קנגורו

היועצים המשפטיים, שהיו ראש חץ בקשר להפלת בנימין נתניהו, פועלים כמו שלושת הקופים לנוכח עוולות ממשלת השינוי, שהגשימה חלק גדול מתאוותיהם. זה היה צפוי. חבריי ללימודים בטקסס לימדו אותי, שלצדק בררני קוראים, צדק של קנגורו. כך, שלומית ברנע פרגו, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שהייתה פעילה ביותר להרע ולעכב בזמן נתניהו, עשתה "שגגה", כשאישרה להשקיע חמישים מיליוני שקלים בהשבחת ביתו הפרטי של אדון בנט, ולא העירה דבר על כך, שכספי משלם המיסים העשירו מאוד את חברת השליחויות "וולט", שסיפקה ארוחות בעשרות אלפי שקלים על חשבוננו לבית בנט ברעננה.

פורט בנט

פרשת המבצר - פורט בנט - ברעננה מעידה על השיטה: רמאות, הונאה וגלגול עיניים בחסות הייעוץ המשפטי ואגף האבטחה בשב"כ. אתעלם מהפרת חוקי הבנייה, שכנראה, חלים על כל אזרח (פרט לכמה מיוחסים, וביניהם עו"ד ליאת בן-ארי, המשנה-לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, ופרקליטת מחוז תל אביב, מיסוי וכלכלה) וגם על סוכנויות ממשלתיות. אך זו סוגיה עקרונית: בראשונה מאז תש"ט, החליט ראש ממשלה לא לגור במעון הרשמי בירושלים - בתואנה שקרית, שאינו משופץ. זו פגיעה אנושה ותקדימית במעמד ירושלים כבירה. "... מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", קונן הנביא ישעיהו (פרק מ"ט, פסוק י"ז).

בנט רכב על מרכבה דו-סוסית: מחד-גיסא נתניהו פגע בו, לדבריו, והוא שוחר נקם; ומאידך-גיסא, היה רכָּב די ראשי בקבוצת רל"ב - רק לא ביבי. לכן, אף שיתף פעולה עם מה שהגדיר אך לפני כמה שנים כרדיפה אחר נתניהו.

בנט ירש מנתניהו יחסי חוץ משגשגים, אך כיוון שמלכתחילה הפך לעבד נרצע של ממשל ביידן ולשפחה חרופה של המיעוט הפרוגרסיווי הדורסני במפלגה הדמוקרטית, הרסו הוא ולפיד חלק גדול מההישגים הללו. זכורה לחיוך הפארסה הגרוטסקית של תיווכו בין רוסיה לבין אוקראינה. בעיקר, בלט בנט בפה הגדול והרברבן שלו בעניינים, שיפה להם השתיקה.

"לא העכבר גנב, אלא החור", אמרו חז"ל. ההתפרעות המטורפת של ממשלת הזדון של בלע ומכירת החיסול של מדינת ישראל לא היו מתרחשים אלמלא עצמו היועצים המשפטיים ורשויות האכיפה בזדון את עיניהם, ואלמלא מעלה התקשורת בתפקידה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", ואתרגה את הפוחז ואת הריקא, שני זנבות האודים העשנים, וחיפתה על תעלולי ממשלתם. זה נעשה כיוון שהיועצים המשפטיים, מערכת המשפט, מערכות האכיפה והתקשורת היו גיסות בקשר, שהצליח להפיל את נתניהו, בניגוד לטובת המדינה ובניגוד משווע לדעת הרוב היהודי במדינה.

גורש ולא ברח

כאמור, בניגוד לתחזיותיי, נמלט בנט מלשכת ראש הממשלה, אחרי שנה, והותיר אחריו פחות, או יותר, אדמה חרוכה. אך הוא ברח משם בראש ובראשונה כיוון שמצביעיו ברחו ממנו כיוון שהונה אותם, וגזל שלטון. גורש ולא ברח, טען אלמוני בטוויטר. אח̤ר הוסיף, כי אין ברכה בגזל.

כשספינת בנט החלה לשקוע, ברחו ממנה עובדי לשכתו זה אחר זו, וסימנו לכולי עלמא, שכלתה שנה וקללותיה, שבח לאל בורא עולם. בגלל בנט, עכשיו יהיה ריקא, בור ועם-הארץ ראש ממשלה, ונתרגל לשפתו הרהוטה, שאינה אומרת דבר; ולכן, הוא יכול לומר דבר והיפוכו באותו היום מבלי להניד עפעף, או שפה. הכל כתוב על̤י טלפרומפטר.

שינוי, ריפוי ואיחוי לא הביאה ממשלת בלּע (בנט, לפיד, ליברמן, עבאס), אלא רק הרסה את הדמוקרטיה בישראל, והחריפה את השיסוי ואת הפילוג בעם היהודי, השוכן בציון. לשסע הזה יש בסיס היסטורי עמוק ויציב עוד מראשית המאה העשרים, והביא אותנו לכמעט מלחמת אחים בשנות השלושים ובשנות הארבעים למאה הקודמת. כעת, לדעתי, הוא מלחמת אחים כבושה, שיש לא מעט, שחפצים להבעירה. בנט וממשלתו רכבו על הגלים העכורים הללו, ועשו כמיטב יכולתם להרחיב את השסע ולהעמיקו - כנראה, הצלחתם היחידה.

האטד

אבי מורי ע"ה לימדני, שהכל מצוי בתנ"ך. להפתעתי, גם בנט ולפיד - "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי-אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּּ .וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים אֶל-הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ-עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל-הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי. וְאִם-אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן ..." (שופטים ט', פסוק ז' ואילך).

כמו מארקס אנטוניוס במחזה הנהדר, יוליוס קיסר לשייקספיר, ששבר את שיניי ואת זיכרוני כשלמדתי אותו באנגלית, גם בעל-פה, לשמחתי כיום, בתיכון, רציתי לפתוח את דבריי בשבח לבנט. אך לצערי, לא מצאתי מלה אחת, שתסנגר עליו. אם כך אסתפק בגרסתי לדברי הנביא ירמיהו, אל תבכו להולך, אלא בכו לארצנו הנפלאה, שנפלה בידי זדים