המתנדב היצירתי

עם תחילת המלחמה רכוש המשפחה הוחרם על-ידי השלטונות ומצבנו הורע". בלזברג לא הכיר את אביו מולידו. "אבא נפטר כשאחי ואני היינו בני שנתיים. אין לי זיכרונות ממנו פרט לתמונות". אמו נישאה בישראל בשנית לחבר ארגון גורדוניה בו גם היא הייתה חברה. "בעלה השני של אמנו התייחס אלי ולאחי כאילו היה האבא הביולוגי שלנו. שם המשפחה שלנו הוא שם משפחתו וקראנו לו אבא". בלזברג מאוד גאה באביו שהיה חייל בבריגדה טרם קום המדינה ולחם באפריקה נגד צבא רומל. הוא מציג לי את תמונות האב במדי חיילי הבריגדה ונראה שהוא מתמוגג מאושר וגאווה.

ביטחון תעסוקתי

לאחר סיימו את בית הספר היסודי ממשיך בלזברג את לימודיו העל יסודיים בבית ספר תיכון מקצועי. "בגלל נטייתי הטכנית זה היה אך טבעי שאלמד בבית ספר המכשיר אנשי מקצוע. גרנו אז ביפו בבית שקיבלנו מהמדינה בזכות עברו הקרבי של אבי, והתקבלתי לבית ספר "שבח" ששכן בתל אביב". בלזברג לומד חשמלאות ועם גיוסו לצה"ל שובץ לבית הספר הטכני של ח"א בחיפה ומקבל הכשרה כחשמלאי מטוסים. "את שירותי הצבאי עשיתי בבסיס תל נוף בטייסת מטוסי הרווארד". עם שחרורו מהצבא מתלבט בלזברג על המשך דרכו. "התחלתי לעבוד אצל קבלן בניין במשכורת גבוהה ומפתה. הבעיה הייתה שזו לא הייתה עבודה רצופה. החלטתי לנסות את מזלי בחברת "אל על" בעידודו של אבי שציין כי עלי להתקבל למקום עבודה שיש בו ביטחון תעסוקתי ועם אפשרויות קידום, דבר שהתברר כנכון. ב-1958 התחלתי את עבודתי באל אל ואיני מצטער לרגע".

מימוש עצמי

עבודתו של בלזברג בחברת אל על נמשכת לאורך 45 שנים עד ליציאתו לגמלאות. הוא החל את עבודתו כטכנאי אוויוניקה וסיים כמנהל איכות. "היה לי סיפוק רב בעבודתי. מימשתי את עצמי. אהבתי את העבודה וכמובן את הטיולים בעולם שהתאפשרו לי בעת החופשות ובשליחויות המקצועיות לתחנות החברה". בלזברג היה גם ספורטאי פעיל. "הקמתי את נבחרת השחייה שהתמודדה במשך שנים בצליחת הכנרת ולא אחת זכינו בפרסים. הייתי חבר בקבוצת הצעדה של אל על ויצנו את החברה באין ספור משלחות לחו"ל". בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת שימש בלזברג כנציג אוויוניקה בתחנת אל על בציריך שבשוויץ. "השליחות בציריך היוותה עבורי חוויה בלתי נשכחת. זו הייתה תקופה יפה שהזכירה לי את ימי ילדותי באירופה טרם המלחמה ושממנה ברחנו בעת הפרעות ביהודים".

פיתוח עזרים

פרק ההמצאות של בלזברג החל עוד בתקופת עבודתו באל על. "פגשתי חבר קרוב שנגרמה לו נכות בעת השירות בצבא והוא חיפש דרכים כיצד לשפר את איכות חייו. נשאבתי לנושא והתחלתי לחפש פתרונות כיצד לשפר אביזרי עזר ובמקביל להמציא חדשים". תוך כדי עבודתו באל על, בשנת 1983, הוא מתנדב למילבת ופרץ המצאות נובע ממוחו. "אחד הפיתוחים הייחודים שלי היה עבור נכה מאמין, גידם, שמאד רצה לקיים את מצוות הנחת התפילין. יצרתי מיתקן ממספר אביזרים המאפשרים הנחת התפילין על היד באופן אוטומטי". זה ועוד. הוא פועל במרץ ומפתח אביזר עזר לעיוורים וללקוי ראיה ובמקביל לומד כתב ברייל על-מנת להבין טוב יותר את צורכיהם של העיוורים. בין פיתוחיו הרבים נמצאים גם עזרים כגון כוס קידוש למי שידו רועדת, אצבע מלאכותית לגידמים לצורך הקלידה במחשב, מאוורר מצח, מתקן למילוי פיתה, מאחז להצמדת רקטת טניס שולחן לכף היד ועוד המצאות רבות ומגוונות. בלזברג לא טומן ידו רק בסיוע לבעלי מום. "שלחתי מספר פטנטים למשרד הביטחון בנושאים תעופתיים, אך בדיעבד אני מצטער כי לא הייתי עיקש ונחוש מספיק כדי לקדם ולהביא אותם לידי מימוש".

פסיכולוגיה ואופטימיות

על אף עיסוקו של בלזברג עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ולעיתים אף עם חסרי ישע, הוא אינו נופל ברוחו ומשדר אופטימיות לאורך כל הדרך. "אני אדם אופטימי מטבעי. אני משתמש המון בפסיכולוגיה. אני תמיד מסביר לבעלי המום כי הם נמצאים במצב טוב לעומת מצב שיכול היה להיות גרוע בהרבה. אני משתדל להשרות בהם אופטימיות ושלא הכל גרוע כפי שזה נראה. אני פה על-מנת לסייע ולעשות את החיים מעט טובים יותר". בשנים האחרונות סועד בלזברג את רעייתו חיה שחלתה במחלת ניוון שרירים ולא מעט מזמנו הוא מקדיש גם עבורה בפיתוח אמצעים שיקלו עליה במצבה. "חיה, שבהכשרתה היא מורה לקוסמטיקה, נפגעה בניוון שרירים מתקדם. הדבר פגע בה מאד. נאלצה להפסיק את עבודתה שכה אהבה. היא גישרה בין תלמידותיה שהיו מלאומים ומאוכלוסיות שונות כמו ערביות ויהודיות, אתיופיות ורוסיות ועוד. היום נעזרת חיה בכיסא גלגלים תרופות ותרגילים. למרות מגבלותיה יש בה אמונה שמחזקת גם אותי. המוטו שלה הוא: כל יום שעובר הוא מתנה".

יקיר העיר

פעילותו המבורכת של בלזברג למען אוכלוסיות הצרכים המיוחדים זוכה להוקרה ותודה. בשנת 2011 הוא זכה לתואר יקיר העיר רמת השרון והדבר מילא אותו ואת משפחתו בגאווה רבה. "קיבלתי כבוד והערכה מהמשפחה. זה היה עוד בזמן שחיה עדין לא הייתה מרותקת לכיסא הגלגלים. חיה והילדים נכחו בטקס, וההרגשה הייתה נפלאה. שמחתי שאנשים יודעים להעריך את ההשקעה שלי. הילדים ציינו בפני כי אני מביא כבוד למשפחה וזה ריגש אותי. כולם היו גאים בי החל מהנכדים, השכנים וחבריי ממילבת. זו הרגשה טובה שיש פידבק לדברים שאני עושה". בדברי הברכה בטקס ההוקרה לסיבות מתן התואר נאמר: "יונה פועל במסגרת עמותת מילבת כאחד ממתנדביה הבולטים.

פעילותו בעמותה מתמקדת בפיתוח של עזרי עזר איכותיים המותאמים באופן אישי לאנשים עם נכויות. המטרה להגביר את עצמאותם, כבודם העצמי והשתלבותם בקהילה. גישתו של יונה היא שלמרות הנכות אפשר לעשות הכל רק צריך למצוא את האביזר המתאים. את התקווה המעודדת הזו נוטה יונה בלב האנשים עמם הוא עובד. באמצעות האביזרים שהוא מכין רק מוכיח להם שהדבר אפשרי". אמר עליו אב שבנו הנכה זכה לטיפול מיטיב איכות חיים מבלזברג. "ליונה הייתה היכולת להבין ולפתח דרכים גאוניות לפתרון הבעיה. אני אשתי ובני רוחשים ליונה הערכה עמוקה ולא רק בשל עזרתו לבני, אל בגלל סוג האדם שהוא".

מתוקף עיסוקיו מול אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים יש לבלזברג דברים טובים לומר על יחסה של המדינה אליהם. "אני נוכח כי לראות כי המדינה משתדלת לטפל בצורה חיובית באוכלוסיות הנכים ובאופן המועיל ביותר, למרות שלעיתים קורה כי קבוצות נכים כמו נכי צה"ל לא מקבלים את הסיוע הנדרש כפי שמצופה ממשרדי הממשלה". בפן האישי בלזברג מצר על כי רעייתו האהובה חיה, מרותקת בביתה והם אינם יכולים עוד לטייל ביחד כפי שנהגו בשנים עברו. למרות הקדשת חלק ניכר מזמנו עבור רעייתו, אומר בלזברג: "כל עוד כוחי במותני אמשיך לחשוב ולתכנן עזרים היכולים לתת רגעי אושר לנכים".